תור היה לוחם חזק, אל הסופה והרעם. היו לו כפפות מברזל, אבנט שהכפיל את כוחו, ופטיש מעופף ובלתי נראה. תור נסע במרכבת תיישים. כשהיה רעב הוא הרג אותם ואכלם, אך לאחר מכן הני את הפטיש על עורם, והם שבו לחיים. יום אחד גילה תור כי פטישו נעלם, ולוקי גילה כי הפטיש נגנב על ידי הענק תרים. תרים ביקש לשאת את פריה בתמורה להשבת הפטיש, למורת רוחה של פריה. הוחלט כי תור יבוא למשכנו של תרים מחופש לפריה. לוקי הצטרף אליו. תרים נדהם מכמות האוכל והשתייה שהכניסה הכל אל פיה, אך לוקי אמר לו כי זה תשעה ימים שלא בא דבר אוכל או משקה אל פי "הכלה", בשל ההתרגשות שאחזה בה לקראת הצטרפותה למשפחת הענקים. תרים ניגש לנשק לכלה, ונדהם לגלות כי פניה היו סמוקות ועיניה רשפו אש. לוקי הסביר בשנית, ואמר כי היא קדחה מחוסר שינה בציפייה לקראת הפגישה עם תרים. תרים ביקש לסיים את טקס הנישואים מהר ככל האפשר, וציווה להביא את הפטיש הגנוב, ולהניחו על ברכי הכלה, כמנהג המקום. תור צחק בלבו, ולאחר שפטישו שב אליו, הטילו על הענקים שהיו באולם והרגם.
תור החליט להרוג את מידגרד, הנחש שסבב את הארץ, אכל את זנבו שלו, וחי במעמקי האוקיינוס. הימיר, ענק הים, פרש על תור את חסותו. כאשר ביקש לצאת לדוג, התייחס אליו הימיר בבוז. אך תור שחט את אחד משווריו של הימיר, כדי להשתמש בראשו כפיתיון, והשניים הפליגו ללב האוקיינוס. תור השיט את הסירה והרחיק אל מעבר למקומות הדיג שהענק היה מורגל בהם. תור נעץ את הקרס בראשו של השור והשליכו אל המים. עד מהרה תפס מידגרד הנחש את הפיתיון ונלכד בחכה. ידיו ופרקי ידיו של תור נחבטו במעקה הסירה, ותור מצא עצמו עומד על קרקעי האוקיינוס. כוחו הלך והתעצם, והוא משך את הנחש למעלה בעצמה רבה. בדיוק כשעמד להרוג את המפלצת בפטישו, ניתק הימיר המבוהל את החוט, והנחש ברח. תור הפיל את הענק הפחדן בעת מנוסתו, והטביעו. אולם את מידגרד הנחש לא יצליח תור להמית, אלא בקץ עימים, ואז ימות גם הוא.
את תור ניתן היה להונות בכוח כישוף. לאחר טיול ארוך בארץ הענקים, הגיעו תור, לוקי ושני כפריים אל בית מוזר, שדלת הכניסה שלו הייתה רחבה כמו הבית עצמו. במהלך הלילה החלה האדמה לרעוד תחת רגליהם ונשמעו קולות רעמים, שאילצו אותם לברוח מהבית אל הדיר הסמוך. הבוקר אור, והנה הם מגלים לידם ענק שנרדם והשמיע נחירות ונהמות שהרעידו את האדמה. הענק התעורר משנתו ואמר לתור כי שמו היה סקרימיר, גילה להם כי המחסה שתפסו היה לא אחר מאשר הכפפה שלו, וביקש להצטרף אליהם. סקרימיר נשא את שק המזון שלהם, ובלילה, כשישבה הקבוצה לאכול, לא הצליחה לפתוח את השק. סקרימיר ישן, ותור השליך בחמת זעם את פשיטו על הענק. הענק התעורר ואמר כי חש שנשר עלה עליו. תור יידה את פטישו ביתר שאת, ובפעם הזאת טען הענק כי אצטרובל פגע בו. תור רתח מזעם, והטיל את פטישו בענק בכל כוחו, אך הענק סבר כי לשלשת הציפור העירה אותו משנתו. בבוקר נפרד סקרימיר מן החבורה, לאחר שהראה להם את יעדם הבא, אוטגרד, וסיפר כי באוטגרד הם ימצאו אנשים חזקים ממנו.
