קופידון ופסיכה

היה היה מלך ולו שלוש בנות, שהצעירה שבהן, פסיכה, הייתה כה יפה, עד כי דמתה ביופייה לאלה ונוס. כה רבה הייתה ההערצה כלפיה, עד כי רבים החלו לנטוש את פולחן ונוס. ונוס זעמה על כך והורתה לבנה קופידון לגרום לפסיכה להתאהב באדם הנתעב ביותר עלי אדמות. אך קופידון הצעיר והנאה התאהב בפסיכה וביקש את עזרתו של אפולו. הימים חלפו ופסיכה לא התאהבה באיש, בעוד אחיותיה נישאו זה מכבר למלכים. הוריה פנו לאורקל שבמקדדש אפולו כדי לשאול בעצתו, והוא ציווה עליהם להלביש את פסיכה בבגדי אבל ולהושיבה לבדה על הר טרשים. בהר ההוא, אמר האורקל, גר לו דרקון איום ונורא, והוא יישא אותה לאישה. ההורים העצובים עשו כדבריו ושבו לביתם אבלים וחפויי ראש.

רוח המערב הרכה והנעימה נשאה את פסיכה והביאה אותה אל ארץ מופלאה ופורייה. כשהתעוררה משנתה ראתה והנה ניצב לידה ארמון שכולו עשוי מזהב, כסף ואבנים טובות. מתוך הארמון בקעו קולות שקראו לה להיכנס פנימה מבלי לחשוש, והיא נכנסה לארמון, ונהנתה מרחצה מפנקת ומארוחה דשנה. בלילה בא קופידון לבקרה בחסות החשכה והשניים התנו אהבים עד סמוך לעלות השחר, אז עזב קופידון את הארמון. אף על פי שלא הצליחה לראותו, ידעה היא כי דמות שמימית יפת תואר הייתה במיטתה. קופידון בא אליה בכל לילה, אך על אף אושרה, לא מצאה מנוח לנפשה, בידעה כי אחיותיה היו מבכות את מותה. קופידון הזהיר אותה כי הן עלולות להמיט עליה אסון, אך פסיכה ייחלה לראות את פניהן. כשהגיעו אחיותיה לבקרה בארמון הן נדהמו לראות את העושר הראוותני ולשמוע את אחותן מדברת כחולת אהבה על בעלה, ונמלאו קנאה. כשעזבו האחיות, שוב הזהיר קופידון את פסיכה מפניהן, אך מאחר שלא היו לה חברים מלבדן, היא השתוקקה לראותן שוב. האחיות באו לביקור נוסף וחילצו מפסיכה הודאה בכך שהיא מעולם לא ראתה את בעלה. הן הכניסו בלבה ספק באשר לזהותו של הבעל, שמא איש הוא או מפלצת איומה. בנוסף, הן נתנו לה סכין לרצוח אותו, ועששית להאיר את פניו. פסיכה פחדה, והחליטה לברר את זהותו של בעלה אחת ולתמיד. בלילה, בשעה שקופידון ישן, היא הביאה את העששית ביד אחת ואת הפגיון ביד השנייה. בראותה כי במיטתה ישן היצור היפה ביותר עלי אדמות, נשמטה הסכין מידה. אך שמן חם נטף מן העששית על כתפו. הוא התעורר ומיד זב אותה באמרו לה כי הוא אל האהבה, והאהבה אינה יכולה לדור במקום שאין בו אמון.

פסיכה נותרה עזובה, אך נחושה הייתה למצוא את בעלה ולהוכיח לו עד כמה עזה הייתה אהבתה אליו. קופידון שב אל ונוס אמו, אך ונוס כעסה כשנודע לה שבנה בחר בפסיכה. לאחר ששיטחה את תחינותיה לפני האלים ולא נענתה, החליטה פסיכה לגשת לאויבתה בנפש, ונוס, ולהציע את עצמה כמשרתת לאלה. פסיכה אזרה עוז ופנתה אל ונוס. האלה פנתה לפסיכה בלעג משפיל, והקניטה אותה על כך שנותרה בלי בעל. ונוס העירה כי נערה כה פשוטה כפסיכה לא תוכל למצוא בן-זוג, אלא אם כן תעבוד בעבודה מפרכת וממושכת. לאחר מכן הטילה האלה על הנערה האומללה מטלה בלתי אפשרית.

לפני פסיכה הונחה ערמת זרעים ענקית, והיא נדרשה למיין את הזרעים השונים לסוגיהם ולהניחם בערמות נפרדות עד רדת החשכה. פסיכה נותרה במקומה נואשת ומבולבלת מגודל המשימה, אך הרחמים באו לה ממקור בלתי צפוי. צבא גדול של נמלים החל למיין את ערמת הזרעים הגדולה. ונוס זעמה כאשר ראתה שהעבודה נעשתה עד תומה. היא נתנה לפסיכה קרום לחם יבש וציוותה עליה לשכב על הארץ, מתוך כוונה להשחית את יופייה. למחרת בבוקר הורתה ונוס לנערה ללכת לשפת הנהר, היכן שרעו הכבשים הפראיים ביותר, ולהביא לה כמה מגיזות הזהב שלהם. פסיכה הגיעה לשפת הנהר ובייאושה ביקשה להשליך את עצמה אל מי הנהר הגועשים, אך קול שבקע מבין קני הסוף הציע לה להמתין עד רדת הערב, שעה שהכבשים יוצאים מבין השיחים, וללקט גיזות זהב שנותרו על קצות החוחים. לאחר שהשלימה גם את המטלה הזאת, קיבלה פסיכה מטלה נוספת, למלא בקבוק במים ממקור הנהר סטיקס, שהגישה אליו התאפשרה רק מן האוויר. בפעם הזאת באה הישועה מן הנשר, שנטל ממנה את הבקבוק ומילא אותו למענה במי הנהר.

לאחר מכן נתנה ונוס לפסיכה קופסה, והורתה לה להיכנס לעולם המתים ולשאות מפרוסרפינה מעט מיופייה. קול שהדהד ממרומי מגדל גבוה שנקרה בשאול. היא עברה דרך כארון איש המעבורת, ודרך הכלב קרברוס, עד הגיעה אל מלכת המוות, שמילאה את הקופסא בקורטוב מיופייה. בדרכה חזרה מן השאול, גבר עליה יצר הסקרנות, והיא השתוקקה לראות מה יש בקופסא, ואולי אף להשתמש ביופי ההוא כדי למצוא חן בעיני קופידון. כשפתחה את הקופסא ולא מצאה בה דבר, התעלפה ושקעה בתרדמת מוות.

ובינתיים, שב קופידון לאיתנו לאחר שנכווה קשות מן השמן. ונוס נעלה אותו בחדר, ועתה נמלט ממנו דרך החלון. קופידון מצא את פסיכה הרדומה, מחה מעיניה את השינה והחזירה לקופסא. הוא דקר אותה קלות בחצו והעירה. לאחר שנזף בה על סקרנותה, הבטיח לה כי מעתה יתנהל הכול למישרין. לאחר שמסרה פסיכה את הקופסא לונוס, ביקש קופידון מיופיטר להפוך את פסיכה לבת אלמוות, כדי שהם יוכלו לגור באולימפוס כזוג נשוי כדת ודין. יוב הסכים, והחתונה נערכה ברוב פאר והדר. ונוס לא יכלה עוד להתנגד לזיווג, ומאז הם חיים באושר עד עצם היום הזה.

