האלים הרומאיים

האלים הנזכרים להלן היו עיבודים רומאיים לאלי יוון. לאלים אלה נודעה חשיבות רבה הן בכתבי המיתולוגיה הרומאית והן בדת הרומאית. לאחר מכן נציג חלק מהאלים המקומיים לגמרי, שהיו בעיקר בעלי חשיבות דתית.

יופיטר, יוב (זאוס) שלט בפנתאון הרומאי והגן על המדינה, והיה גם אל התופעות השמימיות ואל הצדק.

יונו (הרה), אשת יופיטר ואלת האמהות והלידה.

סטורנוס (קרונוס), אביו של יופיטר, שלט באיטליה בתקופת תור הזהב. לכבודו ערכו את הסטורנליה, חג חורפי שבמהלכו החליפו תפקידים אדונים ועבדיהם, וכן חג המתנות והתרת הרסן.

מרס (ארס), בנה של יונו, היה אל המלחמה הנכבד, אך שימש גם כאל החקלאות. בכך הוא ייצג שני תחומים עיקריים שהעסיקו את הרומאים - חקלאות ומלחמה.

וסטה (הסטיה), הייתה האלה היפה של האח המבוערת ושל אש הקרבן. במקדש שה שירתו הוסטילות הבתולות.

קרס (דמטר) הייתה אלת הנבואה

מינרוה (אתינה) הייתה אלה לוחמת שהייתה ממונה גם על המסחר.

נפטון (פוסידון) היה אדון הים.

דיס, פלוטו (הדס) שלט בממלכת המוות שבעולם התחתון.

מרקוריוס (הרמס) היה אל המסחר והשליחויות.

ונוס (אפרודיטה) הייתה אלת האהבה, ובפרט האהבה המינית, ובמקור שימשה כאלת חקלאות.

קופידון (ארוס), בנה של ונוס, היה אל המשיכה הארוטית

וולקן, מולקיבר (הפיסטוס) היה אל האש והחום, אל חורשת הברזל ואל ההתפרצויות הגעשיות.

ליבר, בכחוס (דיוניסוס) היה אל היין וההוללות.

דיאנה (ארטמיס) הייתה ציידת, אלת היערות ואלת הירח.

אפולו היה אל האמת ואל האור, כמו ביין.

פרוסרפינה (פרספונה), אלת הצמיחה, הייתה ביתה של קרס ואשתו של פלוטו.

ה"נומינה" היו כוחות הגנה עליונים לא מוגדרים, ששכנו בטבע והאצילו מכבודם על הפעולות שבחיי היום-יום של האדם. הם היו האלים הקדומים ביותר.

ינוס היה אל ההתחלה הטובה, אל הדלתות והשערים הציבוריים ואל העזיבה והשיבה. פסלו של ינוס ניצב במקדשו והיה בעל שתי פנים, פני צעיר, שפנו לעבר השמש העולה, ופני זקן, שפנו לכיוון השקיעה. השערים במקדשו שבעיר רומא היו סגורים רק בעתות שלום, שהיה מצרך נדיר למדיי.

הלרס והפנטס היו בעיקרם אלי המשפחה. לר היה רוח של אחד מאבות המשפחה, ואילו הפנטס היו אלי המשפחה והבית, שומרי האח המבוערת והמחסנים.לכל משפחה רומאית היו אלים מיוחדים משלה. ואולם גם לערים הרומאיות היו "לרס" ו "פנטס" ציבוריים שנועדו להבטיח את שלומן.

פריאפוס, אל פריון מכוער בעל איברי מין גדולים.


סילבנוס ופאונוס היו אלים כפריים של היער, והיו להם רגלי תיש, בדומה לאל פאן. הפאונים  היו אנשי התיש שחיו ביערות, ולעתים קרובות זיהו אותם בטעות כסטירים, שהיו בעלי אחוריים של סוסים.

פלורה הייתה אלת הפרחים, הפרות, והאביב.

המאנים היו רוחות המתים הטובות, נשמות טובות, בניגוד ללמורים(הנקרים גם לרוות) שהיו רוחות רעות.

אין תגובות:

פרסום תגובה