תור, לוקי ושני הכפריים הגיעו למצודה, ונאלצו להשתחל אליה מבעד לסורגי דלת הכניסה. בתוך המצודה הם פגשו במלך אוטגרדלוקי, המוקף בענקים. המלך הביט בהם בבוז וקרא להם להוכיח את מיומנותם בתחרות בנוכחות הענקים. לוקי התפאר והכריח כי הוא יכול לאכול כמויות גדולות של אוכל, ובמהירות. אך בתחרות האכילה בין לוקי ללוגי, הצליח הראשון לאכול רק בשר כמלוא הצלחת, ואילו לוגי מילא את גרסו בבשר, בעצמות ובצלחת. שותפו לטיול, אחד מן הכפריים, הכריז כי הוא מהיר כברק, וביקש להוכיח זאת בתחרות ריצה, אך מתחרהו, הוגי, הותירו הרחק מאחור. לוקי התרברב כי יוכל לשתות יותר מכל אדם על פני האדמה, אך לאחר כמה לגימות הגונות מקרן השתייה, הצליח להוריד אך במעט את מפלס הנוזל שבקרן. לאחר מכן בחן אוטגרדלוקי את כוחו של תור, ונתן לו להרים חתול מן הקרקע, אך תור לא הצליח להרים יותר מאשר כפה אחת או שתיים. לבסוף ניאות תור להיאבק באישה זקנה, והזקנה הורידה אותו על ברכו. אז החל המלך אוטרגדלוקי לספר על כל אחת מההשפלות שעברו תור וחבריו, וציין כי אכן כוחם היה רב ומעורר אימה. הוא הודה כי הוא היה סקרימיר, ולולי גונן על ראשו באמצעות ההרים היה פטישו של תור הורג אותו. במקום לפגוע בראשו, פגע הפטיש בהרים, וחרץ בהם חריצים עמוקים. בתחרות האכילה בין לוקי ללוגי, אכל לוגי אש, והיא זו שאכלה את כל האוכל. הכפרי התמודד בתחרות ריצה נגד לא פחות מאשר הוגי - המדיום המהיר ביותר. בתחרות השייה לגם תור ממי הים, והצליח להוריד כמה סנטימטרים ממפלסו. הוא ניסה להרים את מידגרד הנחש, ונאבק בזקנה. תור הבין כי הושם ללעג ולקלס, הרים את פטישו וביקש להרוג בחמת זעם את המכשף, אך אוטגרדלוקי וטירתו נעלמו באחת, ותור וחבורתו מצאו עצמם בודדים בערבה.
תור החליט להרוג את מידגרד, הנחש שסבב את הארץ, אכל את זנבו שלו, וחי במעמקי האוקיינוס. הימיר, ענק הים, פרש על תור את חסותו. כאשר ביקש לצאת לדוג, התייחס אליו הימיר בבוז. אך תור שחט את אחד משווריו של הימיר, כדי להשתמש בראשו כפיתיון, והשניים הפליגו ללב האוקיינוס. תור השיט את הסירה והרחיק אל מעבר למקומות הדיג שהענק היה מורגל בהם. תור נעץ את הקרס בראשו של השור והשליכו אל המים. עד מהרה תפס מידגרד הנחש את הפיתיון ונלכד בחכה. ידיו ופרקי ידיו של תור נחבטו במעקה הסירה, ותור מצא עצמו עומד על קרקעי האוקיינוס. כוחו הלך והתעצם, והוא משך את הנחש למעלה בעצמה רבה. בדיוק כשעמד להרוג את המפלצת בפטישו, ניתק הימיר המבוהל את החוט, והנחש ברח. תור הפיל את הענק הפחדן בעת מנוסתו, והטביעו. אולם את מידגרד הנחש לא יצליח תור להמית, אלא בקץ עימים, ואז ימות גם הוא.
