המלך ארתור

ארתור גדל בביתו של סר אקטור, והאמין כי הוא אביו מולידו. המלך אותר מת שנים אחדות קודם לכן, ובתקופה זו ידעה בריטניה סכסוכים מרים ושסעים עמוקים בין הפלגים השונים בממלכה. הארכיבישוף ברייס נשא תפילה ביום חג המולד, וביקש שייבחר מלך חדש על בריטניה. מיד בתום תפילתו נתגלה לעיניו חרב נעוצה בסדן המקובע על לוח אבן בחצר הכנסייה. על האבן הופיעה כתובת שהודיעה כי האיש אשר ישלוף את החרב מן הסדר יהיה מלך. כל האבירים ניסו את כוחם וכשלו.


סר אקטור הגיע לחגיגות האבירים בלונדון בלוויית בנו, סר קיי, ובנו המאומץ, ארתור. סר קיי שכח את חרבו בבית ושלח את נושא כליו, ארתור, להביאה מן הבית. כשהגיע ארתור אל הבית ומצאו נעול, נזכר בחרב שבחצר הכנסייה ופנה לשם כדי להביאה. הוא שלף על נקלה את החרב מן הסדר, והביאה לפני סר קיי, שמיד זיהה אותה וטען לכתר המלכות. אך סר אקטור דחק בבנו לגלות את האמת, והוא הודה כי קיבל את החרב מידי ארתור. ארתור התבקש להשיב את החרב לסדן שבחצר הכנסייה, ורק הוא הצליח לשוב ולשלפה ממקומה. המוני העם ורבים מן האבירים קיבלו את ארתור כמלך, והוא הומלך למלך על בריטניה. ברוב אדיבותו מינה ארתור את סר קיי לבן-משק-ביתו.

אולם מספר אבירים סירבו לקבל את מרותו של מלך עול-ימים זה. ארתור נאלץ לבסס את שלטונו תוך כדי מאבק. ארתור קבע את מושבו האחד בקרליאון ואת מושבו השני בקמלוט. שישה מנהיגים שהתנגדו למלכותו של ארתור צרו על המבצר בקרליאון, אך ארתור וחייליו הניסו אותם. אולם חמישה מלכים נוספים חברו למלכים המתנגדים, ויחד גייסו צבא שמנה שישים אלף חיילים. ארתור ביקש סיוע ממנהיגי גליה ובריטני, ויחד אתם שיפר את יחסי הכוחות בין שני הגושים. ברוקינגהם נפגשו שני הצבאות, ובלילה מוטט מרלין את אוהליהם של חיילי האויב, ובכך אפשר לכוחותיו של ארתור לפרוץ לתוך מחנה האויב ולתקוף. ביום המחרת התנהלו קרבות מרים, אך אסטרטגיות הלחימה ועוז רוחו של ארתור הקנו לו את הניצחון בקרב. לאחר שהביס את אחד עשר המלכים, נפנה ארתור להילחם בסקסונים, שפלשו לבריטניה במשך שנים. שוב הסתייע ארתור בבריטני, ועמד מול צבא הסקסונים על הר ביידון. גם שם מצא עצמו ארתור בנחיתות מספרית ברורה אל מול האויב. ארתור, שהיה חמוש עצמו ולעילא, התנפל על הסקסונים, לאחר שהתפלל למריה הקדושה. הוא עשה שמות בקרב הברברים הפראיים, וזכה לניצחון סוחף.

לאחר שהבטיח את ממלכתו, יצא ארתור למסעות כיבושים נגד הסקוטים, הפיקטים, האירים, האיסלנדים, הנורווגים והגלים. בכולם נחל ניצחונות. בעקבות ניצחונותיו אלה הפך ארתור למלך העליו של העולם הנוצרי, והארמן בקמלוט היה דגם לחיקוי בארמונות שמעבר לים. רק עוד פעם אחת בשנות מלכותו של ארתור ניסה כוח זר - רומא - לסחוט ממנו מס, אך רומא שילמה מחיר גבוה על העזה זו.

