הגיבור שזכה בחרב היה סיגורד, בנו של סיגמונד. הוא מצא את שני שברי החרב והורה לגמדאים להלחימם. הוא שמע על אודות הולקירית הרדומה, ברינהילד, שהייתה מוקפת בטבעת אש שרק לוחם אמיץ יוכל לפרוץ. ברינהילד נענשה על ידי אודין משום שלא סרה למרותו, וסיגורד גמר אומר לחלצה. הוא יצא למסע חיפושים אורך ומסוכן. במהלך חיפושיו נתקל בפפניר הדרקון, והרגו. הוא זכה באוצר הזהב והאבנים הטובות שעליו שמר הדרקון. הוא אף פגש באיש זקן וחכם, וזה גילה לו את עתידו: סיגורד היה יהיה האמיץ שבגיבורים, איש מוסרי וישר, אך למרות הכול, יהיה סופו רצו ייסורים וזעם.
רכוב על סוסו, הגיעו סיגורד אל מול קיר האש, פרץ פנימה והעיר את ברינהילד מתרדמתה. היא התמסרה לו בחפץ לב, והוא שהה במחיצתה, אך כעבור ימים אחדים השאיר אותה במקום ההוא. משם נסע סיגורד לגיורקונגים, שנשלטו על ידי המלך גונאר, שכרת עמו ברית ידידות. אמו של גונאר הייתה שנשלטו על ידי המלך גונאר, שכרת עמו ברית ידידות. אמו של גונאר הייתה המכשפה גרימהילד, והיא גרמה לסיגורד לשכוח את ברינהילד ולשאת את בתה, גודרון. מלכתחילה התכוון סיגורד להציל את ברינהילד ולשאת אותה לאישה, אך עתה, משלא זכר אותה, קיבל עליו לשחררה ולהשיאה לגונאר, שהיה מוג-לב. בכוח כשפיה של גרימהילד, הוא לבש את דמותו של גונאר, ועבר שוב מבעד לטבעת האש. בפעם הזאת, כששכבו השניים, חרב חצצה ביניהם, אות לנאמנותו של סיגורד לגונאר ולגודרון. כשהבינה ברינהילד כי סיגורד נטש אותה, רעבה עם הגיבור המוזר אל ממלכתו של גונאר.
כשהגיעו לממלכתו של גונאר, חזר סיגורד בחשאי לדמותו הטבעית, וברינהילד נישאה לגונאר. ברינהילד חשה מרירות כלפי סיגורד על חוסר נאמנותו לה. אך מרירות זו התחלפה בשנאה, כאשר גילתה, במהלך קטטה בינה לבין גודרון, כי סיגורד הוא שחילץ אותה, ולא גונאר. היא ביקשה לנקום בו. כדי ללבות את אש הקנאה בלבו של גונאר, וכדי לרמוס את כבודו, סיפרה ברינהילד לבעלה כי סיגורד חילל את כבודה במשך שלושה לילות, בזמן שחרב הייתה אמורה לחצוץ ביניהם. היא אף אמרה לגונאר כי עליו להרוג את סיגורד, שאם לא כן תנטוש אותו. אך גונאר היה מחויב לברית הידידות שכרת עם סיגורד, ולכן ציווה על אחיו להרוג את סיגורד בשנתו.
ברינהילד צחקה במרירות כששמעה את זעקת השבר של גורדון לאחר שמצאה עצמה מגואלת בדמו של בעלה. הולקירית הודתה בפני בעלה המיוסר כי סיגורד היה זכאי ונאמן לברית הידידות, שכל אהבתה הייתה נתונה לסיגורד, ושבכוונתה למות על מדורת קבורתו. גורדון לא יכלה לבכות על רצח בעלה. היא ישבה בפנים קפואות לצד הגופה העטופה בתכריכים, ורבים חששו לחייה. הנשים סיפרו על דברים איומים שקרו לזוג בחייהם, אך גורדון נותרה מכונסת בתוך עצמה. לבסוף גילתה אחת הזקנות את פניו של סיגורד והניחה את ראשו בחיקה של גורדון. בראותה את פניו המדממות ונטולות החיים, נשבר הקרח מפניה הקפואות והיא פרצה בבכי.
