הבריאה במיתולוגיה המצרית

בראשית לא היה שום דבר פרט לנון, התהום המימית הראשונית אשר הכילה את הזרעים לכל מה שעתיד היה להיווצר. בתוך בליל זה של מים נח לו אל השמש. לבסוף, מכוח רצונו הוא הגיח מן הכאוס בדמות אל רע, ובעצמו הוליד את שו ואת תפנות. בהמשך הולידו שו ותפנות, אל האוויר ואלת הלחות, את גב ואת נות, אל האדמה ואלת השמים. וכך נוצר היקום הגשמי.

האל רע

בני האדם נוצרו מדמעותיו של רע. חלפו להם עידן ועידנים והאל רע החל להיחלש, ואז החל המין האנושי לחתור תחתיו. כאשר גילה רע את הקנוניה הנרקמת נגדו הוא כינס בחרון אפו את מועצת האלים. כאשר גילה רע את הקנוניה הנרקמת נגדו הוא כינס בחרון אפו את מועצת האלים. האלים החליטו על השמדת כלל האנושות, ורע הטיל על האלה חתחר את המשימה למחות את המין האנושי. חתחר ביצעה את המשימה על הצד הטוב ביותר, והרגה רבבות בני אדם עד שנותרה שארית פליטה בדמותם של קומץ בני אדם. או אז נכמרו רחמיו של רע, וחייהם של הנותרים ניצלו. אולם עייפה נפשו של רע מן העולם והוא נסוג לאחור, אל גן העדן השמימי, ומינה את שו לשלוט במקומו. באותו הזמן נברא העולם הנוכחי.

 גב ונות, אל האדמה ואלת השמים, נישאו בניגוד למוותו של רע. רע בחמת זעמו ציווה את שו, אל האוויר, להפריד ביניהם. שו הכניע את גב, נשא את נות אל על, והפריד ביניהם לנצח. אולם, נות הייתה הרה, ורע גזר שהיא לא תוכל ללדת בשום חודש מחודשי השנה ובשום שנה. ראה אותה תות, אל החכמה, בצרתה והתערב עם הירח על הוספת חמישה ימים נוספים ללוח השנה. הוא זכה, וכך נוספו ללוח השנה המצרי הרשמי, שמנה 360 ימים, חמישה ימים נוספים. באותם חמישה ימים הביאה נות לעולם, בזה אחר זה, את אוסיריס, הורוס, סת, איסיס, ונפתיס. אוסיריס התגלה כטוב בהתגלמותו, ואילו סת היה התגלמות הרוע. ובאופן זה נקבעו שני קוטבי המוסר מאז ועד היום.