לנומיטור מלך אלבה לונגה הייתה בת יחידה ושמה ראה סילביה. כאשר הודח נומיטור והוגלה על ידי אחיו הצעיר, אמוליוס, מינה האחרון את ראה סילביה לוסטלית, על מנת שזו לא תלד יורשים לאביה. אלא שהאל מרס אנס אותה, והיא ילדה תאומים - רומולוס ורמוס. אמוליוס כלא את ראה סילביה וציווה להטביע את התאומים הרכים. זאבה מצאה את התאומים נטושים על גדת הטיבר, והיניקה אותם. אחד מרועי המלך, פאוסטולוס, מצא את רומולוס ורמוס, הביאם לביתו וגידלם כבניו. כאשר גדלו, הצטיינו בחוסנם ובאומץ לבם, ונהגו לשדוד את השודדים, ולחלוק את שללם עם הרועים. במהלך החגיגות לכבוד האל לופרקוס, תפסו שודדים את רמוס ושלחו אותו למשפט אצל נומיטור. במהלך המשפט התברר כי התאומים היו נכדיו של נומיטור. רומולוס ורמוס החליטו לנקום באמוליוס, על כל מה שעולל לסבם. הם הרגו את אמוליוס, והמליכו מחדש את נומיטור למלך אלבה לונגה.
מספרם של הגברים בעיר היה עודף, והם ביקשו להגר, על כן החליטו רומולוס ורמוס להקים התיישבות חדשה. שני האחים היו שאפתניים, והם קינאו זה בזה. במהלך ויכוח, קם רומולוס על אחיו והרגו. לאחר מכן קרא להתיישבות על שמו - רומא. הוא ייסד מקלטים לפליטים ולפושעים, חיוקק חוקים בעבור אנשי רומא, קבע את דרכי הפולחן, ויצר את מעמד האצולה. אולם הטריד אותו המחסור בנשים, והוא הזמין את שכניו, בני שבטי הסבינים, לרומא, להשתתף בפסטיבל הקונסואליה לכבודו של קונסוס, שליחו של נפטון. הסבינים באו עם משפחותיהם. או אז חטפו בחורי רומא את הנערות הסביניות. הסבינים שבו מושפלים לארצם והחלו להתכונן למלחמה ברומא. בינתיים הבטיח רומולוס לנשים הסביניות שוויון זכויות כמו לנשות רומא, והבטיח לנהוג בהן כבוד. גם הגברים הצליחו לעודד את רוחן של הנשים במילות פיוס וחיבה.
הסבינים והלטינים התאחדו נגד הרומאים, וכשנסוגו הלטינים, השתלטו הסבינים על אחד ממעוזי רומא. הם עשו זאת לאחר ששיחדו את אחת הבנות כדי שתתיר להם להיכנס, ולאחר מכן הרגוה. הסבינים המשיכו לנוע במבואות רומא, אך שני הצבאות ניצלו מכליה ומהקזת דם הדדית לאחר שהתערבו הנשים החטופות בסכסוך וכפו על שני הצדדים הסדר בדרכי שלום. שני העמים התאחדו מאז.
פרשנות
סיפורו של אינאס היה בראש וראשונה פרי יצירתו של ורגיליוס, אף על פי שהיו לו אזכורים מוקדים באיליאדה ובאגדות הרומאיות. ורגיליוס עיצב את הסיפור על פי המודל של שני האפוסים של הומרוס. חלקה הראשון של האינאיס דומה לאודיסאה, תיאור נדודיהם של הגיבורים, ואילו חלקה השני דומה לאיליאדה, תיאור המלחמה. אולם מקוריותו הייחודית של ורגיליוס הייתה בתיאורי הגיבור הנאבק למען התרבות העתידית, ולא למען כבודו הוא או למען אומה קיימת כלשהי. אינאס מודע לייעוד שהוא נושא על כתפיו, והוא מקריב הרבה מעצבו כדי להגשימו; הוא נודד מעיר לעיר, מוותר על האושר שמצא במחיצת אהבתו החדשה דידו, משתתף במלחמה נוראה, ולבסוף הורג את טורנוס האמיץ. ההבדל שבין אופן הריגתו את לאוטוס ובין האופן שבו טורנוס הורג את פלס, הוא ההבדל שבין אדם עם שאר רוח ובין אדם שנלחם רק על מנת לנצח. תחושת השליחות של אינאס היא המעניקה לו עליונות מוסרית, משום שהוא חש באחריות לדורות הבאים אחריו. תחושה זו של שליחות עושה את האינאיס לחיבור מקורי ובולט בתרבות המערבית. האיליאדה, לעומת זאת, היא חיבור פסימי ביותר. ורגיליוס טוען לחיים המבוססים על תקווה ועל מעשים, ובד בבד הוא מכיר בצער ובאכזריות של המלחמה.
הסיפור על אודות רומולוס ורמוס, המובא כאן כעיבוד מליויוס, הוא תערובת של פולקלור, מסורת מיתית, והמצאה. לרומלוס ולרמוס יש אב שהוא אל, ואם שהיא בתולה; הם ניצלים ברוח פלא: הם גדלים בסביבה עלובה: הם נלחמים בעושי רע: וסוד הוריהם מתגלה. למן הרגע שרומולוס זוכה במלוכה, לאחר שהוא רוצח את אחיו, הוא מושל בעיר בחכמה ובאפקטיביות, ומפגין יעילות במלחמה כמו בעת שלום. רומולוס הוא גיבור מוכשר, אך הוא אינו בעל שיעור קומה עילאי כאינאס.
רומא התאפייה בגיבורים פטריוטיים, משום שלרומאים הייתה רוח משותפת, שהעלתה את רעיון ההקרבה העצמית למען המדינה. היוונים לא ניחנו בתחושת רווחה שיתופית, ולכן יצרו גיבורים אינדיבידואליסטים תאבי תהילה. בהיבט זה ייצגו הרומאים התקדמות ביחס לתרבות יוון.
מספרם של הגברים בעיר היה עודף, והם ביקשו להגר, על כן החליטו רומולוס ורמוס להקים התיישבות חדשה. שני האחים היו שאפתניים, והם קינאו זה בזה. במהלך ויכוח, קם רומולוס על אחיו והרגו. לאחר מכן קרא להתיישבות על שמו - רומא. הוא ייסד מקלטים לפליטים ולפושעים, חיוקק חוקים בעבור אנשי רומא, קבע את דרכי הפולחן, ויצר את מעמד האצולה. אולם הטריד אותו המחסור בנשים, והוא הזמין את שכניו, בני שבטי הסבינים, לרומא, להשתתף בפסטיבל הקונסואליה לכבודו של קונסוס, שליחו של נפטון. הסבינים באו עם משפחותיהם. או אז חטפו בחורי רומא את הנערות הסביניות. הסבינים שבו מושפלים לארצם והחלו להתכונן למלחמה ברומא. בינתיים הבטיח רומולוס לנשים הסביניות שוויון זכויות כמו לנשות רומא, והבטיח לנהוג בהן כבוד. גם הגברים הצליחו לעודד את רוחן של הנשים במילות פיוס וחיבה.
הסבינים והלטינים התאחדו נגד הרומאים, וכשנסוגו הלטינים, השתלטו הסבינים על אחד ממעוזי רומא. הם עשו זאת לאחר ששיחדו את אחת הבנות כדי שתתיר להם להיכנס, ולאחר מכן הרגוה. הסבינים המשיכו לנוע במבואות רומא, אך שני הצבאות ניצלו מכליה ומהקזת דם הדדית לאחר שהתערבו הנשים החטופות בסכסוך וכפו על שני הצדדים הסדר בדרכי שלום. שני העמים התאחדו מאז.
פרשנות
סיפורו של אינאס היה בראש וראשונה פרי יצירתו של ורגיליוס, אף על פי שהיו לו אזכורים מוקדים באיליאדה ובאגדות הרומאיות. ורגיליוס עיצב את הסיפור על פי המודל של שני האפוסים של הומרוס. חלקה הראשון של האינאיס דומה לאודיסאה, תיאור נדודיהם של הגיבורים, ואילו חלקה השני דומה לאיליאדה, תיאור המלחמה. אולם מקוריותו הייחודית של ורגיליוס הייתה בתיאורי הגיבור הנאבק למען התרבות העתידית, ולא למען כבודו הוא או למען אומה קיימת כלשהי. אינאס מודע לייעוד שהוא נושא על כתפיו, והוא מקריב הרבה מעצבו כדי להגשימו; הוא נודד מעיר לעיר, מוותר על האושר שמצא במחיצת אהבתו החדשה דידו, משתתף במלחמה נוראה, ולבסוף הורג את טורנוס האמיץ. ההבדל שבין אופן הריגתו את לאוטוס ובין האופן שבו טורנוס הורג את פלס, הוא ההבדל שבין אדם עם שאר רוח ובין אדם שנלחם רק על מנת לנצח. תחושת השליחות של אינאס היא המעניקה לו עליונות מוסרית, משום שהוא חש באחריות לדורות הבאים אחריו. תחושה זו של שליחות עושה את האינאיס לחיבור מקורי ובולט בתרבות המערבית. האיליאדה, לעומת זאת, היא חיבור פסימי ביותר. ורגיליוס טוען לחיים המבוססים על תקווה ועל מעשים, ובד בבד הוא מכיר בצער ובאכזריות של המלחמה.
הסיפור על אודות רומולוס ורמוס, המובא כאן כעיבוד מליויוס, הוא תערובת של פולקלור, מסורת מיתית, והמצאה. לרומלוס ולרמוס יש אב שהוא אל, ואם שהיא בתולה; הם ניצלים ברוח פלא: הם גדלים בסביבה עלובה: הם נלחמים בעושי רע: וסוד הוריהם מתגלה. למן הרגע שרומולוס זוכה במלוכה, לאחר שהוא רוצח את אחיו, הוא מושל בעיר בחכמה ובאפקטיביות, ומפגין יעילות במלחמה כמו בעת שלום. רומולוס הוא גיבור מוכשר, אך הוא אינו בעל שיעור קומה עילאי כאינאס.
רומא התאפייה בגיבורים פטריוטיים, משום שלרומאים הייתה רוח משותפת, שהעלתה את רעיון ההקרבה העצמית למען המדינה. היוונים לא ניחנו בתחושת רווחה שיתופית, ולכן יצרו גיבורים אינדיבידואליסטים תאבי תהילה. בהיבט זה ייצגו הרומאים התקדמות ביחס לתרבות יוון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה