אוסיריס

אוסיריס, בנם הבכור של גב ונות, היה גבוה, דק-גזרה ויפה-תואר, ושערו שחור כזפת. כשוויתר אביו, גב, על השליטה במצרים ופרש לו לגן העדן השמימי, נטל אוסיריס את השלטון לידיו ונשא לאישה את אחותו היפה, איסיס. תחת שלטונו, שנוהל בתבונה, הוא שכנע את המצרים לנטוש את דרך הקניבליות. הוא לימד אותם את עבודת האדמה ואת ההנאה שבמוסיקה, וניסח בעבורם מערכת חוקים צודקת. בימיו כשליט מצרים זכתה הארץ לשגשוג ולשלווה.



או אז התפנה אוסיריס להקנות תרבות לשאר העולם, והביא את הברכה גם למחוזות אירופה, למזרח הקרוב ולאסיה. בהעדרו, שימשה איסיס בתפקיד מלכת מצרים, והארץ המשיכה לשגשג.

אך לאיסיס היה אח מכוער ומרושע, בעל שער אדמוני וגס כפרוות החמור. היה זה סת, תככן מבטן ומלידה, שקינא בעצמתו של אחיו הבכור ובהערצה שזכה לה. לסת הייתה סיבה נוספת לשנוא את אוסיריס, שכן אשתו, נפתיס, הרתה לאוסיריס והביאה ממנו לעולם את אנוביס, בעל ראש התן. סת ניצל את היעדרותו של אחיו, ובאמצעות שוחד וערמה רעש לו בעלי ברית רבים. יחד הם רקמו תכנית לשלוח יד בנפשו של המלך.

כשהגיע מועד שיבתו של אוסיריס, ערך סת משתה והזמין אליו את אחיו. בתום החגיגות ציווה סת להכניס לאולם תיבה יפהפייה, ואמר שהיא מיועדת לזה שהיא תתאים בדיוק למידותיו. לאחר שכולם ניסו את מזלם, נכנס גם אוסיריס לתיבה. מיד כשנכנס לתיבה, טרקו סת וחבר מרעיו את מכסה התיבה, נעלו אותה וחתמו את שוליה בעופרת. אוסיריס נחנק, התיבה הושלכה אל תוך הנילוס, וסת תפס את כס המלוכה במצרים.

כששמעה איסיס על מות בעלה, נסעה לאורך הנילוס, ובאבלה הכבד חיפשה את התיבה ובה אוסיריס. היא מצאה את אנוביס, שננטש על ידי נפתיס, וטיפחה וחינכה אותו. איסיס המשיכה לחפש את אוסיריס ללא לאות, עד שיום אחד שמעה שהתיבה נסחפה לפיניקיה, ושם נעטפה על ידי גזע האשל.

איסיס נסעה לפיניקיה ומצאה את העץ בתוך ארמון המלך, שם שימש כאחד העמודים. איסיס לימדה את נשות החצר את אמנות התמרוקים ועיצוב השיער, ולאחר שפגשה את המלכה עשתר, הועסקה על ידה כמטפלת לבנה הפעוט לבן-אלמוות, על ידי שרפת כל החלקים האנושיים שבו, אך עשתר קטעה את הטקס, והכישוף אוסר. אז חשפה איסיס את זהותה, הופיעה במלוא הדרה בדמות אלה, וביקשה לקבל לידיה את התיבה שבעמוד הארמון. מתוך יראת כבוד, העניקה לה עשתר את משאלתה, ואיסיס שבה לה למצרים יחד עם התיבה.

בסיועה של נפתיס, השיבה איסיס את אוסיריס לחיים באמצעות כישוף, והרתה לו. אחר כך השליך אותה סת לבית הסוהר, ממנו הצליחה להימלט בסיועו של אנוביס. היא נמלטה לאזור הביצות שבדלתת הנילוס, ושם, כשהיא חיה ככפריה, ילדה את בנו של אוסיריס, הורוס הנץ, שנולד כדי לנקום את רצח אביו.

איסיס חששה מפני סת, וגידלה את הורוס במקום מבודד. הילד ננשך על ידי חיות, נעקץ על ידי עקרבים, סבל ייסורים עזים בכל תקופת ילדותו, ונותר בחיים רק בזכות כשפיה של אמו. מדי פעם בפעם הופיעה איסיס ולימדה את הורוס הצעיר את אמנויות הלחימה כהכנה לקרב הצפוי נגד סת. הורוס הגיע לבגרות ונעשה גיבור חיל צעיר ויפה-תואר.

במשך הזמן נודע לסת על קיומו של הורוס ועל כוונתו להשתלט על כס המלוכה במצרים. סת גם שמע כל שאיסיס החזיקה בתיבה שהכילה את גופתו של אוסיריס, ולכן נהג לשוטט בלילות באזור דלתת הנילוס ולחפש את התיבה. לבסוף הוא מצא אותה, ביתר את גופתו של אוסיריס לארבע עשרה חתיכות, והשליך אותן אל הנילוס.