את תור ניתן היה להונות בכוח כישוף. לאחר טיול ארוך בארץ הענקים, הגיעו תור, לוקי ושני כפריים אל בית מוזר, שדלת הכניסה שלו הייתה רחבה כמו הבית עצמו. במהלך הלילה החלה האדמה לרעוד תחת רגליהם ונשמעו קולות רעמים, שאילצו אותם לברוח מהבית אל הדיר הסמוך. הבוקר אור, והנה הם מגלים לידם ענק שנרדם והשמיע נחירות ונהמות שהרעידו את האדמה. הענק התעורר משנתו ואמר לתור כי שמו היה סקרימיר, גילה להם כי המחסה שתפסו היה לא אחר מאשר הכפפה שלו, וביקש להצטרף אליהם. סקרימיר נשא את שק המזון שלהם, ובלילה, כשישבה הקבוצה לאכול, לא הצליחה לפתוח את השק. סקרימיר ישן, ותור השליך בחמת זעם את פשיטו על הענק. הענק התעורר ואמר כי חש שנשר עלה עליו. תור יידה את פטישו ביתר שאת, ובפעם הזאת טען הענק כי אצטרובל פגע בו. תור רתח מזעם, והטיל את פטישו בענק בכל כוחו, אך הענק סבר כי לשלשת הציפור העירה אותו משנתו. בבוקר נפרד סקרימיר מן החבורה, לאחר שהראה להם את יעדם הבא, אוטגרד, וסיפר כי באוטגרד הם ימצאו אנשים חזקים ממנו.
תור, לוקי ושני הכפריים הגיעו למצודה, ונאלצו להשתחל אליה מבעד לסורגי דלת הכניסה. בתוך המצודה הם פגשו במלך אוטגרדלוקי, המוקף בענקים. המלך הביט בהם בבוז וקרא להם להוכיח את מיומנותם בתחרות בנוכחות הענקים. לוקי התפאר והכריח כי הוא יכול לאכול כמויות גדולות של אוכל, ובמהירות. אך בתחרות האכילה בין לוקי ללוגי, הצליח הראשון לאכול רק בשר כמלוא הצלחת, ואילו לוגי מילא את גרסו בבשר, בעצמות ובצלחת. שותפו לטיול, אחד מן הכפריים, הכריז כי הוא מהיר כברק, וביקש להוכיח זאת בתחרות ריצה, אך מתחרהו, הוגי, הותירו הרחק מאחור. לוקי התרברב כי יוכל לשתות יותר מכל אדם על פני האדמה, אך לאחר כמה לגימות הגונות מקרן השתייה, הצליח להוריד אך במעט את מפלס הנוזל שבקרן. לאחר מכן בחן אוטגרדלוקי את כוחו של תור, ונתן לו להרים חתול מן הקרקע, אך תור לא הצליח להרים יותר מאשר כפה אחת או שתיים. לבסוף ניאות תור להיאבק באישה זקנה, והזקנה הורידה אותו על ברכו. אז החל המלך אוטרגדלוקי לספר על כל אחת מההשפלות שעברו תור וחבריו, וציין כי אכן כוחם היה רב ומעורר אימה. הוא הודה כי הוא היה סקרימיר, ולולי גונן על ראשו באמצעות ההרים היה פטישו של תור הורג אותו. במקום לפגוע בראשו, פגע הפטיש בהרים, וחרץ בהם חריצים עמוקים. בתחרות האכילה בין לוקי ללוגי, אכל לוגי אש, והיא זו שאכלה את כל האוכל. הכפרי התמודד בתחרות ריצה נגד לא פחות מאשר הוגי - המדיום המהיר ביותר. בתחרות השייה לגם תור ממי הים, והצליח להוריד כמה סנטימטרים ממפלסו. הוא ניסה להרים את מידגרד הנחש, ונאבק בזקנה. תור הבין כי הושם ללעג ולקלס, הרים את פטישו וביקש להרוג בחמת זעם את המכשף, אך אוטגרדלוקי וטירתו נעלמו באחת, ותור וחבורתו מצאו עצמם בודדים בערבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה