תיטונוס

אאוס, אלת השחר, שכבה עם ארס, מאהבה של אפרודיטה. אפרודיטה נקמה בה על כך, והכניסה בלבה תשוקה עזה לבחורים צעירים. בין היתר, בחרה אאוס בנסיך טרויה, תיטונוס, להיות מאהבה, וביקשה מזאוס להעניק לו חיי נצח. זאוס נענה לבקשה, אך אאוס שכחה לבקש בעבורו גם נעורים לנצח, וכך נגזר על תיטונוס לחיות לנצח תוך הזדקנות מתמדת. השנים החלו לתת אותותיהם בגופו הקמל, והוא הושם ללעג ולקלס בפי כול. קולו נעשה צווחני. אאוס נעלה את הברייה המשונה בארון, שם הוא הפך לחגב.

פרשנות

באוסף המיתוסים המגוון הזה אנו מבחינים בשלל סגנונות מן המיתולוגיה היוונית. ישנם סיפורים על דרך התיאור. "איאקוס" מציג את סיפור התהוותם של המירמידונים, ועומד על אופיים. "אוריון" מספר כיצד נוצרו שתי קבוצות כוכבים. כן ישנן אגדות הרואיות: "קסטור ופולידאוקס", "אוטוס ואפיאלטס" ו"אקסקלפיוס". הסוג השלישי הוא אגדות האזהרה, כדוגמת "פאתון", "נרקיסוס", "אלקיונה וקאיקס". ישנם גם סיפורי-עם, כגון "מידאס" ו "סיזיפוס". וישנם סיפורים בעלי אופי רומנטי כגון "אנדימיון" ו"נרקיסוס". אין בכל הסיפורים הללו מידת הרצינות הקיימת במיתוסים ובאגדות היוונים הגדולים, אך לסיפורים אלה נודעת חשיבות בידורית.