המיתולוגיה ההודית


מבוא


בהודו דת ומיתולוגיה שזורות זו בזו ואין להפריד ביניהן. כן, שתיהן רחבות היקף ומבלבלות במידה כה רבה, עד כי כל הכללה קרוב לוודאי תחטא בפשטנות יתר. הטקסטים ההודיים ביותר הם הוודה, סדרת המנונים מקודשים לכבודם ל האלים האריים, שגילמו את כוחות הטבע, כמו השמש, סופה, אש, גוף, וכיוצא באלה. הדת הוודית הייתה חומרנית, והוקדשה להשגת עצמה, שגשוג, בריאות ושאר מתנות שמים, באמצעות טקסים והקרבת קרבנות.



בתקופתו של בודהה, בשנת 500 לפני הספירה לערך, השתנתה הדת הוודית הישנה על ידי כוהני הברהמין והפכה למין דת מוזרה, שיש בה הכול בכול מכול, וכוהניה ייחסו לעצמם כוחות אלוהיים. בודהה שיווה לנגד עיניו את בעיית הסבל האנושי, ומצא דרך למגר אותו באמצעות סגנון חיים ממושמע וויתור על מאוויי האדם. הוא קנה לו מאמינים כה רבים, עד שכוהני הברהמין נאלצו לכלול את רעיונותיו בתורתם. התוצאה הייתה הינדואיזם, פוליתיאיזם מתוקן בעל שלושה אלים ראשיים: ברהמה, וישנו, ושיוה.

בהמשך נראה את אלי הוודה וההינדו, ונספר את סיפורם של שני מיתוסים. לאחר מכן נסקור שתי אגדות, הראשונה מקורה ברמינה והשנייה עוסקת בחיי הבודהה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה