בלדר

בלדר, בנם של אודין פריג, היה המהולל באלים, יפה תואר ובעל נשמה זכה וטהורה. כל היצורים עלי אדמות אהבו אותו. אך אודין ידע כי נחרץ גורלו למות בגיל צעיר. כדי לגונן עליו מפני המוות, ביקשה פריג מכל העצמים והברואים בכל מקום להבטיח לה שלא יפגעו בו לרעה. פריג, שחשבה כי עשתה כל דבר אפשרי למען הגנת בנה, התעלמה מצמח הדבקון העלוב, ולא פנתה אליו. האלים שמחו לדעת כי בלדר נעשה חסין מפני פגיעה, וחהלו להטיל בו חפצים קהים, מעין משחק שהמציאו.

רוח קנאה מילאה את לוקי לנוכח חסינותו של בלדר, והוא החליט להביא למותו. בזמן שכל האלים השתעשעו בהטלת חפצים על בלדר, ישב אחיו העיוור של בלדר, התר, בדד בביתו מבלי יכולת להשתתף בשעשוע. לאחר שגילה לוקי את סוד הדבקון, ולאחר שהשיג ענף ממנו, הציע להתר להשתתף במשחק, וכיוון את ידו של התר כשזה יידה בבלדר את הענף המושחז. חץ הדבקון חדר ללבו של בלדר והרגו. אבל כבד ירד על האלים, אך אודין ופריג שלחו את אחד מבניהם אל העולם התחתון, הניפלהיים, כדי לבדוק אם יוכלו לפדות את בלדר. בינתיים הוכה ספינת קבורתו של בלדר, הועלתה באש, ושולחה ללב ים.

האלה הל הסכימה לשחררו ממלכת המוות רק בתנאי שיבכו עליו כל יצורי העולם ועצמיו. שליחים יצאו בבהילות אל כל קצוות תבל, וכל הברואים והעצמים ביכו את מותו של בלדר, עד אשר נודע על אחת מנשות הענקים, שסירבה לבכות. היה זה, כמובן, לוקי בתחפושת. וכך נגזר על בלדר להישאר בשאול. אך האלים נפרעו מלוקי, וכבלו אותו במערה, עמוק בבטן האדמה. מעליו רבץ נחש ארסי שטפטף טיפות של אס על פניו, שהסבו לברייה המרושעת ייסורים קשים מנשוא. אשתו של לוקי התיישבה לידו ואספה את טיפות הארס אל תוך כוס. אך בכל פעם שרוקנה את הכוס, התפתל לוקי בכאב, וחולל רעידות אדמה.

הייתה זו תחילת הסוף, שכן בעקבות זאת בא לוקי בברית עם הענקים והשדים, אשר המיטו חורבן על גזע האיסיר.

אין תגובות:

פרסום תגובה