פרשנות
שלושת הסיפורים הללו מציגים תמונה קודרת אך מדויקת של האופן שבו התייחסו הנורדיים לחיי אדם. כל אדם, אפילו החזק והאצילי ביותר, נדון לייסורים. הצער הוא נחלתו המובטחת של כל אדם, והדרך הטובה ביותר לקדם את פניו היא לעמוד מולו באומץ, בידיים חשופות, אם תרצו, כפי שנהג בייוולף הקשיש בדרקון. חירוף הנפש בשדה הקרב היה התכונה שהעניקה חיוניות מיוחדת לגברים הנורדיים. תכונה זו התגלתה במלוא אצילותה אצל בייוולף. בייוולף הרג דרקונים כדי לעזור לאחרים, ואת כל רכושם אוצרותיהם חילק לאחרים. בשל חוסר אנוכיותו הוא היה למלך ולגיבור ששימש מקור לחיקוי.
יצר המלחמה הצטמצם לכדי שבטיות, לכל היותר, כפי שראינו בסיפור על בני הוולסונג. הודינג וסיגמונד באים משני שבטים שונים, ובלהט האיבה שביניהם כל האמצעים כשרים, גם אלה האכזריים. סיגני, כמובן, נמצאת בין הפטיש לסדן. וכך, בעוד היא אינה חוסכת במאמצים כדי לנקום ברוצחי משפחתה, היא מחליטה בסופו של דבר לקשור את גורלה בגורל בעלה, ולמות אתו. סיפור זה מבליט את הצד האכזרי של הנאמנות השבטית.
האגדה על אודות סיגורד ממחישה את נפילתו של גיבור אמיץ ומהולל, בגלל ערמתן ורשעותן של נשים שביקשו אותו לעצמן מטעמים אנוכיים. עם זאת, גם מעמדן של נשים אלה שרוי באפלה. לא הנבזות מניעה אותן, אלא התאווה. סיגורד לכוד בין ברינהילד לגודרון, והוא נופל קרבן לקנאותן.
למיתוס הנורדי אין סוף טוב, משום שהעמים הטויטונים התייחסו לעולם כאל מקום אכזרי, מנוקר, קר, המתנהל על פי כללים נוקשים. השקפה קודרת זו קיימת כיום בסקנדינביה ובצפון גרמניה, אף על פי שהיא "הוטבלה" לנצרות.
רכוב על סוסו, הגיעו סיגורד אל מול קיר האש, פרץ פנימה והעיר את ברינהילד מתרדמתה. היא התמסרה לו בחפץ לב, והוא שהה במחיצתה, אך כעבור ימים אחדים השאיר אותה במקום ההוא. משם נסע סיגורד לגיורקונגים, שנשלטו על ידי המלך גונאר, שכרת עמו ברית ידידות. אמו של גונאר הייתה שנשלטו על ידי המלך גונאר, שכרת עמו ברית ידידות. אמו של גונאר הייתה המכשפה גרימהילד, והיא גרמה לסיגורד לשכוח את ברינהילד ולשאת את בתה, גודרון. מלכתחילה התכוון סיגורד להציל את ברינהילד ולשאת אותה לאישה, אך עתה, משלא זכר אותה, קיבל עליו לשחררה ולהשיאה לגונאר, שהיה מוג-לב. בכוח כשפיה של גרימהילד, הוא לבש את דמותו של גונאר, ועבר שוב מבעד לטבעת האש. בפעם הזאת, כששכבו השניים, חרב חצצה ביניהם, אות לנאמנותו של סיגורד לגונאר ולגודרון. כשהבינה ברינהילד כי סיגורד נטש אותה, רעבה עם הגיבור המוזר אל ממלכתו של גונאר.