איסיס נחרדה לנוכח האסון השני שפקד את בעלה, אך באורך הרוח האופייני משתה מן הנילוס שלוש-עשרה חתיכות מגופתו של אוסיריס. הורוס, לאחר שלמד את רזי הכישוף, הצליח לאחות שוב את חלקי גופת אביו. ואולם איברי המין של אוסיריס נאכלו על ידי הדגים, ולכן נאלצה אוסיריס לשחזרם.

ובינתיים הקיץ עצמו הורוס בצבא לוחמים שאתם יתקוף את סת. תחת שלטונו של סת, הפכה מצרים לארץ צחיחה ולא פורייה, ורבים ממאמיניו של סת נטשו אותו לטובת הורוס. לאחר ששחזר את גופת אביו, החל סת להיערך לקרב כדי לפרוק את רגשות הנקם שלו כלפי המלך האיום. שלושה ימים ושלושה לילות נמשך הקרב בין השניים, פנים מול פנים, ובסופו הובס סת. הורוס הסגיר את השבוי האומלל לידי איסיס אמו והמשיך במרדפו אחר תומכיו של סת.

מראהו של סת הכבול בשלשלאות היה מעורר רחמים, וסת ניצל את כל כושר השכנוע שלו. הוא ביקש את סליחתה של איסיס וקיבל ממנה חנינה ושחרור. כאשר שב הורוס הביתה וגילה אשר עשתה אמו, כעס מאוד, ובחמת זעמו התיז את ראשה. ראה זאת האל תחות, והחליף את ראשה של איסיס בראש הפרה של האלה חתחר, וכך השיבה לחיים.

הורוס ואיסיס רדפו יחד אחרי סת, וכשפגשו בו,  ניטש ביניהם קרב עז ביותר. סת הצליח לעקור את עינו של הורוס, אך הורוס לא הרפה עד אשר הטביע את סת בים האדום לעולמים.

לאחר הקרב שבו הורוס ואיסיס למקדש שבו נחה גופתו של אוסיריס. הורוס אימץ אליו את הגופה, נתן לה לאכול את עינו שנעקרה, ואוסיריס קם לתחייה בדמותו של אל אמיתי. לאחר מכן הכין הורוס סולם בעבור אביו שיעלה לשמים. וכך עלה אוסיריס לשמים כשמצדו האחד איסיס, ונפתיס מצדו האחר. האלים ישבו על כס משפטו, ובעזרת מליץ היושר שלו, תחות, הוכרז אוסיריס כמי שחי חיי טוהר ואמת. משם פנה אוסיריס ל"מושב המשפט", שם הותר לו לשפוט את נשמות המתים.

האלים הכירו בהורוס כבנו החוקי של אוסיריס, וכיורשו האמיתי על כס מצרים. תחת שלטונו שבה מצרים להיות פורייה, והוא הוליד ארבעה בנים זכים וטהורים, שמהם התפתחה שושלת הפרעונים המצריים כולה.

פרשנות
לפי חלק מהפרשנויות למיתוס של אוסיריס, מסמלות הדמויות הראשיות את המבנה הפיסי של מצרים עצמה. וכך, אוסיריס מייצג את הנילוס על הגאות והשפל שלו אחת לשנה; איסיס מייצגת את האדמה החקלאית הפורייה של מצרים, שאותה הפרה הנילוס; סת מייצג את המדבבר הצחיח שמפריד בין הנילוס לאדמה הפורייה; ואילו נפתיס מייצגת את אזורי הספר שבין האדמה הפורייה ובין המדבר. גישה נטורליסטית זו, ייתכן שמקורה בעובדה ששושלת האלים הללו סימלה כוחות טבע - אדמה, שמים, אוויר, לחות, שמש.

ובכל זאת, מאפייניו העיקריים של המיתוס הם במידה רבה מוסריים, והם מתארים את המאבק הנצחי שבין כוחות הטוב לכוחות הרע. איסיריס עשוי ללא חת, מוכן להקריב את עצמו, אציל, בעל הרמוניה פנימית, תורם לאנושות; ולעומתו סת מעורר האימה, ערמומי, רדוף קנאה ושנאה, עקר, ידו בכול ויד כול בו. אוסיריס נהנה מנאמנות אין קץ, ואילו סת ננטש כאשר מזלו לא האיר לו פנים. האלים עזרו למשפחתו של אוסיריס בכל סבלותם, אבל לסת לא נותר אלא להישען על כוחו שלו. ולבסוף, טוב לב מוביל לתחיית המתים ולמקום של כבוד בעולם הבא, אבל רוע לב מוביל רק לגלות מתועבת.

אחת הנקודות שחשוב לציין ביחס לחלק מן האלים המצריים, כגון רע, שו, וגב, היא שהם סובלים מאותם עליות ומרדות שהם מנת חלקם של מלכים בשר ודם. הם מושלים לזמן מה על מצרים, השפעתם מתחילה לדעוך, והם פורשים להם אל השמים, ומותירים לבניהם לשלוט במקומם. זאת ועוד: לאוסיריס יש גוף אנושי, והוא מת כאחד האדם. וכדי להשיבו לחיים יש להפעיל כישוף ואהבה. ניתן למצוא קשר בין זה לבין קמילה וצמיחה מחדש של צמחים מדי שנה, אך הדבר קשור יותר לרעיון של נצחיות הנשמה ולתחייתה לאחר הקבורה. 

אין תגובות:

פרסום תגובה