tag:blogger.com,1999:blog-63184050500145975102024-03-13T10:51:15.466-07:00מיתולוגיההמיתולוגיה המצרית, הבבלית, ההודית, היוונית, הרומאית, הנורדית, אגדות המלך ארתור.Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.comBlogger117125tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-71563586700872032172016-05-16T14:30:00.000-07:002012-05-02T05:31:48.014-07:00מיתולוגיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<b>פתח דבר</b><br />
בכתיבת תקציר של מיתולוגיה העוסק בשבע תרבויות שונות, לא רק שיש הכרח לבחור בקפידה את הסיפורים, אלא אף חיוני לדלות את הפרטים המתאימים ביותר מתוך כמה גרסאות של מיתוס. לעתים קרובות קיימות גרסאות מרובות לאגדה או למיתוס, וזה מסביר את אי-ההתאמות שבין מה שיספר כותב אחד לבין גרסתו של כותב אחר לאותו הסיפור. כל השוואה בין ספרי המיתולוגיה השונים הקיימים בשוק תהיה כרוכה בסתירות ניכרות, החל באיות של שמות, דרך פרטי האירועים וכלה בעיצוב המיתוסים ובהדגשתם. לא ניתן להשיג אחידות בתחום זה, מבחינה מעשית ותיאורטית כאחד.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjmdOqYwy1IyKyye8dydPGW3NxkIbe9PoXqfgQZZbzHll9tKhjlCYwd9rViMmXlbAWr5AYM9Ul0iKfbaoOKCAIjSTfZifmW4P-knJCHRKfDjaBmqAVFzGZd4NEAPRf8i-ty57nVr5He-dJR/s1600/Zeus--greek-mythology.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjmdOqYwy1IyKyye8dydPGW3NxkIbe9PoXqfgQZZbzHll9tKhjlCYwd9rViMmXlbAWr5AYM9Ul0iKfbaoOKCAIjSTfZifmW4P-knJCHRKfDjaBmqAVFzGZd4NEAPRf8i-ty57nVr5He-dJR/s320/Zeus--greek-mythology.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
ואין תימה. אנשים המדווחים על אותו אירוע מציגים מגוון רחב של גרסאות. הכפילו זאת במאות שנים של מסירה בעל פה בתקופות של קיפאון ומהפכים תרבותיים ובמקומות גיאוגרפיים מרוחקים, לעתים במרחק של מאות קילומטרים זה מזה. ואז הכפילו גרסאות אלה בהעלאתם על הכתב על ידי סופרים, כל אחד מהם ייחודי באישיותו ובהשקפתו. ולבסוף תגלו כמה גלגולים עברו המיתוסים לאורך יותר מאלף שנות מסורת ספרותית. אין ספק שהבלבול והמבוכה אמיתיים. אולי למזלם של חוקרי המיתולוגיות, חלק ניכר מן הספרות הקלאסית אבד, שאם לא כן הם לא היו מסיימים את מלאכת הסיווג שלה. גם כך, רבה המבוכה בתחום זה. תיאוריות יש למכביר.<br />
<br />
לו צירפו כל תיאור ותיאור של מיתוס לכדי סיפור אחד הייתה התוצאה תוהו ובוהו כמו החיים עצמם. התפקיד הבסיסי של המיתוס הוא ליצוק את המציאות לתוך תבניות משמעותיות. אשר לכן, ניסינו לארגן את מגוון הסיפורים באתר זה על פי יחידות קריאות וקוהרנטיות, תוך הצגת הסטיות, במקום שבו הופיעו, בפני הקורא. במקומות שבהם יש הבדלים בין הסיפורים באתר לבין ספרים אחרים בנושא - הבדלים בפרטים, באיות, או בסגנון - אין בכך כדי להעיד על נחיתותה של גרסה זו או אחרת, משום שכל כותב נדרש למשימה הכבדה של סינון ובחירה על פי שיקול דעתו.<br />
<br />
בחירת הסיפורים באתר זה נעשתה על פי העקרונות הבאים: האם הסיפור חושף דבר מה חשוב על אודות התרבות שממנה הגיע? האם הוא מעורר עניין? האם לאופן כתיבת הסיפור יש משמעות? האם יש הגיון בפרטי הסיפור? האם הם חשובים? כשיש בנמצא גרסאות שונות לסיפור, אילו פרטים תורמים הכי הרבה להשפעה הכוללת? האם יש היגיון גם בגרסאות הסותרות? איזה איות הוא הקל ביותר בעבור הקורא, והכי פחות טורדני? האם כל הבחירות הללו עולות בקנה אחד עם השכל הישר, ועם נאמנות למיתוסים עצמם? האם סגנון הכתיבה מציג חלק מקסמה של המיתולוגיה? האם הוא קריא?<br />
אתר זה אינו רק מבוא למיתולוגיה, אלא גם מבוא לחקר תרבויות שונות כפי שהן משתקפות במיתוסים ובאגדות שלהן. מטרת האתר להניע אותך, הקורא, לחקור את התחום המופלא של הדמיון האנושי בהיסטוריה.<br />
<br />
אני רוצה להציג לכם סרטון פתיחה להרצאה על המיתולוגיה היוונית מאת<span class="long-title" dir="rtl" id="eow-title" title="מיתולוגיה יוונית המרצה אלה בר-מסדה"> המרצה <span class="fn">אלה בר-מסדה.</span></span><br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<iframe allowfullscreen='allowfullscreen' webkitallowfullscreen='webkitallowfullscreen' mozallowfullscreen='mozallowfullscreen' width='320' height='266' src='https://www.youtube.com/embed/IgBTL5Jw7uA?feature=player_embedded' frameborder='0'></iframe></div>
<br />
<br />
<b>מבוא למיתולוגיה</b><br />
<b><br />
</b><br />
הדרך הפשוטה והישירה ביותר להתקרב אל מיתולוגיה היא להתבונן בנושא שלה. מיתוסים, לפי הגדרתם הכללית ביותר, הם סיפורים מסורתיים על אלים, מלכים וגיבורים. מיתוסים עוסקים בדרך כלל בבריאת העולם ולעתים אף בחורבנו לעתיד לבוא. הם מספרים כיצד בראו האלים את האדם. הם מתארים את מערכת היחסים בין אלים שונים ובין אלים לבני אדם. הם קובעים קוד מוסרי שעל פיו צריך לחיות. מיתוסים עוסקים גם בחיי הגיבורים המייצגים את האידיאלים של החברה. בקצרה, במידה רבה עוסקים המיתוסים בהיבטים המשמעותיים של הקיום האנושי והעל-אנושי.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxAyu4nRpFC9HKqgyWXbbJOWjN_RDydijizMTnrNJxLZ0JE0Rw-3JCkTiKjHvCM89k3HvMP5RMFfChyphenhyphenrW9SwOMqrY378Sj14rJtpwZb-bzSKaDIdLNEviyXC7rICrwPFjf9DnO2K_xidfS/s1600/300px-Giants_and_Freia.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxAyu4nRpFC9HKqgyWXbbJOWjN_RDydijizMTnrNJxLZ0JE0Rw-3JCkTiKjHvCM89k3HvMP5RMFfChyphenhyphenrW9SwOMqrY378Sj14rJtpwZb-bzSKaDIdLNEviyXC7rICrwPFjf9DnO2K_xidfS/s320/300px-Giants_and_Freia.jpg" width="251" /></a></div>
<br />
קל לשכוח זאת בשעה שאנו קוראים על אודות ההתרחשויות המגוחכות, הברבריות, הקומיות, הנלעגות, או הרגשיות שיש במגוון מיתולוגיות. ובכל זאת, למיתוסים בכללותם נודעת יראת כבוד וצחות לשון, בדיוק בגלל התמודדותם עם העניינים החשובים.<br />
<br />
מיתוסים הם לרוב סיפורים שנמסרו מדור לדור, סיפורי עם הטומנים בחובם ידע קיבוצי. אמנם חלקם נוצרו כנראה בידי שמאנים, כוהני-דת, או משוררים, אך מורשתם התרבותית של המיתוסים מקורה בחברות פרימיטיביות או קדם-מדעיות. בדרך כלל הם התגבשו על ידי הדמיון העממי.<br />
<br />
לעתים קרובות מתקבלים המיתוסים כאמת עובדתית. הם מוצגים כעובדות ולא כבדיות. אפילו בתרבות המתוחכמת והמשכילה של יוון הקלאסית התייחסו למיתוסים כאל מציאות. וכשהחלו להטיל ספק באמיתותם, עיצבו אותם הסופרים מחדש כך שייראו סבירים יותר ואנושיים יותר.<br />
<br />
נשכח לרגע שהמיתוסים של תרבויות אחרות הם במידה ניכרת מוזרים ופראיים יותר. לנו, בני הערובה של החומריות וההיגיון המדעי, זה ודאי נראה בלתי מתקבל על הדעת שהיוונים ביוון העתיקה קיבלו ברצינות אלוהות רדופת-אהבהבים כמו זאוס, גיבור נהדר כמו פרסאוס, או מפלצת כמו מדוזה. לנו זה עלול להיראות כבערות וכפתיות. אולם המיתולוגיה פונה בראש וראשונה לדמיון, לחוש האינטואיטיבי של האדם. בחברה שבה השכלתנות אינה מפותחת, או נעדרת, הדמיון הוא הסמכות היחידה בענייני אמת. וגם כשהיגיון שולט, כפי שהיה ביוון הקלאסית, מפעיל הדמיון את השפעתו הרבה על אמונותיו של האדם. אחרי הכול, תרבות לעולם אינה יכולה לנטוש את המסורות עתיקות היומין שלה מבלי להתפורר.<br />
<br />
בשלב החיוני שלהם, משהתקבלו כאמת, מיתוסים מייצגים למידה של חברה, ואת הידע והחכמה המצטברים בה. וגוף של מיתוסים מנסה לתת את הסברו המקיף על העולם ועל האנשים שלהם הוא שייך. הדבר נעשה באמצעות סיפור, באמצעות סיפורים בלתי נשכחים, העוסקים בכל העניינים המטרידים והמסקרנים את האדם הפרימיטיבי. המיתולוגיה הגולמית של שבט אוסטרלי; המיתולוגיות הכוהניות של מצרים, בבל, והודו; המיתולוגיה המשחררת של יוון ורומא; והמיתולוגיה ההרואית של סקנדינביה - כל אלה מציעות דרך לתפיסת המציאות, להבנת הטבע וחיי אנוש, גם אם הן עלולות להיתפס בעינינו כבלתי הגיוניות. כל מיתולוגיה סובלת מאי-בהירויות, מחוסר עקביות, ומחוסר היגיון, אך הנקודה המכרעת היא שמיתוסים מנסים להלביש צורה ליקום ולתת משמעות לחיי אדם. אנו נראה את הדחף המארגן הזה בכל אחד מן המיתולוגיות שבספר.<br />
<br />
מרבית החוקרים המודרניים מחלקים את הנושא לשלוש קבוצות עיקריות: מיתוס צרוף, סאגה הרואית, וסיפור עם. מיתוס צרוף הוא בבחינת מדע פרימיטיבי ודת פרימיטיבית כאחד. כלולים בו סיפורים המסבירים תופעות טבע כגון השמש, כוכבים, פרחים, סופות, הרי געש, וכיוצא באלה, או סיפורים המנחים כיצד יש להתנהג אל האלים. סיפורים אלה מספרים את סיפור התהוותו של העולם: מי הם האלים הללו ומה כוחם; כיצד אלים אלה משפיעים על העולם ועל האדם; ובאילו דרכים יכולים בני האדם לפייס כוחות אלה.<br />
<br />
אלים יכולים להופיע בדמותם של איתני הטבע כגון אש, שמים, ארץ, מים, ודומיהם. אך לרוב הם ישויות המשתמשות בתחומי טבע מסוימים להשגת מטרותיהם, בדיוק כמו שהאדם משתמש במכונות לשם השגת מטרות. לעתים האלים מופיעים בדמות אדם, מרגישים רגשות אנושיים, מתנהגים כבני אדם, גם אם הם נצחיים וחזקים לאין ערוך מבני אדם. באופן זה קל יותר לתפוס להבין את היקום, מה שאין כן בעולם הנשלט בידי כוחות סתמיים, גחמניים ואטומים לרווחת האדם. האלים, גם האכזריים שבהם, עדיפים ביותר לטיפול בתוהו ובוהו חמור. ואלים הנראים כבני אדם ומתנהגים כבני אדם, אכן גורמים לעולם להיראות נסבל יותר, משום שהם מקדשים את היופי ואת הכוח האנושיים, בכך שהם נותנים להם העדפה על-טבעית.<br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi0cNSCLqU7XtIasLtkeGUcsp-gvzboyeXxsVIixTEMuZOcYaFxzmDcWSOrVjd7UXczz8DeqmKuzsyV3ZaDeRSlhHx2M5Drmjb51SMQvO8M_iGx4qhQ4s5F6CezQu4X6z3FEZ_YuzqhDDPk/s1600/HamatTiberia1_M.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi0cNSCLqU7XtIasLtkeGUcsp-gvzboyeXxsVIixTEMuZOcYaFxzmDcWSOrVjd7UXczz8DeqmKuzsyV3ZaDeRSlhHx2M5Drmjb51SMQvO8M_iGx4qhQ4s5F6CezQu4X6z3FEZ_YuzqhDDPk/s1600/HamatTiberia1_M.jpg" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אל השמש - הליוס</td></tr>
</tbody></table>
מיתוסים מפרשים את הטבע בעזרת טענות אנאלוגיות, הקושרות בין הבלתי מוכר למוכר באמצעות הדמיון. באופן זה, אירועים בגן עדן מתרחשים בדיוק כפי שהם מתרחשים כאן, בכדור הארץ. מדוע השמש נעה על פני השמים? משום שאלוהות מסוימת דוחפת אותה, מסיעה אותה, או משיטה אותה לאורך היקום בכל יום. וכשם שחיות ובני אדם מולידים צאצאים באמצעות הזדווגות, כך גם היסודות הקדמוניים של הטבע מתרבים זה מזה ברוב המיתולוגיות. ניתן להדגים זאת בדוגמה נוספת: אנשי יוון העתיקה תהו בוודאי מדוע קבוצות הכוכבים "העגלה הגדולה" ו"העגלה הקטנה" מעולם לא שקעו אל מתחת לאופק, ואילו קבוצות כוכבים אחרות כן שקעו. הפתרון המיתולוגי, שסופר על ידי אובידיוס בסיפורו על אודות קליסטו, היה שהם היו מנודים. הרה שנאה את הכוכבים הללו ואסרה על הים להתיר להם לשקוע בתוכו, משום שפעם הם היו הפילגש והבן של בן זוגה - זאוס. זה ממחיש את ההיגיון המיתולוגי ואת הטלת הרגשות האנושיים על הטבע.<br />
<br />
אחד מענפי המיתולוגיה עוסק באמנות של הבאת האלים לידי הגשמת מטרותיו של האדם. אמנות זו כורכת יחדיו דת פרייטיבית עם קדרות טכנולוגית. האלים, שנחנו בכמה תכונות אנושיות, עשויים לפעול בתגובה לפולחן, לטקס, לתחינה, ולהקרבה. לעולם אין הם מחויבים לעזור לבני אדם, אך יעשו זאת אם יחפצו. לעתים נוהגים האלים במשוא פנים בכך שהם מרעיפים מזל טוב על קומץ בני תמותה. אך לרוב, נסתרות דרכי הטבע. איש אינו יכול לדעת היכן יפגע הברק, היכן תטבע ספינה בסערה, היכן ימיטו חורבן מלחמות ומגפות, היכן רעידות אדמה יחריבו ערים, או היכן ישמידו השיטפון, הבצורת והברד יבולים. עם זאת, מבחינה פסיכולוגית, כל אדם יכול להשפיע על גורלו, אם יש לו אלים שאליהם יוכל לפנות. מיתוסים עוסקים לעתים קרובות במתנות שעל האדם להניק לאל, ובראשן - מסירות ואדיקות.<br />
<br />
בנוסף, יש תחום עתיק יותר וקודר יותר במיתולוגיה, והוא כרוך בכישוף. כישוף משמש גם הוא כמצעי להשפעה על האלים להגשים משאלות של בני אדם. במידה רבה צנזרו היוונים או שינו את המרכיב הזה במיתוסים שלהם, אולם יש לזה מקום נכבד למדיי במיתוסים של עמים פרימיטיביים ובמיתולוגיות של המזרח הקרוב הקדום ושל אירופה העתיקה. הכישוף מבקש להשפיע על הטבע באמצעות זיוף, חיקוי של התוצאות שלהן מייחל אדם. הוא מסתמך על חשיבה אנאלוגית שבאמצעותה הדומה מוליד דומה. הטקס הברוטלי של קרבן האדם אמור היה להבטיח אסיף פורה בחברות הניאוליתיות, משום שהקזת הדם על הקרקע תביא את הגשם המיוחל ליבולים.<br />
<br />
אצל כתות עתיקות בכל המזרח הקרוב ובאירופה נקשר הכישוף לפולחן לאלה המשולשת, לרוב בקהילות חקלאיות שבראשן עמדה מלכה מטריארכלית. האלה המשולשת ייצגה את שלושת מופעי הירח - חרמש מתמלא, מילוא הירח, וחרמש חסר; את שלוש עונות הטבע - זריעה, קציר וחורף; ואת שלוש התקופות בחיי האישה - בתולים, בגרות, ובלות. בגלגוליה הגשמים כמלכה היא לקחה לה מאהב בכל שנה, ובתום השנה הומת המאהב בטקסיות. את עקבותיה של אמונה ארכאית זו ניתן למצוא במיתולוגיה היוונית, אולם היוונים בסגידתם הפטריארכלית לזאוס הצליחו לדכא אותה ביסודיות רבה.<br />
