החיפוש אחר הגביע הקדוש

גולת הכותרת במלכות ארתור ובממלכת לוגרס הייתה מסע החיפוש אחר הגביע הקדוש, הגביע שממנו שתה ישו בשעת סעודתו האחרונה, טרם הלך אל מותו. גווין שב לקמלוט ובפיו הודעה מפיו של מרלין, הקוראת לכל האבירים ליטול חלק בחיפוש אחר הגביע הקדוש. חרב נעוצה באבן נמצאה צפה במימי האגם הסמוך לקמלוט, והיא נודעה לאביר קדוש. באחד מימי חג השבועות שלאחר הפסחא, העניק לונסלוט תואר אבירות לגלהד, בנו האובד. נסיינס, הנזיר הקדוש, הציג את גלהד בפני אנשי חצר המלך ארתור, וגלהד תפס את מקומו בכס המסוכן, מושב שרק אביר קדוש יכול היה לשבות בו. רק גלהד הצליח לשלוף את החרב מתוך האבן, ובאמצעותה הביס מספר אבירים שהתחרו נגדו. בסעודת חג השבועות היו כל המושבים סביב השולחן העגול בשימוש, בפעם הראשונה, והגביע הקדוש התגלה לנוכחים ונעלם באופן מופלא. גווין נשבע לחפש את הגביע הקדוש, וכך עשו גם יתר הנוכחים. ארתור הצטער מעצם המחשבה כי זו תהיה הפעם האחרונה שכל אביריו יתכנסו, משום שרבים מהם ימותו במהלך הסמע לחיפוש הגביע. כתם החיפוש, ידע ארתור כי סופה של ממלכת לוגרס קרוב.



סר גלהד קיבל מכן מאביר לבן ללא שם, מגן לבן שצלב מצויר עליו בדם. הוא קיבל גם ברכה מאביר נזיר. אחרים שניסו לזכות בכל אלה ניזוקו קשות. לבסוף הועלה גלהד על הספינה המכושפת שהביאה את יוסף מארימתיאה לאנגליה. סר פרסויל היה צריך להתגבר על שלוש התגלויות של השטן, בטרם יכול היה להיכנס לספינה המכושפת; ראשית נגלה אליו כסוס הרבעה בלתי מרוסן שכמעט גרם למותו, שנית כנחש החונק אריה, ולבסוף הופיע לפניו בדמותה של אישה יפה ומפתה. הוא נושע רק משום שקרא לעזרת כוחות השמים. גם סר בורס דה-גני הורשה לעלות לספינה המכושפת רק לאחר שהציל אישה מאונס, עמד בפיתוייה של גבירה, ונכנע לאכזריותו המטורפת של אחיו המבוגר ממנו. אחרון אחרון חביב, סר לונסלוט הגיע לספינה המכושפת לאחר שהתוודה על חטא אהבתו האסורה למלכה גווינביר, והעניש את עצמו בסיגופים ממושכים. כל אחד מהאבירים הללו הועלה לספינה המכושפת על ידי הנזירה דינדריין, אחותו של פרסויל.

הספינה המכושפת יצאה לדרך ועגנה במפרת, שבו ירדו ארבעת האבירים והנזירה. הם הותקפו בידי קבוצת אבירים סמוך לטירה, אך הגנו על עצמם כראוי. בעל הטירה, אביר הזהב, בא לקראתם, והורה לאנשיו לחדול מלתקוף. אשתו של אביר הזהב הייתה חולה מאוד, ורק דמה של בתולה יכול היא לרפאה. עלמות רבות קיפחו את חייהן לאחר שתרמו מדמן הלא טהור, אך דינדריין הציעה לתרום מדמה ללא חשש. בזכות דמה ניצלו חיי הגבירה, אך דינדריין קיפחה את חייה בשל כך. הטירה הוצתה ונשרפה כליל, בגלל העוול שנעשה שם. סרק בורס וסר גלהד המשיכו לרכוב לעבר האחוזות החרבות, ואילו סר פרסויל וסר לונסלוט המשיכו לחפש הרפתקאות נוספות.

במלך רכיה משותפת לאחוזות החרבות שוחחו סר גווין וסר אקטור על מה שעשו האבירים השונים בעניין החיפוש אחר הגביע הקדוש. השניים הגיעו לכנסייה נטושה. בלילה ההוא שמע סר אקטור קול מסתורי שציווה עליו לחדול מן החיפוש, וכך עשה. סר גווין, לעומת זאת, ראה פמוט מסתורי כבה ונדלק. בבוקר אמר לו הנזיר נסיינס שאם ישמור על טוהרתו, יוכל להסיר את הכישוף מעל האחוזות החרבות. גווין המשיך לרכוב ופגש בסר לונסלוט, והשניים באו לטירת קרבונק, שם התקבלו בסבר פנים יפות על ידי המלך פלס. שולחן עמוס בכל טוב הארץ וביין עדנים נערך לפני שני האבירים. סר לונסלוט טעם מן האוכל שהוג ונרדם, אך סר גווין טעם רק מן הלחם ומן המים, והתעטף בשתיקה למרות לגלוגם של הנוכחים בבית.

קול הרעם הכה בעצמה, והכריז על תהלוכת הגביע הקדוש עם שלוש העלמות הנושאות את שרידי הקודש. גווין קם ממקומו ושאל את העלמה הנושאת את הגביע לפשר המחזה הזה. היא אמרה לו לבוא בעקבותיה, וכך עשה. סר לונסולט ניסה להצטרף אף הוא, אך הותר לו רק להביט חטופות בגביע, וכשעשה זאת הוא הסיר את הכישוף מעל האחוזות החרבות, אך לא עליו הוטלה השלמת החיפוש אחר הגביע הקדוש, אלא על אחרים.

סר פרסויל השיג את סר בורס וסר גלהד כשרכבו לקרבונק. שלושת האבירים הגיעו לטירה והתקבלו בברכה על ידי פלס ונסיינס. הם סירבו לאכול ארוחה דשנה והסתפקו במעט לחם ומים. שוב בישקו קולות הרעם את תהלוכת הגביע הקדוש, שלוש העלמות הופיעו, וטקס קדוש התנהל לנג עיניהם. במהלך הטקס עתיק היומין שהטיל עליו יוסף מארימתיאה, וריפא את המלך פלס מפציעתו רבת השנים. סר פרסויל זיהה את העלמה שנשאה את הגביע כאהבתו האמיתית, בלנשפור, שנעלמה כלא הייתה. לאחר שחיברו יחדיו את שני חלקיה של חרב מיסטית, נשא פרסויל את בלנשפלור לאישה, תחת חסותו של גלהד, ולאחר מותו של פלס תפס את כס המלכות בקרבונק. לאחר שהושלמה משימתו, ינשה סר גלהד את צורתו ומת. סר בורנס רכב בחזרה אל קמלוט ודיווח על השלמת המסע לחיפוש הגביע הקדוש ועל השעה שהביאה להתגשמות מלוא תהילתה של ממלכת לוגרס.

אין תגובות:

פרסום תגובה