פרשנות


סיפורים אלה, שנכתבו על ידי אובידיוס, אפוליוס, ומוסיוס, תכליתם הייתה לבדר. האלים, שמופיעים בחלק מן הסיפורים, אינם אלא דמויות, ולא ישויות דתיות. כאן אנו רואים כיצד מתדרדר המיתוס והופך לסיפור מעשייה. "פיראמוס ותיסבי" של אובידיוס, ו"הירו וליאנדר" של מוסיוס, מציגים שני זוגות אוהבים השולחים יד בנפשם. מטרת הסיפורים היא לעורר את הרגש, אך התוצאה מגוחכת, מאחר שכל אחד מהאוהבים מת באופן טיפשי. התשוקה תופחת לממדים גרוטסקיים, והיא נעדרת כל היגיון או תבונה. ב"פיגמליון" של אובידיוס אנו נתקלים באהבה חולנית, כאשר הגיבור סוגד לפסל מעשה ידיו, לאחר שדחה את כל הנשים האמיתיות. "ורטומנוס ופומונה" מבטא התנהגות מטופשת של האישה הקשוחה כלפי המחזר הבלתי נלאה. אובידיוס מכריז בסיפור זה על יתרונו של העירום החטוב על פני השכנוע האווילי. בכל אחד ממעשיות אלה יש משהו נשי ומנוון. אולם "באוקיס ופילימון" של אובידיוס הוא עניין אחר. הסיפור אמנם פורט על נימי הרגש, אך הוא עושה זאת באופן נוגע ללב, שכן הקורא חש חיבה יתרה לזוג הקשיש הצנוע, שאהבתם אינה יודעת גבולות.

אפוליס משתמש במוטיבים של אגדה, כדי להכניס ב"קופידון ופסיכה" משמעויות אלגוריות. הסיפור מכיל את המרכיבים המוכרים של המאהב האנושי-שמימי, קנאת האחיות הגדולות, הקסם האסור, החותנת המרושעת, סדרת המטלות המסוכנות, הירידה לעולם המתים, וההפי אנד. אך ניתן גם לקרוא את הסיפור כסיפור על מסלול ייסורים המביא לזיכוך הנפש ולמעבר מאהבה גשמית לאהבה רוחנית. הסיפור אף מרמז על השכר השמימי הממתין לנשמה אשר תעמוד באורך רוח בכל הניסיונות והסבל הכרוכים באהבה. רעיונות מעין אלה לא היו זרים לפולחן האלה המצרית איזיס, שאפוליוס היה מצוי בו לפני ולפנים.

אם האגדה הפטריוטית חשפה את עמוד השדרה של תרבות רומא, הרי שסיפור האהבה חשף את הבטן הרכה של תרבות זו. העלאת התשוקה למעמד של עיקרון דומיננטי, השילוב של נטימנטליות וציניות, הדגש  בשינויי צורה ובנפש האישה, כל אלה מצביעים על שלב ניווני בציוויליזציה, על אבדן האומץ והחוסן. כאשר האהבה הארוטית דוחקת מציאויות אחרות, היא גורמת לניוון ולהרס-עצמי. הסיפורים על נאהבים החותמים את הזוגיות באמצעות מוות, פועלים על פי היגיון זה. העניין הוא שכאשר אגדות הרואיות ישנות מאבדות מכוח המשיכה שלהן, עולה וצומחת לה אובססיה לאהבה, ומשמעות הדבר - היחלשותה של תרבות.

6 תגובות:

  1. לא אתווכח עם העובדה שזהו סיפור מרתק, אך קופידון תמיד היה מוצג בראשי כילד קטן עם חץ וקשת יורה חצי אהבה ולא כמתואר כאן כאל יפה-תואר וחכם.

    השבמחק
  2. ron = GAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAY !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    השבמחק
  3. נכון....

    זאת אומרת שבחלק מסיפורים הוא ילד קטן עם חץ וקשת, וגם שהיה חלק מהפמלייה של אפרודיטה (היא ונוס במיתולוגיה היוונית)..

    השבמחק
  4. אנונימי+רון= GAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAY

    השבמחק
  5. אני חושב שזה סיפור מענייייןןןן ומרתק במיוחד וזו פעם ראשונה שאני שומעת על פסיכה
    אך התמונה פחות נאה (המבין יבין)

    השבמחק
  6. סיפור מרתק רך אני מערערת!

    השבמחק