בלרופון

קורינתוס הייתה מקום מושבה של משפחת בלרופון. סיזיפוס סבו נידון לגלגל במעלה ההר אבן כבדה למשך כל חייו בעולם התחתון. אביו, גלאוקוס, שנהג להאכיל את סוסיו בבשר אדם כדי שיהיו אכזריים יותר, נרמס ונטרף על ידי אותם הסוסים בפקודתה של אפרודיטה. גם בלרופון עצמו התחיל את חייו ברגל שמאל. הוא רצח את בלרוס, תושב עירו, ובשוגג הרג את אחיו.

הוא יצא לגלות והגיע לארמונו של המלך פרואיטוס. אשתו של פרואיטוס התאהבה בעלם החמודות וניסתה לפתותו, אך הוא דחה את ניסיונותיה. כדי לנקום בו, סיפרה האישה לבעלה שבלרופון ניסה לאנוס אותה. המלך פרואיטוס לא רצה להרוג אורח כי חשש מעונשו של זאוס, ולכן שלח את בלרופון לחתנו, המלך יובטס, בצירוף הנחיות כתובות להביא למותו של בלרופון.

בלרופון התקבל בארמונו של יובטס בסבר פנים יפות. לאחר הכנסת האורחים ביקש המלך לראות את המכתב החתום. לאחר שקרא את המכתב, נותר נבוך ומבולבל בדיוק כמו פרואיטוס, משום שגם הוא לא יכול היה להרוג אורח. אלא שיובטס מצא דרך לגרום למותו. הוא החליט לשלוח את בלרופון לבצע משימות מסוכנות שבהכרח יגרמו למותו.

משאת נפשו של בלרופון הייתה כעת אחת: לקבל לידיו את הסוס המכונף, פגסוס, שזינק מדמה של מדוזה. הוצע לו לישון במקדשה של אתינה, והוא עשה זאת. כשהתעורר, מצא בלרופון רסן מזהב ליד מיטתו. הוא לקח את הרסן ויצא לשדות, שם גילה את פגסוס שותה מים מן המעיין. הוא הניח את הרסן על הסוס ועלה עליו ללא כל קושי. בלרופון לבש את חליפת השריון, רכב על גבו של פגסוס, ושניהם המריאו לאוויר וביצעו פעלולים מרהיבים. בלרופון חש שהוא מוכן לכל משימה נועזת שתעלה במוחו של המלך יובטס.

משימתו הראשונה הייתה להרוג את כימרה, מפלצת יורקת אש איומה, בעלת ראש אריה, גוף של תיש וזנב נחש. בלרופון תקף את כימרה מן האוויר, תוך שהוא רוכב על פגסוס ויורה חצים על המפלצת. לבסוף הוא נטל רומח שבראשו היה גוש עופרת והכניס אותו לפיה של החיה. להבות האש התיכו את העופרת, שהחליקה היישר לבטנה של כימרה וקטלה אותה.

לאחר מכן שלח יובטס את בלרופון להילחם באויביו, שבטי הסולימי, אך הם לא היו יריבים שקולים אל מול מתקפת הסלעים האווירית של בלרופון. המלך שלח את הגיבור להילחם גם באמזונות, והוא הביס אותן באותה הצורה. יובטס נותר אובד עצות, וכמוצא אחרון הכין מארב לבלרופון העושה דרכו חזרה הביתה. גם בפעם הזאת הביס בלרופון את תוקפיו. לאחר שנכשלו כל מאמציו לחסל את הנער, לא נותר ליובטס אל להעריצו על גבורתו, והוא נתן לו את בתו לאישה.

אולם ההצלחה לא האירה לו פנים לאורך זמן. לאחר שנים אחדות של שגשוג והצלחה, החליט בלרופון כי לאור מעשיו עתירי התהילה, אין ראוי ממנו לשכון באולימפוס. הוא עלה על פגסוס והמריא לשמים. אך זאוס התרעם על חוצפתו של בן התמותה, ושלח את זבוב הבקר לעקוץ את פגסוס תחת זנבו. פגסוס נמלט על נפשו ובתוך כך השליך את בלרופון אל הארץ. על הגיבור המסכן והחיגר רבצה קללת האלים, והוא התבדל לחלוטין מחברתם של בני אדם. עד יום מותו הוא נדר כפליט, מדוכא בייסורים. בד בבד הכניס זאוס את פגסוס אל אורוותו הפרטית, והשתמש בסוס המופלא לשאת את חזיזי הברק.

אין תגובות:

פרסום תגובה