בני אדם אמנם השתמשו בטקסים הדתיים ובכשפים לשם שכנוע האלים להיענות לבקשותיהם, אך היה זה מסוכן מאוד לפעול נגד הכוחות העל-טבעיים. האלים היו תמיד אכזריים בפעולות הענישה שהשיתו על המחללים את כבודם או על המתנשאים בהתרברבות. המלך איקסיון נפגע מהברק ששילח זאוס, נידון לישיבה בגלגל מסתובב בגיהנום ולנשיכות נחש, וזאת משום שניסה לאנוס את האלה הרה. בעלילות <a href="http://heb-mythology.blogspot.com/2011/11/blog-post_8512.html">גילגמש</a> חלה אנקידו במחלה קטלנית כעונש על העלבת עשתר, אלת הפריון הבבלית. עשרות מיתוסים מתארים בצורה חיה את התוצאות ההרסניות והרות האסון של הזנחת האלים וההתגרות בהם. זהו עניין של פיקוח נפש ובאותה מידה של שינוי סדרי הטבע.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhpaW7yfEp-p9j5aLkQ3zTGpor0FBeqKpet4Q4V_rw7pP6jojBWKuQF1HYntQDrzwFN9LtjQLV7pcra97C_7mE7bLWN_4tmGPiqUVpLd6xTwG6NM1XLuiY6beetXPlGZDZoHq_hPEJwTBDz/s1600/g.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="212" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhpaW7yfEp-p9j5aLkQ3zTGpor0FBeqKpet4Q4V_rw7pP6jojBWKuQF1HYntQDrzwFN9LtjQLV7pcra97C_7mE7bLWN_4tmGPiqUVpLd6xTwG6NM1XLuiY6beetXPlGZDZoHq_hPEJwTBDz/s320/g.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
מיתוסים יכולים להסביר תופעות טבע כמעשה ידיהם של אלים ולהראות כיצד צריך האדם להתייחס לכוחות אלה, אולם יש בהם כדי להסביר דברים נוספים, כגון את מקורו של טקס מסוים ואת משמעותו. טקס מקודש כשלעצמו עשוי להיות רב השפעה, ולספק את הצורך של אדם במחזוריות מנחת בעולם כה לא יציב. אלא שמיתוס מוסיף ממד רוחני לטקס ומעניק לו לגיטימציה על-טבעית. סיפורן של דמטר ופספונה העניק משמעות נשגבת לטקסים האלבסיים. והסיודוס, בתארו כיצד היתל פרומתיאוס בזאוס, יצר תקדים אלוהי לעובדה שהאדם מקבל את העור ואת הבשר של בעל החיים שהוקרב, ואילו האלים מקבלים את השומן ואת העצמות.<br />
<br />
מיתוסים עשויים להיות אחראים גם למקורם של שמות, שמות של מקומות או של אנשים. כך למשל סיפורה של הלה שנפלה מהאייל בעל גיזת הזהב מסביר כיצד קיבל ההלספונטוס ("ים הלה") את שמו. איקרוס, כמובן, נפל לתוך הים, ים איקרוס, לאחר שהתקרב יותר מדיי לשמש. סיפורו של יון מספר על אודות מייסדו של הגזע היוני, שאף נתן את שמו לים היוני. וסיפורו של זאוס שיצר גזע של בני אדם, מסביר כיצד לוחמיו של אכילס, המירמידונים, קיבלו את שמם זה, שהרי מירמקס היא המילה היוונית לנמלה. מוזרים ככל שיהיו, סיפורים אלה הפכו את הגיאוגרפיה העתיקה ואת המורשת הגזעית לברורים יותר בעבור אנשים שמוצאם מן העבר הרחוק והמעורפל.<br />
<br />
מיתוסים מבטאים תמיד את הצורך של האדם להיות מודע לשורשיו. חלק חשוב בכל מיתולוגיה הוא שלשלת יוחסין של אלים, מלכים וגיבורים. משפחות האצולה ביוון ההומרית והפוסט-הומרית ייחסו את מוצאן לגיבורים האגדיים ממלחמת טרויה - גיבורים שייחסו את מוצאם לאלים. תשומת הלב המדוקדקת שניתנה לשלשלות היוחסין בכל העולם מדגישה שאותן דמויות מיתולוגיות לא נוצרו כך לפתע באופן בלתי צפוי, אלא עמדו מאחוריהן ייחוסים מפורסמים. אפילו לאלים היו הורים במרכיבי הטבע הגולמיים הראשוניים. גם כאן, במיתוס, תהליכים אלוהיים משקפים תהליכים ותחומי התעניינות אנושיים.<br />
<br />
אם תכליתו של המיתוס הצרוף להסביר, הרי שהסאגה ההרואית היא לעתים קרובות גרסה פרימיטבית של ההיסטוריה. הסאגה צובעת בדרמטיות אירועים היסטוריים ממושכים, ודוחסת אותם לתוך אירועים עלילתיים. כשחשף הארכאולוג שלימן את האתר של טרויה בשנת 1870 הוא הסתמך במידה מסוימת על האגדה על אודות מלחמת טרויה. הממצאים ארכאולוגיים קבעו שתרבות מפוארת שגשגה מסביב לים האגאי בין השנים 1500 עד 1260 לערך לפני הספירה, והשהתרבות המיקנית נהרסה כתוצאה מהפלישות של הדורים, שהטילו את יוון לחשכת ימי הביניים למשך ארבע מאות שנים. אילו ניטשה מלחמת טרויה ולו במחצית העצמה שמתאר הומרוס, הרי שקרוב לוודאי שאסיה הקטנה ויין המיקנית נחלשו באופן משמעותי, וסללו בכך את הדרך לפלישות הדורים.<br />
<br />
מאוחר יותר ראתה יוון בנפילתה של טרויה את ניצחון ההלניזם על המזרח הברברי, אלא שאילו יש אמת בנאמר לעיל, אין זה ראוי להיקרא ניצחון. בנוסף, עמים עשויים לשכתב אגדות באופן שיתאימו לאינטרסים שלהם. למעשה, לעתים משמשות האגדות ככלי תעמולתי התומך במנה חברתי קיים, כמו שאויריפידס השתמש בסיפור על תזאוס לחיזוק הדמוקרטיה המעורערת של אתונה בזמן המלחמה הפלופונסית. אגדה היא לעתים קרובות מכשיר פוליטי שתכליתו להעניק חשיבות-יתר לקבוצה כלשהי.<br />
וכאן אנו מגיעים לתפקיד החשוב ביותר של סאגה הרואית - יצירת עבר מפואר בעבור עם ופרסומם של ערכים שעל פיהם צריכה אומה להתקיים. באגדות ההרואיות גלומים ערכי החברה, והן מכוונות את הפרט אל אמות המידה המקובלות ואל המטרות של תרבותו. הן מציגות את תכניה של האנושות ואת אופן שבו אדם דגול חי ומת. בדרך זו הן מעניקות משמעות וכיוון לחיים.<br />
<br />
הבה נביט בחלק מהגיבורים באתר זה, ונראה מה הם הערכים שהם מייצגים. באופן כללי, ישנם מי שנלחמים בבעלי חיים, מי שנלחמים בבני אדם, ומי הנאבקים בכוחות על-טבעיים המצויים בתוכם. בכל אופן, בני אדם הנלחמים באלים אינם גיבורים כלל, אלא רשעים ורופאי אליל, שבאים על עונשם הראוי להם. לא קיים גיבור שאינו מעורב בסכסוך ושאין לו אויב, אותו הוא צריך לנצח.<br />
בגיבור מן הסוג הפרימיטיבי ביותר הוא הורג המפלצות. הדוגמה המושלמת לכך היא ביוולף, שהרג שתי מפלצות ודרקון, לאחר שכל אחד מהם איים על התיישבויות בני האדם בצפון הקפוא. סוג זה של גיבור מוחק מעל פני האדמה את האיומים הזוועתיים והופך אותה למקום בטוח יותר למגורי אדם. הרקולס הוא גיבור מתקדם יותר, מאחר שאינו מסתפק רק בהרג מפלצות, אלא לוכד גם חיות פרא, וסולל בכך את הדרך לביות חיות. בהתאם לכך, להרקולס יש צאצאים רבים, המאכלסים את העולם הבטוח שיצר.<br />
<br />
מבין הגיבורים הלוחמים קיים הטיפוס הצרוף כדוגמת אכילס וגיבורי נורווגיה. טיפוס זה נלחם למען השגת תהילה וכבוד אישיים, תהא סיבת המלחמה אשר תהא. גיבור שכזה אינו חושש למות, חי על פי קודים נוקשים של כבוד,והוא חדור תחושה, שלפיה החיים חסרי כרך אך מתוקים. לוחם שכזה חי כדי למות בקרב, ובכך לזכות בתהילת עולם.<br />
<br />
יש גיבור שנלחם כדי למות למען תרבות גוססת אך נאורה, כזו שנחרץ דינה. הקטור, הגיבור ההומרי, נלחם למען טרויה ולמען משפחתו, אך דומה שמחויבויות אלה הכבידו עליו בשעה סוף סוף פגש את אכילס, שאין לו מה להפסיד אם ימות: השש באדיקות אלי רצח. והמלך ארתור, לאחר כל ההוד וההדר שלו בקמלוט, נפצע למוות בקרב על ידי בנות הבלתי חוקי, מורדרד.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEje5KTCngIhhZpn8QSFC5-VoP72wovVQZmkfoG0L0V1tL3m74UW4Jq1tMKsux08accNVpzEh-FeHGrLXoFbDfJsjz-gdhkpkqUh-30wNmPu-_-XP16i4G_hsdfB1KueC4LJiBDhmx-QIwLw/s1600/original_dragon_by_arf.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="226" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEje5KTCngIhhZpn8QSFC5-VoP72wovVQZmkfoG0L0V1tL3m74UW4Jq1tMKsux08accNVpzEh-FeHGrLXoFbDfJsjz-gdhkpkqUh-30wNmPu-_-XP16i4G_hsdfB1KueC4LJiBDhmx-QIwLw/s320/original_dragon_by_arf.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
לוחם מסוג אחר הוא זה החותר לכונן מלוכה או לבנות עיר. הדוגמה לטיפוס זה היא אניאס, שנלחם למען תרבות חדשה ההולכת וקרבה. הוא מייצג את הערכים שבמשך מאות בשנים עשו את רומא לתרבות המנצחת, למרות היותו אישיות ספרותית ולא מיתולוגית.<br />
<br />
ולבסוף, הגיבור המטאפיסי, שתחילתו במשאלה מוזרה. גילגמש במסעו להתגבר על המוות הוא גיבור מעין זה, וכישלונו נושא את צער תמותת האדם. אך הגיבור המטאפיסי הצרוף הוא בודהה הכובש בתוכו את כל היצרים המונעים הארה.<br />
<br />
כך אנו רואים את מגוון הערכים והקודים ההרואיים שחברה עשויה להשתמש בהם לצורך גיבושה של תרבות. אגדות עלילתיות מראות לאן מועדות פניה של תרבות ומה יהיו הישגיה. אגדות אינן בידור בעלמא: תפקידן לחנך ולנוטט את האנרגיות של הצעירים. טקסים של בגרות מינית בתרבויות פרימיטיביות דורשים הדרכה קפדנית בתחום המיתוס והאגדה. הנערים ביוון הקלאסית נדרשו לשנן חלקים נכבדים מכתביהם של הומרוס ושל הסיודוס. כפי שמציין וורנר ג'אגר בספרו Paideia ("חינוך" ביוונית), לאיליאדה הייתה השפעה עזה על הזוהר המרשים של התרבות היוונית. כמיהתו של אכילס לתהילה סייעה לעידוד השאיפה למצוינות בכל תחום, שאיפה שיצרה את הגאוניות המופלאה של העידן הקלאסי.<br />
<br />
לצד המיתוס הצרוף והסאגה קיים סיפור מסוג אחר, שהיה נפוץ בתרבויות פרימיטיביות: סיפור-עם או מעשייה. סיפור זה מספור לשם הנאה בלבד, והוא אינו מתיימר להיות עובדתי. עם סוג זה נמנים סיפורי מסעות כגון הפתקאותיו של אודיסאוס. באגדה על פרסאוס יש מרכיב נכבד של מעשייה ושל כישוף. אולם מן העובדה שסיפורי מעשיות מסופרים לשם הנאה, אין להבין שהם משוללי משמעות או יופי. כתביו של יונג ופסיכואנליטיקאים אחרים מייעצים לנו לא להתייחס למעשיות כאל הבלים. ייתכן כי הן צורה ספרותית פרימיטיבית, אך דווקא מסיבה זו הן קרובות לשורש הראשוני של דמיון האדם. סיפורו של אפוליאוס על אודות קופידון ופסיכה הוא עיבוד ספרותי מלבב של המעשייה, והוא מבטא את האיפוק העצמי של הנפש בטרם תוכל לשוב למקומה הראוי כבת זוגה של האהבה.<br />
<br />
בחברה מתוחכמת עשויים המיתוסים להיות יצירות מודעות וסמליות שנועדו להמחיש רעיון מופשט. סוף סוף, הרבה יותר קל לזכור סיפור, בהשוואה לכל הטפת מוסר. הסיפור עשוי להציג רעיון מורכב ולגרום לו לנצנץ בשלל והאלגוריות המיתולוגיות של הודו. כפי שהבין ישו, מי שרוצה להפוך רעיון מופשט לרעיון ברור ומובן להמונים, מוטב שיציגו כסיפור או כמשל. סיפור "השומרוני הטוב", למשל, מציג את רעיון האחווה האוניברסלית בפשטות רבה. מיתוסים הקשורים לכתות המסתורין של יוון העתיקה, כגון המיתוסים אודות פרספונה, דיוניסוס ואורפיאוס, שבהם נכנסים הגיבור או הגיבורה לממלכת המוות כדי להופיע מחדש מאוחר יותר, מצביעים לא רק על מיתתם ולידתם מחדש של צמחים, אלא גם על האמונה בדבר חיי הנצח של הנשמה. יצירתם של האגדה, המשל והאלגוריה מצריכה מנות גדושות של אינטליגנציה, ולרוב הם אינם פרי דמיונם של פשוטי העם.<br />
<br />
יש עוד סוג אחד של סיפורים, המסווג לעתים כמיתוס, הוא תוצאה של מאמץ ספרותי מודע, והוא נחלתם של תרבויות מפותחות מאוד. זהו הרומן, סיפור האהבה שבו מתמסר הגיבור לרדיפה אחר האושר או האישה. בעולם המעשה ההרואי, לנשים יועד תפקיד כמעט משני לגורלו של הגיבור. אישה יכולה הייתה לסייע לגיבור או לעכבו אך מעשיו היו שייכים לו לבדו. לגיבורים כמו הרקולס, יסון, תזאוס, אודיסאוס ואינאס, ייתכן שהיו תסביכים רומנטיים, אך הם תמיד הותירו את האישה מאחור כדי ללכת אחר צו שאיפותיהם האמיתיות. ברומן, לעומת זאת, הגיבור מקדיש עצמו לאהבה. בנקודה זו ניתן לראות מעשיות כגון אלה של ונוס ואדוניס, פיראמוס ותיסבי, לונסלוט וגווינביר, ורבות אחרות. מעשיות אלה צצות כאשר תרבות מתחילה להיחלש, האצולה של סוף ימי הביניים. למשל, אצל אובידיוס, המשורר האוגוסטני האלגנטי, ישנה התעסקות אובססיבית באהבה ובנבכי נפשה של האישה. נדמה שכאשר תרבות נעדרת מפלצות אותן יש להרוג, מטרות ששווה להילחם למענן, או רעיונות לקדם, מתמוססים הגברים במין רפיון נשי, והופעים את אמנות האהבה למקצוע העיקרי שלהם.<br />
לאחר שתיארנו את הסוגים העיקריים של סיפורים, שלרוב מסווגים כמיתוס - המיתוס המבאר, הסאגה ההרואית, סיפור העם, הסיפור הסמלי, והרומן - עלינו לומר שסיפורים אלה כמעט שאינם מצויים בצורתם הטהורה, אלא מתמזגים הם זה בזה וממלאים פונקציות מרובות. מיתוסים מקורם בדמיון והם יכולים לספק את צוריכהם של אלה המבקשים פתרון כיד הדמיון הטובה. סיפורים הם אכן העדויות המרשימות ביותר לחיי האדם. רבים מהמיתוסים בספר זה שרדו במשך אלפי שנים ולא נס ליחם, כאילו נכתבו היום לראשונה, בעוד הארכיטקטורה עתיקה קבורה לה תחת חורבות. כל זאת משום שהמיתוסים מקורם בכושרו היצירתי של האדם, שהוא חיוני וקבוע.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgTZK3K7oYSMOPYIfOURHtvZYhcqLcZnFTCxMm401r95LT8IKkmzP2lYRpy52DL-Ui2opr3-7Ha5LqNkM5VhB7U7yRbgYcJiAFwgKTlFaJsMSt6IDOYT6mU5qITX4ii81HQVRvqnE0Fi1TO/s1600/learn.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="254" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgTZK3K7oYSMOPYIfOURHtvZYhcqLcZnFTCxMm401r95LT8IKkmzP2lYRpy52DL-Ui2opr3-7Ha5LqNkM5VhB7U7yRbgYcJiAFwgKTlFaJsMSt6IDOYT6mU5qITX4ii81HQVRvqnE0Fi1TO/s320/learn.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
אך למה צריכים אנו ללמוד סיפורים אלה? מה יש להם להציע לתלמידי ההווה?<br />
ראשית, בהיות כתובים, מיתוסים הם לעתים קרובות ספרות מרשימה. הומרוס, אייסכילוס, סופוקלס, איירפידס, אריסטופאניס, אפלטון, וורגיליוס הם חלק מגאוני הספרות החשובים ביותר בכל הזמנים. ואפילו כותבים ויצירות חשובים פחות, כגון גילגמש, הקלאסיקה ההודית, פינדריקוס, הורציוס, אובידיוס, אפוליאוס, ביוולף שתי האדות הנורדיות, ומלורי, מספקים חומר קריאה מהנה.<br />
<br />
שנית, המיתולוגיה הקלאסית יצרה את הבסיס לחינוך הומניסטי בכל העולם העתיק, ומסוף ימי הביניים עד למאה העשרים. מחברים שונים מצ'אוסר ועד רוברט גרייבס ינקו מהמיתוסים העתיקים הללו, כך שכמעט שלא ניתן להעריך את יצירותיהם מבלי להכיר חלק מהמיתוסים. זאת ועוד: האמנות, הפיסול והארכיטקטורה של העולם העתיק משופעים בנושאים מן המיתולוגיה; והציור, הפיסול והארכיטקטורה מתקופת הרנסאנס ועד פיקאסו לא ניתנות להבנה מלאה ללא הכרת המיתולוגיה. גם תחומים אחרים שואלים חלק מהמינוח שלהם מן המיתוסים - מגוון תחומים כגון פסיכולוגיה, בוטניקה, אסטרונומיה וטכנולוגיית החלל. הארכיאולוג והאנתרופולוג חוקרים את המיתוסים של עם כאמצעי להבנת תרבותו.<br />
אולם מעבר לכל היתרונות הללו, קריאה אוהדת של המיתוסים של עמים אחדים מתקופות אחרות עשויה לשמור עלינו מפני השקפה פרובינציאלית, לא ננעל עצמנו בעולמות צרים הנמצאים בסביבתנו המידית. מיתוסים יכולים להראות לנו את הנפלאות שהתקיימו זמן רב לפני שהשכלתנות המדעית זרתה על תפיסותינו את אור הקדמה.<br />
<br /></div>
נכתב על ידי <a href="https://plus.google.com/108719099972532663746" rel="publisher">דניאל בכנוב</a>.
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-43987505656126116782015-03-28T07:04:00.001-07:002015-03-28T07:04:57.676-07:00מדוזה - מיתולוגיה יוונית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
מדוזה הייתה מפלצת במיתולוגיה היוונית, אחת מהאחיותיה של גורגונה, מצאצאיה של גאיה (כדור הארץ) והאוקיינוס. היה לה פרצוף מכוער ונחשים במקום שיער; כל מי שהביט בעיניה הפך מייד לנציב אבן. אחיותיה, היו סטנו ויוריל, אך מדוזה הייתה היחידה מבין השלושה אשר לא הייתה בת אלמוות.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2DsAgw3YCOX5E8vv9crmpcvEomwFXh8WMwmb72_co2jHlD6HvETHtA4-pZHubFeOf5mZodfmrLsQY0BwV3jiONb1yReXZKwmWI6e2ADROPuaX4_GV1yjACz8klEyyhZDnwRBDLp6EAkS9/s1600/medusa-300x300.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2DsAgw3YCOX5E8vv9crmpcvEomwFXh8WMwmb72_co2jHlD6HvETHtA4-pZHubFeOf5mZodfmrLsQY0BwV3jiONb1yReXZKwmWI6e2ADROPuaX4_GV1yjACz8klEyyhZDnwRBDLp6EAkS9/s1600/medusa-300x300.jpg" /></a></div>
במקור, הייתה בנעוריה עם שער זהוב, ושירתה ככוהנת של אתנה. עם זאת, לאחר שחזר פוסידון והתאהב בה, היא שכחה נדריה ונישאה לו. על עבירה זו, היא נענשה על ידי האלים באופן נורא ביותר. כל השיער היפה והמקסים שלה השתנה לנחשים ארסיים. עיניה העדינות אשר עוררו אהבה והשראה הפכו לדם. כך שבכל פעם שיסתכלו עליה פחד וגואל ימלאו את מוחו של הצופה; <br />
<br />
כשראתה את עצמה הופכת ליצור כזה דוחה, מדוזה ברחה לביתה, ולעולם לא חזרה. היא המשיכה להסתובב, מתועבת, מפוחדת ומנודה משאר העולם, היא הפכה לדמות שראויה להופעתה החיצונית. בייאושה, היא נמלטה לאפריקה, שם תוך כדי שיטוט בחוסר מנוחה ממקום למקום, נחשים צעירים ירדו משערה; כך לפי היוונים הקדמונים, אפריקה הפכה לחממה של זוחלים ארסיים. כל זה לא מספיק, עקב קללת אתנה, מדוזה גם הופכת לאבן את כל המביט ישירות בעיניה. <br />
לבסוף, לאחר חיים של אומללות חסרת שם, הגאולה באה אליה בצורת המוות, בידיו של פרסאוס.</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-87639718214440916552013-12-22T09:31:00.000-08:002013-12-22T09:31:00.117-08:00מיתולוגיה יוונית: האולימפיים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
במרכזה של המיתולוגיה היוונית עומד פנתיאון של אלים הגרים על הר האולימפוס, ההר הגבוה ביותר ביוון. ממקום מושבם, הם שולטים בכל ההיבטים בחייהם של בני האדם. אלים ואלות אולימפיים נראים כגברים ונשים (אם כי הם יכולים לשנות את צורתם לבעלי חיים ודברים אחרים) - אלים אלו, על פי שלל המיתוסים והסיפורים השונים פגיעים לחולשות וליצרים אנושיים.<br />
<br />
<img alt="Ancient Theater In Delphi Stock Photo" height="133" src="http://bc5f8655ec0d8ce3b16c-67245749e7a5dacabb139b9ac5e160a3.r91.cf3.rackcdn.com/_MG_2340.JPG" width="200" /><br />
<br />
<b>עשר האלים האולימפיים העיקריים הם:</b><br />
<br />
<u>זאוס</u>: המלך של כל האלים (ואב לרבים) - אל של מזג האוויר, החוק והגורל.<br />
<u>הרה</u>: מלכת האלים ואלת הנשים והנישואין.<br />
<u>אפרודיטה</u>: אלת היופי והאהבה.<br />
<u>אפולו</u>: האל של הנבואה, המוסיקה, השירה והידע.<br />
<u>ארס</u>: אל המלחמה.<br />
<u>ארטמיס</u>: אלת הציד, בעלי החיים והלידה.<br />
<u>אתנה</u>: אלת החוכמה וההגנה.<br />
<u>דמטר</u>: אל החקלאות והתבואה.<br />
<u>דיוניסוס</u>: אל היין, ההנאה והחגיגות.<br />
<u>הפיסטוס</u>: אל האש, המתכת והפיסול.<br />
<u>הרמס</u>: אל הנסיעות, האירוח, המסחר ושליחו האישי של זאוס.<br />
<br />
<b>אלים ואלות אחרים הנכללים בסגל של האלים האולימפיים הם:</b><br />
<br />
<u>האדס</u>: האלוהים של העולם התחתון.<br />
<u>הסטיה</u>: אלת הבית והמשפחה.<br />
<u>ארוס</u>: אלוהי הסקס המתחנף לאפרודיטה.<br />
<div>
<br /></div>
</div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-79370966277896265572013-05-13T06:18:00.002-07:002015-03-28T07:05:04.883-07:00אלים ואלוהויות (רומאים ויוונים)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
רוב האלים הרומאים והיוונים משתפים מספיק אלים ואלות כדי לייחשב בערך אותו הדבר, רק עם שם אחר - לרומים, יווני. ליוונים לטיני. לחלק מהאלים הרומאים והיוונים ישנם שם זהה, כמו אפולו, למשל.<br /><br />שים לב שישנם כתות שונות עבור רבים מהאלים הללו, ולכן, למשל, ארטמיס/דיאנה היא שונה לגמרי מארטמיס הציידת(ארטמיס אגרוטרה).<br /><br /><b>אלים ואלות גדולים</b><br />יווני - רומאי<br />אפרודיטה - ונוס<br />ארס - מאדים<br />אתנה - מינרווה<br />דמטר - קרס<br />האדס - פלוטו<br />הפסטוס - ולקן<br />הרה -ג'ונו<br />הרמס - מרוקורי<br />סטייה - סטה<br />קרונוס - שבתאי<br />פרספונה - פרסרפינה<br />פוסידון - נפטון<br />זאוס - יופיטר<br /><br /><b>אלים זוטרים</b><br />אנגלית/יוונת - לטינית<br />אריס - דיסקורדיה<br />ארוס - קופידון<br />מויראי<br />מויריי / פרקיי<br />הליוס - סול<br />הוריי<br />פאן - פאנוס<br />טיכה - פורטונה<br /></div>
Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-65408145191349650132012-05-29T23:46:00.002-07:002012-05-30T03:58:57.618-07:00פטר קארל פברז'ה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="color: #666666; font-family: arial, sans-serif;"><span style="line-height: 19px;"><b>פטר קארל פברז'ה</b> ה</span></span><span style="background-color: white; color: #666666; font-family: arial, sans-serif; font-size: 16px; line-height: 19px;">תכשיטן הרוסי המפורסם בזכות חפצי אבני חן מעולים, כולל ביצי פסחא שהפכו אותו למפורסם ברחבי העולם.</span><br />
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: arial, sans-serif; font-size: 16px; line-height: 19px;"><br /></span><br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxpO2406V0im_LbioRImZZ-CaJAIyKlBuNDObngv4v20ApLfHXM0zjTVyERqpIYFVye8Ygp2NdxD-ZQUm98P3WlGrVavq6EUu7x_t5XC-2693f-yO5lfWSyPNnVODWcnKifYhXMrHEEeOm/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhxpO2406V0im_LbioRImZZ-CaJAIyKlBuNDObngv4v20ApLfHXM0zjTVyERqpIYFVye8Ygp2NdxD-ZQUm98P3WlGrVavq6EUu7x_t5XC-2693f-yO5lfWSyPNnVODWcnKifYhXMrHEEeOm/s320/1.jpg" width="221" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פטר קארל פברז'ה</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHU9PCZWGTL7iMohvvjjEcai-uNbTDH-sTbZtqBbcQiIyYrcpu4ibDnU3rBA1mcVgNEIp2YOjZkUh4VVqMpFc2gRa5GS_YhF-6QnRQkC1bJtQ7p71N4HF170qYE9ExCWzQZgznQ9MoBtWo/s1600/2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="212" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhHU9PCZWGTL7iMohvvjjEcai-uNbTDH-sTbZtqBbcQiIyYrcpu4ibDnU3rBA1mcVgNEIp2YOjZkUh4VVqMpFc2gRa5GS_YhF-6QnRQkC1bJtQ7p71N4HF170qYE9ExCWzQZgznQ9MoBtWo/s320/2.jpg" width="320" /></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ביצת הפסחא של פטר קארל פברז'ה</td></tr>
</tbody></table>
<span style="background-color: white; color: #666666; font-family: arial, sans-serif; font-size: 16px; line-height: 19px;"><br /></span><br />
<br />
<table cellspacing="2" class="infobox vcard" style="background-color: #f9f9f9; border: 1px solid rgb(170, 170, 170); clear: right; color: black; direction: rtl; font-family: sans-serif; font-size: 11px; line-height: 1.5em; margin-bottom: 0.5em; margin-left: 1em; padding: 0.4em; text-align: right; vertical-align: middle; width: 23em;"><tbody>
<tr><th style="background-color: #eeeeee; vertical-align: top;">תאריך לידה:</th><td class="" style="vertical-align: top;"><div style="direction: rtl; line-height: 1.5em;">
<span style="white-space: nowrap;"><span style="color: #0b0080;">18 במאי</span> <span style="color: #0b0080;">1846</span><span class="bday"></span></span></div>
</td></tr>
<tr><th style="background-color: #eeeeee; vertical-align: top;">מקום לידה:</th><td class="" style="vertical-align: top;"><div style="direction: rtl; line-height: 1.5em;">
<span style="color: #0b0080;">סנט פטרסבורג</span> ( <span style="color: #0b0080;">רוסיה</span> )</div>
</td></tr>
<tr><th style="background-color: #eeeeee; vertical-align: top;">תאריך פטירה:</th><td class="" style="vertical-align: top;"><div style="direction: rtl; line-height: 1.5em;">
<span style="white-space: nowrap;"><span style="color: #0b0080;">24 בספטמבר</span> <span style="color: #0b0080;">1920</span> <span class="dday"></span></span>(74 שנים)</div>
</td></tr>
<tr><th style="background-color: #eeeeee; vertical-align: top;">מקום המוות:</th><td class="" style="vertical-align: top;"><div style="direction: rtl; line-height: 1.5em;">
<span style="color: #0b0080;">בלוזאן</span> ( <span style="color: #0b0080;">שוויץ</span> )</div>
</td></tr>
</tbody></table>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-9775956138665165972012-05-11T06:43:00.001-07:002015-03-28T07:05:16.567-07:00החרב של המלך ארתור (אקסקליבר)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
אקסקליבר היא החרב האגדית של המלך ארתור, מיוחס לה לפמעים כוחות מאגיים והיא קשורה בריבונות של בריטניה. לפעמים אקסקליבר והחרב באבן(ההוכחה לשושלת ארתור) אמורים להיות נשק זהה, אך במרבית הגרסאות הן נחשבות לנשקים שונים. החרב הייתה קשורה באגדה מוקדמת של המלך ארתור. בוולשי, החרב נקראת caledfwlch.<br />
<br />
<b>אקסקליבר והחרב באבן</b><br />
<br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><img alt="" class="thumbimage" height="200" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/03/Excalibur_the_Sword%2C_Howard_Pyle_1902.jpg/130px-Excalibur_the_Sword%2C_Howard_Pyle_1902.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="136" /></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">אקסקליבר</td></tr>
</tbody></table>
<br />
<br />
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<br />
<br />
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
ברומן המלך ארתור, נתנו כמה הסברים להחזקת ארתור בחרב אקסקליבר. "ארתור זכה בכסא המלך באמצעות משיכת החרב מהאבן. המעשה היה יכול להתבצע אחר ורק על ידי "המלך האמיתי", כלומר המלך מונה על ידי אלוהים, יורשו האמיתי של Uther pendragon. חרב זו נחשבת בידי רבים לאקסקליבר המפורסמת, ואת זהותה מפרשים מאוחר יותר. אקסקליבר ניתנה לארתור על ידי גברת האגם אחרי שהחל למלוך. היא קוראת "אקסקליבר, חותכת הפלדה". </div>
<div style="direction: rtl; text-align: right;">
<br /></div>
<b>תכונות</b><br />
<br />
בגירסאות רבות, על להב חרב האקסקליבר היה חרוט משפט משני צדדיו.<br />
בנוסף, כאשר אקסקליבר שימשה לראשונה, בקרב הראשון של ארתור, הלהב שלה עיוור את אויביו. <br />
<br />
<div class="thumb tright" style="direction: rtl; text-align: right;">
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><img alt="" class="thumbimage" height="141" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/0/03/The_Boy_s_King_Arthur-74.jpg/200px-The_Boy_s_King_Arthur-74.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="200" /></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr>
</tbody></table>
</div>
<b>נשקו של ארתור</b><br />
<br />
אקסקליבר היא בהחלט לא השנק היחיד הקשור לארתור, ולא רק חרבות. המסורת הוולשית מספרת על פגיון בשם carnwennan וחנית בשם rhongomyniad שהיה שייך לו. <b> </b></div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-3179304904280282422012-05-04T17:41:00.000-07:002012-05-04T17:41:42.455-07:00המיתולוגיה האיסלמית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div style="background-color: white; direction: rtl; font-family: Verdana, Geneva, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 14px;">
<span style="background-color: transparent;">האיסלם 'הומצא' על ידי הנביא מוחמד בחצי האי ערב במאה ה-7 לספירה. האיסלאם הוא מנוח שפשוטו כמשמעו "כניעה", כמו "להיכנע לרצונו של אללה". אללה (בערבית:אלוהים) נחשב לאל היחיד, בורא עולם, המחזיק ומנהל את העולם. את רצונו העביר שליחו מומחד בכתבי הקודש, הקוראן.</span></div>
<div>
מסורות ערביות ופרסיות טרום אסלאמיות, פיתחו אוסף נפלא של מיתוסים ופולגלורים. ג'ינים, בני אלים, גברים ונשים, קדושים וגיבורים גדולים אשר מהווים חלק מאוסף אגדות ופולקלורים עשיר. זה רק טבעי שאנשים, לאורך כל ההיסטוריה, יצרו מיתוסים עשירים והספרות האיסלאמית לא שונה.</div>
<div>
<b>עם זאת, אנו מודעים באופן מלא כי האיסלאם הוא דת מונותאיסטית טהורה לחלוטין ואינה מעודדת יצירה של דמויות אנושיות, סיפרוי פנטזיה, או כל דבר המצביע על ריבוי אלים. </b>אף אחד מהסיפורים המופיעים במדוק זה אינו מתיימר להיות סיפור דתי. ספרים מצוינים רבים ומאמרים על האיסלאם זמינים לקריאה ברשת.</div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-75250470862468544002012-05-04T17:37:00.000-07:002012-05-04T17:37:26.832-07:00מיתולוגיה אפריקאית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div style="background-color: white; direction: rtl; font-family: Verdana, Geneva, Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 11px; line-height: 14px;">
<span style="background-color: transparent;">אין כיום הבחנה בין שבט, מדינה או תרבות. המיתולוגיה האפריקאית כוללת בין השאר, ערכים של פון, אדנטי, דינקה, יורובה, קאויקוי, איבו, שושה, שונגו ומיתולוגיות הזולו.</span></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-66957430735771042442012-04-29T23:32:00.002-07:002012-04-29T23:32:52.730-07:00אלים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span style="background-color: #e6ecf9;"></span><span></span><br />
<span> במהלך ההיסטוריה, בני האדם ייחסו כוחות על טבעיים ליצורים שונים. יצורים אלו כוללים את האלים, האלות ובני האלמוות. חלקם מקבלים קרדיט על בריאת העולם ובני האדם, מזון, לוחמה, אהבה, ושלל אלמנטים טובים ורעים אחרים של החיים. ניתן לעבוד את האלים והאלות באמצעות מזבחות, פסלים משוכללים או ענקיים, או קורבנות. משוררים וסופרים אחרים עשויים לספר סיפורים המציגים מיתוסים מסורתיים על מעורבתם של האלים בחיי האדם. אם אתה קורא את הערכים הללו על אלים ואלות, תראה הבדלים גדולים מחברה אחת לשנייה. המיתוסים המוכרים ביותר הם מהמתילוגיה היוונית, במיוחד תריסר האלים האולימפיים. </span></div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-43016833963839422752012-04-29T23:29:00.002-07:002012-04-29T23:29:54.035-07:00מיתוס<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<div class="luna-Ent" style="direction: rtl; text-align: right;">
<div class="dndata" style="direction: rtl; text-align: right;">
<span><span id="hotword"></span></span></div>
<div class="dndata" style="direction: rtl; text-align: right;">
<span><span id="hotword">*סיפור מסורת או אגדה, בדרך כלל מדבר על גיבור או אירוע, עם או בלי ביסוס עובדתי או הסבר טבעי, במיוחד עוסקים המיתוסים באלים, בני אדם ומסבירים תופעות טבע וטקסים דתיים.</span></span></div>
<div class="dndata" style="direction: rtl; text-align: right;">
<span><span id="hotword"> </span><span id="hotword">*</span></span> אמונה קולקטיבית או שקר שעדיין לא הוכח, נעשה במיתוס שימוש כדי להצדיק את המוסד החברתי.</div>
</div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-57213385461257805812012-04-21T02:32:00.002-07:002012-04-21T02:32:38.264-07:00התנגשות הטיטאנים (סרט)<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
התנגשות הטיטאנים הוא סרט פנטזיה משנת 2010 (גרסה מחודשת לסרט מ1981 בעל שם זהה). כפי שתראה הסרט מבוסס באופן רופף מאוד על המיתוס היווני פרסאוס. (זהירות ספוילר!)<br /><br />הסרט מתחיל בקריינות המתארת כיצד האלים האולימפיים הצליחו להפיל את יוצריהם, הטיטאנים, באמצעות יצירת האדס מתרומת זרעו של הקראקן, <a href="http://heb-mythology.blogspot.com/2011/11/blog-post_3714.html">זאוס</a> הפך למלך האלים, אחיו פוסידון, שלט בים והאדס, נשלח על ידי זאוס לשלוט בעולם התחתון המלחיא בתוהו ובוהו ואימה.<br /><br />הארון נסחף בים עד שחולץ על ידי דייגים, כאשר סיפרוס מצא אותו, הוא מגלה את פרסאוס התינוק ואמו. פרסאוס אינו יודע מי אביו האמיתי. שנים לאחר מכן, פרסאוס ומשפחתו נמצאים בדיג: ועדים לקבוצת חיים מארגוס הורסים פסל ענק של זאוס, ולמעשה מכריזים מלחמה על האלים. מיד לאחר נפילתו של הפסל, גל ענק עולה מן המים והורג את רוב החיילים ובכך הורס את הסירה בה פרסאוס ומשפחתו נמצאים. פרסאוס מנסה להציל את משפחתו אך הספינה טובעת והוא עובר בין חתיכות עץ הרוסות. החיילים ששרדו מצאו אותו ולקחו אותו חזרה לארגוס.<br /><br />כאשר המלך ספיוס והמלכה קסיופיאה של ארגוס, מקיימים משתנה לכבוד החיילים שחזרו, הם משווים את עצמם לאלים ומשווים את בתם אנדרומדה לאלת היופי אפרודיטה, האדס מופיע שוב, הורג את החיילים הנותרים. האדס מבין שפרסאוס בן האלים, ומגלה לו מי אביו האמיתי, זאוס. האדס הורג את המלכה, ודורש שארגוס תשלם עבור חוצפתה, ויהירותה, תוך 10 ימים, הקראקן השתחרר, ואם אנדרומה הנסיכה לא תקריב את עצמה, ארגוס תושמד. האדס מחפש את האלים על הר האולימפוס ומשכנע את זאוס להסכים לתוכניתו על מנת להעניש את האדם על חוסר האהבה.<br /><br />בסצינת הסיום, פרסאוס עומד על הפסל השבור של זאוס הנראה בהתחלה. זאוס מופיע ומציע לפרסאוס לעבור אל האולימפוס, אך הוא מסרב. זאוס מציין כי האדס יחזור יום אחד לנקמה כאשר האדם יפחד. זאוס קובע כי אם פרסאוס עדיין מתכוון להישאר על כדור הארץ הוא יוכל לתת לו מתנה משום שהוא בנו של זאוס אחרי הכל. </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-76175822795041134322012-04-09T12:40:00.000-07:002012-04-09T12:40:10.335-07:0010 חוקי מרפי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
הספתי לכם פה כ-10 <a href="http://murphys-laws.net78.net/">חוקי מרפי</a> אשר יעזרו לכם לפתוח ת'יום בחיוך:<br />
<ol style="text-align: right;">
<li>כל מה שיכול להשתבש, השתבש</li>
<li>אתה תמיד תמצא משהו במקום האחרון שאתה תסתכל בו.</li>
<li>לא משנה כמה זמן או כמה קשה לך לקנות את הפריט, אחרי שקנית אותו, הוא יועמד למכירה במקום זול יותר.</li>
<li>הקו השני תמיד נע מהר יותר.</li>
<li>על מנת לקבל הלוואה, אתה חייב קודם כל להוכיח שאתה לא צריך את זה.</li>
<li>כל דבר שאתה מנסה לתקן ייקח זמן רב יותר מאשר שחשבת.</li>
<li>אם תתעסק עם משהו זמן רב אתה תהרוס אותו.</li>
<li>כאשר המכשיר השבור מודגם על הטכנאי, הוא יעבוד בצורה מושלמת.</li>
<li>לכל אחד יש תכנית כדי להתעשר וזה לא יעבוד.</li>
<li>כלל הזהב של מרפי: מי שיש לו זהב עושה את החוקים.</li>
</ol>
<div style="text-align: right;">
</div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-50704617193463923682012-01-17T04:08:00.000-08:002012-01-17T04:08:03.265-08:00אבאסי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
האל היוצר של אפיק (ניגריה), עבאסי הונחה על ידי אשתו, עתי, כדי לאפשר לאדם להתיישב על פני כדור הארץ, אך אסר עליהם להתרבות או לעבוד, מחשש שהם עלולים להצטיין בחכמה. במשך זמן מה בני האדם קיימו את תנאיו, אך בסופו של דבר החלו לעבוד וללדת ילדים, בסופו של דבר נוצר מתח בין האלים לבני האדם.</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-65432057516799977432012-01-17T04:05:00.001-08:002012-01-17T04:05:55.095-08:00אדורה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אלוהי הלגברה, היושבים בשטח שבין זאיר ואוגנדה. אדורה הופיעה בשני היבטים: טוב ורע. הוא הוצג כיוצר השמים והארץ, והוא שלט במוות. אדורה היה מיוצג בתור גבוה, לבן, עם חצי גוף - - - עין אחת, אוזן אחת, זרוע אחת ורגל אחת. ילדיו הם אדרואנזי.</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-47267868739836684562012-01-09T23:21:00.001-08:002012-01-09T23:21:33.386-08:00מפלצות מיתולוגיות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
המיתולוגיה היוונית כוללת יצורים מפלצתיים רבים.<br />
סרברוס, בעל שלושת הראשים, הכלב הענק ששמר על שערי השאול.<br />
וסרברוס, מפלצות היום אשר יצרו את המערבולת הקטלנית.<br />
אמפאסה, היא שדה ערפדית עם רגל ברונזה ופרסות של חמור, היא פיתתה גברים כדי לאכול בשר ודם.<br />
גורגונס, הן אחיות מפלצתיות עם כנפיים מוזהבות, טפרים ושיער מורכב מנחשים, המסוגלות להפוך אנשים לאבן במבטם.<br />
מדוזה<br />
שטינו<br />
גריי, שלוש נשים זקנות עם שן אחת, ועין אחת לשלושתם.<br />
דיינו<br />
אינו<br />
פמפרדו<br />
הרפיות, מפלצות מכונפות עם גופות של ציפורים וראשים של נחשים<br />
קובליו, זן שובב של יצורים אשר אוהבים להטעות ולהפחיד בני אדם<br />
מורמו, יצור ערפדי<br />
טרסיפי, רוחות רפאים אשר נראות כמו סוסים מבוהלים<br />
למיה, שד ערפדי אשר מעיק על ילדים.<br />
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-85724329101472945612012-01-08T07:58:00.001-08:002012-01-08T07:59:30.360-08:00מהי מיתולוגיה יוונית?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
המיתולוגיה היוונית היא המיתולוגיה של יוון העתיקה. 12 האלים היוונים העיקריים גרים על הר האולימפוס. הם מובלים על ידי זאוס ואשתו הרה, שהייתה תמיד חוזרת אליו לאחר פרשה זו או אחרת. חלק מן האלים האחרים היו: דמטר, פרספונה, האדס, הפיסטוס, אתנה, דיוניסוס, אפרודיטה, אפולו וארטמיס. המיתולוגיה היוונית היא אוסף של סיפורים שהומצאו על ידי היוונים הקדמונים, בדרך כלל מעורבים בסיפורים האלים היוונים. ישנו אוסף אינסופי של סיפורים כאלו... רבים כתובים בספרים, אבל אפילו אנחנו לא מכירים את כולם.<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhSLGhWMdJfe4_hSDwWq9QoWEMDeuQF8LTirPH9JFAHqGPlqUljDhDNKb5ycG2239o0gIAdveQ2wq7guyUJj0jJi9YkhjWm2jZSCcHRibqScF3ghps8ln5qrWqvTPSP68TTB8pK9PyPVHI3/s1600/Perseus-and-Medusa-greek-mythology-687297_1024_768.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhSLGhWMdJfe4_hSDwWq9QoWEMDeuQF8LTirPH9JFAHqGPlqUljDhDNKb5ycG2239o0gIAdveQ2wq7guyUJj0jJi9YkhjWm2jZSCcHRibqScF3ghps8ln5qrWqvTPSP68TTB8pK9PyPVHI3/s320/Perseus-and-Medusa-greek-mythology-687297_1024_768.jpg" width="320" /></a></div>
<br /></div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-9941911247858312492012-01-02T12:22:00.001-08:002012-01-06T16:18:11.395-08:00מיתוסי הבריאה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
ברוב המיתולוגיה יש הסבר למקורו של היקום. מיתוסים אלה ידועים בתור מיתוסי הבריאה, הם מסבירים על מקור היקום הידוע - קוסמוגוניה. יצירת מיתוסים כמו גם תיאוריות מודרניות יותר כגון השערת הערפילית של לפלס, תורת המפץ הגדול הן כולן דוגמאות להסבר הבריאה. יצירת מיתוסי הביראה הם בין הניסיונות המוקדמים ביותר של האנושות להסביר כמה מן השאלות העמוקות ביותר על הטבע ומקורו של היקום. אלו שאלות שאנו עדיין מנסים לענות עליהם גם היום.<br />
<br />
אחת הדרכים בהם התהוו מיתוסי הבריאה היא מכמה נושאים אשר מתרחשים. עם זאת יש לציין, שנושאים או מוטיבים אלו הם פרי יצירתם של חוקרים מודרניים של <a href="http://heb-mythology.blogspot.com/">מיתוסים ומיתולוגיה</a>, ולא העם אשר יצר את המיתוסים מלכתחילה. בעוד הם שימושיים ויכולים לספק לנו תובנה רבה, אי אפשר לקשור מיתוס אחד לסטריוטיפ מודרני אחד. במקום זאת, כל מיתוס כיצירה מספר נושא אחד בעל תכונה אחת במידה רבה או פחותה. בפוסט ננסה להתמודד עם כמה מן הנושאים המרכזיים המתרחשים במיתוסי הבריאה.<br />
<br />
אחד המיתוסים בו ניתן להשתמש על מנת להמחיש כמה נושאים הוא המסורת הסינית. זהו מיתוס של פאן-גו, הידוע גם בשם פאן-קו. המיתוס נמצא בטקסטים שנכתבו במאה ה-6, הצורה הנפוצה ביותר של המיתוס היא כדלקמן:<br />
הדבר החי הראשון היה פאן-קו. הוא התפתח בתוך ביצה קוסמית ענקית, אשר הכילה את כל האלמנטים של היקום יחדיו. פאן-קו גדל כ-10 מטר בכל יום. ככל שהוא גדל הוא הפריד את האדמה ואת השמים בתוך הביצה. במקביל ובהדרגה הפריד בין ניגודים רבים בטבע כגון: זכר ונקבה, יבשה וים, אור וחושך, היין והיאנג. כל אלו היו מעורבבים לחלוטין בתוך הביצה. בעוד הוא גדל, הוא יצר את האדם הראשון. לאחר 18,000 שנה הביצה בקעה וכן פאן-קו מת ממאמץ הבריאה. מן עיניו הופיעו השמש והריח, מן הזיעה שלו, הגשם והטל, מתוך קולו, קעם, ומגופו כל המאפיינים הטבעיים של כדור הארץ התעוררו.<br />
<br />
הביצה הייתה כאוטית וחסרת צורה אשר היוותה את מקום הולדתו של פאן-קו כדוגמא לרעיון הכאוס הפרימטיבי. ניתן למצוא מוטיב זה לעתים קרובות כאשר מדברים על המצב הראשון במיתוסי הבריאה.<br />
<br />
היוונים התייחסו לצורה הראשונית של היקום ככאוס וזה מקורו של המונח. אחת הוריאציות הנפצות ביותר של הרעין מתארים את היקום הבראשיתי כמו גוף ענק של מים.<br />
לדוגמא הרעיון הזה היה בשימוש על ידי הבבלים העתיקים במיתוס הבריאה שלהם. בסיפור היפני האלים איזאנגי ואיזאנאמי בוחשים את המים של כדור הארץ כדי לייצר את האי אוקונורו, זוהי דוגמא נוספת לנושא זה. הים הקדמוני במקרה זה אמנם היוצר של כדור הארץ ולא של היקום.<br />
<br />
בניגוד ליקום הבראשיתי, יש מספר מיתוסים המתארים את בריאות העולם יש מאין. אלוהים קיים בחלל ריק ומבצע פעולה כלשהי שתוצאתה התהוות היקום. מיתוס הבריאה המצרי אשר נמצא על כתבי הפירמידות, היא דוגמא טובה של יצירה יש מאין. אטום הוא האל הראשון אשר יוצר את אחיו ואת אחותו שו ותפנות. מקרה נוסף של יצירה מאין מתרחשת במיתוסים של סמואה. עבור פולינזים אחרים האלים בראו את העולם במחשבה. הדתות המונותאיסטיות גם בדרך כלל מדיימנות את היצירה יש מאין. ובמקרים רבים אחרים של יש מאין במיתוסים קיימים.<br />
<br />
ההיבט הכללי הסופי של יצירת מיתוסים אשר מוצגים במיתוס של פאן-קו הוא שהם תמיד מערבבים את יצירת האדם בשלב כלשהו על ידי האלים או ישויותעל טבעיות אחרות. בעשותם זאת, הקשר שנוצר בין עולם היומיום של בני האדם אל עולם האל טבעי של האל או האלים שיצר את היקום, הוא גם קובע את מקומם של בני האדם בהיררכיה של החיים המאכלסים את היקום. האיש ממקומם מתחת לאלים והעל טבעיים האחרים, אך מעל בעלי החיים והצמחחים. היבט זה מראה לנו את ההסבר למיתוסי הבריאה</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-3739992506116404352011-12-30T11:10:00.001-08:002011-12-30T11:10:25.237-08:00שמש, ירח וים.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
צפוי הלך איזאנאגי לטהר את עצמו לאחר שהחלים. כשהוא התפשט והסיר את הקישורטים מגופו, כל פריט צנח על הקרקע ויצר אלוהות. אפילו כאשר הלך לשטוף את עצמו במים התהוו אלים.<br />
החשובים ביותךר שנוצרו בעת שהוא שטף את פניו:<br />
אמאטראסו (השמש) מעינו השמאלית,<br />
טסוקויומי (ירח) מן העין הימנית,<br />
איזאנאגי המשיך לחלק את העולם בין אותם על אמאטראסו לרשת את השמים, טסוקויומי השתלט על הלילה ועל הירח והסערה וסוסאנואו קיבל את הבעלות על הים. בחלק מגרסאות המיתוס, סוסאנו קיבל לא רק את הים אלא גם כל מיני אלמנטים כגון סערה, שלג וברד, וכן, במקרים נדירים, גם בחול.<br />
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-56772924583224128562011-12-30T10:31:00.001-08:002011-12-30T10:31:22.099-08:00המיתולוגיה היפנית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
המיתולוגיה היפנית היא מערכת של אמונות ומסורת בודהיסטיות, כמו גם דת עממית המבוססת על חקלאות. הפנתיאון השינטו כוללי אינספור "קאמי" (בינפנית "אלים" או "רוחות").<br />
מיתוסים יפניים מיינסטרים, כמו גם המוכרים בדרך כלל כיום, מבוססים על קוג'יקי, שוקי ניהון, ועוד כמה ספרים משלימים. קוג'יקי, או "שיא העניינים העתיקים", הוא מסביר את ההיסטוריה והאגדות העתיקות ביותר של יפן. שינטושיו מסביר את מקורם של האלים היפנים מנקודת המבט הבודהיסטית, בעוד טסוטי הוטסומה מציגה גרסה שונה באופן משמעותי של המיתולוגיה. המיתולוגיה היפנית מסבירה את מקור המשפחה הקיסרית, ומשייכת אותם לאלוהות. המילה היפנית לקיסר יפן, טנו, פירושו "הקיסר השמימי".<br />
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-82487677903230533212011-12-30T10:27:00.001-08:002011-12-30T10:31:26.701-08:00המיתולוגיה הסינית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
המיתולוגיה הסינית היא אוסף של היסטוריה, סיפורי תרבות ודתות אשר עברו במסורת בעל פה או בכתב. היא כוללת מיתוסים ואגדות אשר נוגעים למייסדי התרבות הסינית והמדינה הסינית. כמו מיתולוגיות רבות, יש לה בחלקה עובדות היסטוריות.<br />
היסטוריונים משערים שהמיתולוגיה הסינית החלה במאה ה-12 לפנה"ס. מיתוסים ואגדות שהועברו בצורה אוראלית במשך למעלה מאלף שנים, בטרם כתיבתם בספרים כגון שאן חי ג'ינג. מיתוסים אחרים המשיכו לעבור במסורת שבעל פה, בתיאטרון ובשירה.</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-24598422685387832212011-12-30T10:23:00.001-08:002011-12-30T10:23:05.340-08:00פנדורה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
במיתולוגיה היוונית, פנדורה(מתנה/כל ניחן) הייתה האישה הראשונה. כמו הסיודוס הקשורים לזה, כל אלוהים עזר ליצור אותה על ידי מתנות ייחודיות משלו. זאוס ציווה על הפיסטוס לעצב אותה מתוך האדמה כחלק מן העונש למין האנושי על גניבת "סוד האש" וכל האלים הצטרפו במתנות שונות. שמה השני חרוט על הקרקע במוזיאון הבריטי אנסידורה. לפי המיתוס פנדורה פתחה את הצנצנת (PITHOSׂ), בתרגומים המודרניים תורגמה לעתים בשוגג "תיבת פנדורה", ובכך שחררה את כל הרעות על המין האנושי. היא פתחה את הצנצנת מתוך סקרנות ולא כמעשה זדוני. המיתוס של פנדורה הוא עתיק יומין, מופיע בכמה גרסאות ברורות ביוונית, ומאז מפרשים אותו בדרכים רבות. בכל הגירסאות הספרותיות, המיתוס הינו אטילוגי אשר בא לענות על השאלה מדוע יש רוע בעולם.<br />
<div>
<br /></div>
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-67190413218071013272011-12-29T06:49:00.001-08:002011-12-29T06:49:53.394-08:00מלכים וגיבורים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
המיתולוגיה הנורדית מספרת אגדות על גיבורים ומלכים, כמו גם על יצורים על טבעיים. לדמויות האלו יש חשביות רבה בהגדרת המוצא הלאומי. הספרות ההירואית אולי מילאה תפקיד זהה לספרויות הלאומיות האחרות באירופה, או אולי הייתה קשורה יותר לזהות השבטית. דמויות אגדיות רבות כנראה באמת היו קיימות, ודורת של חוקרים ניסו לחלץ מן המיתוסים והסאגות את ההיסטוריה<br />
לפעמים הגיבור עולה במספר צורות, תלוי באיזה חלק של העולם הגרמני שרד כגון ווילנד/וולנד וזיגפריד/סיגורד. גיבורים בולטים אחרים הם הגבארד סטרקד, רגנר לוגברוק, סיגורד טבעת, איוור וידמן והרלד הידאנד. הבולטים הם גם שילדמדנס שהיו נשים רגילות, שהגורל הביא אותם להיות לוחמות. נשים אלו הם גיבורות אשר עוברות מכשולים במסע גבורה.<br />
</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-1415295760486551132011-12-29T04:40:00.001-08:002012-05-02T04:43:45.575-07:00המיתולוגיה הנורדית הסבר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
המיתולוגיה הנורדית, היא קבוצת משנה של המיתולוגיה הגרמנית, היא מונח הכולל את המיתוסים, האגדות והאמונות על יצורים על טבעיים של עובדי אלילים נורדיים. היא פרחה לפני הנצרות של סקנדינביה, במהלך ימי הביניים המוקדמים, והועברה תוך פולקלור נורדי, עם כמה מין ההיבטים ששרדו עד היום. המיתולוגיה של תחיית הרומנטיקן, ויקינג הגיע להשפעה על הספרות המודרנית והתרבות הפופולרית.<br />
מיתולוגיה נורדית היא חקר המיתוסים במדינות הגרמניות (גרמניה, שוודיה, נורבגיה, איסלנד, דנמרק, איי פארו) במהלך טרום הנצרות במיוחד בתקופת הויקינגים.</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-28313597970230892762011-12-28T08:34:00.001-08:002011-12-28T08:34:47.553-08:00ערפדים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
ערפדים הם יצורים מיתולוגיים או פולקלור אשר מתקיימים על ידי אכילת בני אדם (בדרך כלל בצורה של דם). בין אם הם מתים או חיים. ישויות ערפדיות נרשמו בתרבויות רבות ועל פי ספקולציות על ידי היסטוריון הספרות בריאן פרוסט כי "האמונה בערפדים ושדים מוצצי דם היא עתיקת יומין כמו האדם עצמו", הערפד הוא מונח שלא היה לפופולרי עד המאה ה-18, אחרי זרם של אמונות טפלות הופיע הערפד באירופה מאזורים בהם אגדות ערפדים היו שכיחים יותר.</div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-6318405050014597510.post-84138340559004306932011-12-28T08:30:00.001-08:002011-12-28T08:30:57.269-08:00מקורו של מיתוס המוות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
מקורו של מיתוס המוות הוא במגוון רחב של תרבויות. המוות הוא תכונה אוניברסלית של בני האדם, אז הסיפורים על המוות נראים כאוניברסלים בכל תרבויות האדם. לכן, הוא סוג של מיתוס קוסמולוגי (סוג של מיתוס זה מסביר את מקורותיה של תרבות מסוימת)? אין סוג אחד של המיתוס הזה, לכל אזור יש מיתוסים אופיינים משלו. מיתוסים כאלה הם שחיכים ולכן הוא נושא מחקר בתחום המיתולוגיה ההשוואתית. </div>Anonymoushttp://www.blogger.com/profile/10191761771241770125noreply@blogger.com0