כשהגיעו לממלכתו של גונאר, חזר סיגורד בחשאי לדמותו הטבעית, וברינהילד נישאה לגונאר. ברינהילד חשה מרירות כלפי סיגורד על חוסר נאמנותו לה. אך מרירות זו התחלפה בשנאה, כאשר גילתה, במהלך קטטה בינה לבין גודרון, כי סיגורד הוא שחילץ אותה, ולא גונאר. היא ביקשה לנקום בו. כדי ללבות את אש הקנאה בלבו של גונאר, וכדי לרמוס את כבודו, סיפרה ברינהילד לבעלה כי סיגורד חילל את כבודה במשך שלושה לילות, בזמן שחרב הייתה אמורה לחצוץ ביניהם. היא אף אמרה לגונאר כי עליו להרוג את סיגורד, שאם לא כן תנטוש אותו. אך גונאר היה מחויב לברית הידידות שכרת עם סיגורד, ולכן ציווה על אחיו להרוג את סיגורד בשנתו.
ברינהילד צחקה במרירות כששמעה את זעקת השבר של גורדון לאחר שמצאה עצמה מגואלת בדמו של בעלה. הולקירית הודתה בפני בעלה המיוסר כי סיגורד היה זכאי ונאמן לברית הידידות, שכל אהבתה הייתה נתונה לסיגורד, ושבכוונתה למות על מדורת קבורתו. גורדון לא יכלה לבכות על רצח בעלה. היא ישבה בפנים קפואות לצד הגופה העטופה בתכריכים, ורבים חששו לחייה. הנשים סיפרו על דברים איומים שקרו לזוג בחייהם, אך גורדון נותרה מכונסת בתוך עצמה. לבסוף גילתה אחת הזקנות את פניו של סיגורד והניחה את ראשו בחיקה של גורדון. בראותה את פניו המדממות ונטולות החיים, נשבר הקרח מפניה הקפואות והיא פרצה בבכי.
פרשנות
שלושת הסיפורים הללו מציגים תמונה קודרת אך מדויקת של האופן שבו התייחסו הנורדיים לחיי אדם. כל אדם, אפילו החזק והאצילי ביותר, נדון לייסורים. הצער הוא נחלתו המובטחת של כל אדם, והדרך הטובה ביותר לקדם את פניו היא לעמוד מולו באומץ, בידיים חשופות, אם תרצו, כפי שנהג בייוולף הקשיש בדרקון. חירוף הנפש בשדה הקרב היה התכונה שהעניקה חיוניות מיוחדת לגברים הנורדיים. תכונה זו התגלתה במלוא אצילותה אצל בייוולף. בייוולף הרג דרקונים כדי לעזור לאחרים, ואת כל רכושם אוצרותיהם חילק לאחרים. בשל חוסר אנוכיותו הוא היה למלך ולגיבור ששימש מקור לחיקוי.
יצר המלחמה הצטמצם לכדי שבטיות, לכל היותר, כפי שראינו בסיפור על בני הוולסונג. הודינג וסיגמונד באים משני שבטים שונים, ובלהט האיבה שביניהם כל האמצעים כשרים, גם אלה האכזריים. סיגני, כמובן, נמצאת בין הפטיש לסדן. וכך, בעוד היא אינה חוסכת במאמצים כדי לנקום ברוצחי משפחתה, היא מחליטה בסופו של דבר לקשור את גורלה בגורל בעלה, ולמות אתו. סיפור זה מבליט את הצד האכזרי של הנאמנות השבטית.
האגדה על אודות סיגורד ממחישה את נפילתו של גיבור אמיץ ומהולל, בגלל ערמתן ורשעותן של נשים שביקשו אותו לעצמן מטעמים אנוכיים. עם זאת, גם מעמדן של נשים אלה שרוי באפלה. לא הנבזות מניעה אותן, אלא התאווה. סיגורד לכוד בין ברינהילד לגודרון, והוא נופל קרבן לקנאותן.
למיתוס הנורדי אין סוף טוב, משום שהעמים הטויטונים התייחסו לעולם כאל מקום אכזרי, מנוקר, קר, המתנהל על פי כללים נוקשים. השקפה קודרת זו קיימת כיום בסקנדינביה ובצפון גרמניה, אף על פי שהיא "הוטבלה" לנצרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה