אינאס

כשנכנסו היוונים לטרויה על מנת להחריבה, אמרה רוחו של הקטור לאינאס לעזוב את העיר. בעזרתה של ונוס אמו, נלחם אינאס ביוונים והצליח להיחלץ מהעיר שנדונה לכליה. הוא לקח אתו את אנכיסס אביו ואת איולוס בנו. הוא חבר לקבוצת חברים טרויאנים, ויחד הם בנו ספינות שבאמצעותן הפליגו לתרקיה, שבה קיווה אינאס להקים מושבה. רוחו של אחד מהרוגי טרויה, שנהרג על ידי התרקים, הזהירה אותם לבל יעשו זאת, והם המשיכו לדלוס. האורקל במקדש אפולו שבדלוס הורה להם לשוב לארץ מולדתם. הם חשבו כי הוא התכוון לאי כרתים, שהיה לא מיושב, ולכן פנו לשם. אך המקום היה נגוע במגפה קטלנית, והם שינו כיוון. בסופו של דבר, אינאס חלם שביתו לעתיד נמצא אי שם במערב איטליה, מקום שממנו הגיע דאדאנוס הטרויאני זמן רב קודם לכן. עתה ידע אינאס מה הועיד לו גורלו.

לאחר שעזבו את כרתים, נקלעו הטרויאנים לסערה שנשאה אותם במעלה החוף המערבי של יוון. הם גורשו על ידי ההרפיות, מפלצות שראו כציפורים, הפליגו לאפירוס, ושם גילו שנסיך טרויה, הלנוס, נשוי לאשת הקטור, אנדרומאכי. כשנפלה טרויה, נלקחה אנדרומאכי בשבי על ידי בנו של אכילס, פירוס(נאופטולמוס ביוונית), וכשהוא נהרג היא נישאה להלנוס. בני הזוג אירחו את אינאס ואת חבריו. הלנוס חזה מראש שיהיה עליהם לעבור דרך מסוכנת בטרם יגיעו לאיטליה, והזהירם לבל יעברו במצר מסינה, היכן שממתינות להם סקילה וכריבדיס. כן היה עליהם להפליג לקומיי באחד הימים, ושם היה אינאס אמור להיוועץ בסיבילה הנביאה.

לאחר מכן עצרו הטרויאנים לביקור קצר בחוף המזרחי של איטליה כדי להתפלל בארצם החדשה, אך המקום שרץ יוונים והם חששו. הם הפליגו דרומה, ובקושי הצליחו לחמוק מסקילה ומן המערבולת של כריבדיס. הם נחתו בסיציליה, למרגלות ההר אתנה, ושם יצא לקראתם מלח מסכן, לבוש בלויי סחבות, שננטש בחוף על ידי אוליסס (אודיסאוס). הברנש סיפר להם על הימצאותם של קיקלופים בסביבה, והם מיהרו לברוח משם, ולחמוק ברגע האחרון מהקיקלופ פוליפמוס, שדלק אחריהם אל תוך המים. בדרפנום שעל חופה המערבי של סיציליה, הם התקבלו בברכה על ידיה מלך אקסטס, שמוצאו מטרויה, ושם מת אנכיסס, אביו של אינאס.

האלה יונו תיעבה את כל אנשי טרויה בגלל פריס, אך יותר מכולם שנאה היא את אינאס ואנשיו, משום שידעה שלעיתד לבוא יחריבו אאיהם את קרתגו, העיר האהובה עליה, שהייתה אז בשלבי בנייה. היא שיחדה את איאולוס, אל הרוחות, כדי שיקים סערה איומה שתטביע את ספינותיו של אינאס. הטייפון פיזר את הספינות לכל עבר, והטביע ספינה אחת. לאחר מכן נרגע הים במצוותו של נפטון, ואינאס הגיע עם שבע ספינות לחוף מבטחים באפריקה. הטרויאנים הבעירו אש לחימום בזמן שאינאס צד צבי לארוחה.

בינתיים התלוננה ונוס בפני יופיטר על אודות האסונות שפקדו את בנה, אך יופיטר הבטיח לה כי לאחר ניסיונות רבים אינאס עתיד לייסד אומה כבירה. זה היה ייעודו, ואפילו יונו תסתגל למצב זה.

כאשר אינאס וחברו אכאטס ערכו סיור בארץ החדשה שאליה הגיעו, הם פנו לונוס המחופשת לציידת. היא סיפרה להם שהם נמצאים בלוב, ליד קרתגו, עיר שנשלטה על ידי המלכה היפה דידו. דידו נמלטה מצור בלוויית כמה מתומכיה הנאמנים, וכאן, בלוב, הם החלו לבנות את העיר קרתגו. ונוס המשיכה בדרכה, לא לפני שכיסתה את השניים בערפל כבד כדי שאיש לא יבחין בהם בהיכנסם  לעיר. השניים הגיעו למקדשה של יונו, שקירותיו היו מעוטרים בציורי קיר המלוכה. והם הבחינו שם בחבריהם שאבדו בלב ים, המבקשים מדידו רשות להישאר בעיר זמן מה, עד שיתקנו את ספינותיהם החבוטות. המלכה התירה להם, ואף הזמינה אותם לדור בקרתגו דרך קבע.

או אז צעד אינאס פנימה, בירך לשלום את חבריו האבודים, וביקש להתארח אצלה ולקבל את עזרתה. דידו נמלאה הערצה וחמלה כלפי המפקד יפה התואר, אך ונוס שלחה את קופידון כדי שימיר הערצה זו באהבה, שתהיה ערובה לביטחונו של אינאס. אינאס החל לספר על קורותיו מיום נפילת טרויה, ועל הרפתקאותיו, וככל שהרבה לספר כך כבש הוא את לבה של דידו. המלכה המאוהבת השתוקקה אליו, ויונו הליטה להשיא את השניים, לאחר שקיבלה את ברכתה של ונוס. יום אחד, בעת שהיו דידו ואינאס במסע ציד, נקלעו השניים לסערה, מצאו מסתור במערה, והחלו להתעלס באהבים. עד מהרה החלה שמועת האוהבים לעשות כנפיים, והגיעה לאוזניו של מלך לוב, איאבוס, שהיה אחד ממחזריה, והוא רתח מזעם. לאחר מכן שלח יופיטר את מרקורי להזכיר לאינאס את חובתו לייסד את הארץ המובטחת באיטליה, והגיבור נאלץ לתכנן את עזיבתו בחשאי, אך דידו גילתה את תכניתו והתחננה בפניו שישאר. כל תחנוניה היו לשווא; רצון האלים חייב היה להתקיים. כשסיים אינאס להכין את ספינותיו להפלגה, קראה דידו לצאצאיה לנקום את נקמתה באינאס על בוגדנותו. לאחר מכן היא התאבדה בקפיצה לתוך מדורת הקבורה שהכינה לעצמה. אינאס השקיף אל החוף מסיפונו, ראה את להבות המדורה של דידו, ולבו נמלא חרטה.

הטרויאנים הגיעו לדרפנום(טרפני) בשנית, ושם ערכו תחרויות לזכרו של אנכיסס. לאחר מכן גרמה יונו לנשים הטרויאניות להעלות באש ארבע מסירותיהם, שנבנו על ידי דידלוס. אינאס לקח אתו את הטרויאנים החסונים ביותר לאיטליה, והותיר בדרפנום את החולים והנחשלים. ונוס ונפטון קבעו כי מותו של אחד מאנשיו של אינאס הוא הכרחי להבטחת המסע לאטליה. הקברניט פאלינורוס, שנרדם על הגה הספינה, נפל למים וטבע למוות.

מהשגיע לקומיי, עיר במערב איטליה, פנה אינאס למקדש אפולו, שתוכנן על ידי דידלוס. הוא מצא שם את הסיבליה, והיא התנבאה ואמרה לו כי שומה עליו לפתוח במלחמה על מנת לזכות בכלה, וכן לייסד עיר. אינאס שכנע את הסיבילה שתנחה אותו אל העולם התחתון, שם ברצונו לפגוש את אנכיסס אביו. כדי להיכנס לשם, היה עליו להשיג את ענף הזהב של פרוספינה. הסיביליה הוליכה אותו אל בטן האדמה, סמוך לאגם אברנה. כשירדו אל תוך ממלכת המתים הם נתקלו ברוח רפאים, כארון איש המעבורת, בכל מיני רוחות של מתים, וגם בדידו שהחמיצה פניה. לבסוף הם הגיעו לשדות אליסיון, מקום שהיה שמור למתים בני המזל, ופגשו שם את אנכיסס. אנכיסס תיאר להם את דרכי פעולתו של היקום, כיצד מיטהרים הנכנסים לאליסיון, ואת שושלתו הארוכה של אינאס, שתשלוט ברומא ותאדיר את שמה עד לימיו של אוגוסטוס קיסר. לאחר מכן עשו אינאס והסיביליה את דרכם חזרה, אל עולם החיים, שם חבר אינאס לחבריו. הם הפליגו צפונה לאורך החוף, ועלו במעלה הנהר טיבר.

לבסוף הגיע אינאס למקום שנועד להיות ביתו. למקום קראו לטיום, והוא נשלט על ידי המלך לטינוס, שהייתה לו בת יפה ושמה לביניה. לביניה ידעה מראש כי היא תינשא לאיש זר. מיד עם הגיעו ללטיום, זכה אינאס לקבלת פנים חמה מצד המלך, אך המלכה אמאטה רצתה שבתה תינשא לטורנוס, מנהיג הרוטולים. טורנוס זעם מקנאה, משום שאהב את לביניה וחפץ לשאתה לאישה. תושבי לטיום התמרמרו על הטרויאנים שעלו לגדולה. לאחר שיונו גרמה לאיולוס, בנו של אינאס, להרוג עופר קטן ומאולף, ובעקבות זאת פרצה מלחמה בין הטרויאנים לכל העמים השכנים, שנאספו תחת חסותו של טורנוס, לוחם חזק ונועז. הוולסקים הצטרפו לכוחות המתאספים, ובראשם עמדה קמילה, הלוחמת הבתולה והיפהפייה.

כשנודע לאינאס על גיוס צבא רב והעצום למלחמה נגדו ונגד אנשיו, הורה לאנשיו להקים מחנה. לילה אחד נגלה אליו אל הנהר, טיבריס, והורה לו לשוט במעלה הנהר לפלנטאום ולבקש סיוע. מללך פלנטאום, אונדר, לא אהב את לטינוס, ולכן תגבר את אינאס במאתיים לוחמים. גם בנו של אונדר, פלס, הצטרף לשורות אינאס. אונדר גם יעץ לאינאס לנסות לקבל עזרה נוספת מן האטרוסקים שבצפון, ששנאו את מזנטיוס, מלכם הבוגדני, אשר התייצב לצדו של טורנוס. ונוס הביאה לאינאס את השריון שהוכן על ידי וולקן. על גבי המגינים צוירו תמונות שתיארו מאורעות עתידיים ברומא.

בזמן שינאס היה טרוד בהשגת עזרה מן האטרוסקים, תקפו טורנוס וצבאו את מחנה הטרויאנים. טורנוס ניסה לשרוף את הספינות הטרויאניות, אך נפטון הפך אותן לנימפות ים במצוותה של קיבלה. לפני צאתו, הורה אינאס לאנשיו להישאר בתוך סוללות המגן במהלך היעדרותו. אך שני אנשים התגנבו החוצה בחסות החשכה כדי להודיע לאינאס על מה שקרה. בדרכם הם עברו בתוך מחנה הרוטולים, והרגו רבים מהם בשנתם, אך לאחר זמן מה הם נתפסו והוצאו להורג. שני הצעירים האמיצים הללו היו אוריאלוס וניסוס. למחרת היום הוצגו ראשיהם הכרותים לראווה אל מול המחנה הטרויאני. איאולוס רצח את הנער נומנוס, לאחר שהאחרון לגלג על הטרויאנים. בעקבות זאת התרה האפולו באיאולוס שיחדל להילחם עד אשר יתבגר מעט. באותו יום שרף האויב את אחד ממגדלי הטרויאנים, ובשל הבהלה שנוצרה, נפתח אחד משערי המחנה הטרויאני. עוד בטרם הצליחו לסגור את השער הצליח טורנוס לחמוק פנימה והחל לשחוט את הגברים כאילו היו גדיים. אך הטרויאנים התעשתו, ותחת פיקודם של שני מפקדים מוכשרים הדפו את טורנוס עד לנהר טיבר, והוא נאלץ לחצות את הנהר בשחייה כדי לשוב למקומו בבטחה.

באותו לילה שב אינאס ואתו צבא אטרוסקי עצום על שלושים ספינות. הטרויאנים המכותרים התאחדו עם מנהיגם. עם שחר הגיעו הספינות לחוף, ואינאס זינק אל המים כדי לתקוף את האויב. הלטינים נתקפו פחד ואימה למראה הסתערותו הרצחנית. בנו של אונדר, פלס, הוביל את חיל הפרשים שלו בקרב נגד לאוטוס, בנו של מזנטיוס. אך טורנוס חש לעזרתו של לאוטוס, הרג את פלס ותלש ממנו בברוטליות את חגורתו. כששמע אינאס על מות פלס, הסתער בזעם על הצבא הלטיני ופצע את מזנטיוס. לאוטוס ביקש לעצור בעד אינאס, כדי לאפשר לאביו להימלט, ואילו אינאס ניסה לשכנע את הבחור הצעיר לסגת. לאוטוס סירב לסגת, ונלחם בחירוף נפש עד שנהרג בקרב מול אינאס, שנהג בגווית הצעיר אחר כבוד. לאחר מכן נתקל אינאס במזנטיוס והרגו. הריגתו לא הסב לו הנאה יתרה, אף שהאיש היה מרושע.

בעיצומה של הלחימה הוכרזה הפסקת אש כדי לאפשר לשני הצדדים לשרוף את המתים ולהתאבל. טורנוס והמלכה אמאטה נועדו בלטיום והתכוננו להמשך הלחימה. קמילה האמזונה חברה לטורנוס בתכנון המארב לאינאס ולחייליו, במקום החולש על מעבר צר. בימי הלחימה שבאו לאחר מכן הסבו קמילה והוולסקים שלחמו לצדה אבדות כבדות לצבא האטרוסקי, אך קמילה נהרגה עבור זמן-מה, וטורנוס הנואש ביטל את הצבת המארב.

לאחר מכן הוכרזה הפסקת אש נוספת, שבמהלכה ניסו המלך לטינוס והמלכה אמאטה לשכנע את טורנוס לסגת, ולהניח לאינאס לשאת את לביניה. אך במקום לסגת, הזמין טורנוס את אינאס לדו-קרב בפני שני הצבאות. למחרת בבוקר רכבו אינאס ואיאולוס לפגישה עם טורנוס ולטינוס. קבל עם ועדה הבטיח אינאס שאם ינוצח בדו-קרב, יעזוב בנו את האזור לעולמים, אך אם ינצח, ינהג בלטינים ברוח-לב, ואף יבנה עיר לכבודה של כלתו לביניה.

יונו שלחה את אחותו בת האלמוות של טורנוס, יוטורנה, לזרוע מבוכה בין המחנות. אחד החיילים הרוטוליים ירה חץ באינאס ופגע בו, ופרצה קטטה כאשר אינאס נסוג לאחור. טורנוס התקדם לעבר הטרויאנים המבוהלים, והרג בהם ללא כל קושי. ונוס מיהרה לרפא את פצעו של בנה, והוא שב לזירת המריבה כדי לרדוף את טרונוס, שבינתיים הצליח לחמוק במרכבה נהוגה בידי יוטורנה. לאחר מרדף שנמשך מספר שעות, החליט אינאס לתקוף את לטיום. בזמן שהטרויאנים ניגחו את שערי העיר באילי ברזל, סברה המלכה אמאטה כי טורנוס נהרג, ושלחה יד בנפשה. הטרויאנים הפילו ארצה את אחד ממגדלי העיר, וזה חייב את טורנוס לחדול ממנוסתו ולהתעמת עם אינאס פנים אל פנים. זמן רב נמשך הדו-קרב ללא הכרעה. שני המנהיגים פצעו זה את זה והתייסרו. נשקו של טורנוס נשבר לפתע, והוא החל להימלט. אינאס דלק אחריו ברגליים צולעות. יונו ראתה שהקרב הולך לקראת הכרעה, אך היא חילצה מיופיטר הבטחה, לפיה יתאחדו הטרויאנים והלטינים ויהיו לעם אחד. אינאס תפס את טורנוס ופגע בו. טורנו התחנן על נפשו, וביקש להניח לו לשוב לאביו. אינאס כמעט נענה לתחנוניו, אלה שאז צדה עינו את החגורה שתלש טורנוס מגופת פלס. בצווחת ניצחון הנחית אינאס על טורנוס מכת מוות.

למותר לציין, שאינאס נשא את הנסיכה הלטינית לביניה לאישה, ובנה את העיר לביניום. בנו איאולוס (שנקרא גם אסקניוס) ייסד את שושלת המלוכה של אלבה, שממנה נוסדה רומא. כוחו, אומץ לבו, אדיקותו, ויציבותו - תכונותיו אלה עברו ליורשיו, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים.




אין תגובות:

פרסום תגובה