בד בבד ניסה ארתור למשוך לארמונו אצילים ואבירים רבים. בין האבירים היה גווין, שבא עם אמו, מורגז. אף שמורגס הייתה נשואה ללוט, שנמנה עם אויביו של ארתור, היא התאהבה במלך הצעיר והתעברה ממנו. ללא ידיעתו, שכב ארתור עם אחותו החורגת, בתם של איגרין וגרלואה. מגילוי עריות זה נולד מורדרד, האביר המרושע שעתיד לחסל את ארתור ואת ארמונו. לאחר מפגש האהבים הזה גילה ארתור את זהותם של הוריו האמיתיים.

את חרבו המפורסמת, אקסקליבר, קיבל ארתור בדרך מופלאה. הוא הציל את מרלין מידי שלושה בני בלייעל, ומרלין הצטרף אליו בלכתו לפגוש את המלך פלינור, האביר שעמד עם אם הדרך במעבה היער והכה כל עובר אורח. ארתור היה אמיץ ולחם מיומן, אך כוחו לא עמד לו אל מול המלך פלינור, שהיה לוחם מנוסה בקרבות פנים אל פנים. חרבו של ארתור נשברה והוא נפצע באורח חמור. ארתור נפל ארצה, חסר הכרה, ופלינור ביקש להרגו, אך מרלין הטיל בו כישוף והמלך פלינור שקע בתרדמה. ארתור התעורר ומרלין לקח אותו לנזיר אחד שריפא את פצעיון. משם רכבו מרלין וארתור לאגם, שממרכזו בצבצה יד שהניפה חרב. ואז הופיעה מולו עלמה בתוך סירה, ואמרה לו כי יוכל לקבל את החרב עם רק יבטיח להגשים את משאלתה בבוא היום. ארתור הסכים לתנאי, עלה על הסירה, והביא את החרב, אקסקליבר, שהייתה מונחת בתוך נדן משובץ באבני-חן. כך קיבל ארתור את חרב הפלאים מידיה של "גבירת האגם". אולם, כפי שציין מרלין, ערכו של הנדן היה רב יותר, משום שבכל עת שחגר אותו, לא ניגר דם מפצעיו של ארתור. כששב לארמונו חש ארתור כי אביריו רחשו לו כבוד רב יותר, משום שנטל עליו סיכון כאביר מן השורה.

באשתו, גווינביר, זכה ארתור בעקבות משימה מסוכנת נוספת שביצע. ארתור ומרלין רכבו לעיר קמליארד בלוויית כמה אבירים, ומצאו את המלך לאו דה גרונס הנתון במצור על ידי האירים. הכוחות האיריים תקפו את העיר, וארתור ואנשיו, מעטים מול רבים, תקפו אותם. במהלך התקפה זו נשבה ארתור, אך חולץ בשלום על ידי מרלין. הכוחות האיריים הובסו כאשר חברו חייליו של לאו דה גרונס לאנשיו של ארתור. המלך לאו דה גרונס ביקש לגמול לארתור על עזרתו והציע למלא כל משאלה שיבקש. ארתור התאהב בגווינביר, בת המלך, וביקש מאביה את ידה. לאו דה גרונס מילא אחר בקשתו של ארתור, ואך הוסיף ונתן לו מתנה, שולחן עגול עצום ממדים, עשוי מעץ אלון, שמאה וחמישים אבירים יכלו להסב סביבו. היה זה השולחן העגול שהיה לשם דבר. השולחן הובא לקמלוט והיה לב לבה של ממלכת לוגרס.

לוגרס הייתה ממלכת הצדק של המלך ארתור. כל אביר שביקש להימנות עם אבירי חצר המלוכה נדרש להישבע אמונים לחוקי הממלכה. אומץ וכוח לא היו התנאים היחידים שדרש הקוד האבירי של לוגרס; כל אביר נדרש לנהוג ביראת כבוד, להגן על חסרי הישע ולנהוג על פי מידת הצדק כלפי כל אדם. כך הייתה לוגרס למקבילה הרוחנית לממלכה החומרית של ארתור, בריטניה. טוב-הלב והתעוזה שאפיינו את לוגרס סייעו לה להתמודד עם הסכנות הרבות שהיו מנת חלקה. הסכנה נשקפה ללוגרס ולבריטניה רק מבית, מתככים ובגידה בתוך חצר המלוכה. שום כוח חיצוני לבדו לא יכול היה למוטט את קמלוט.

האויב המר ביותר לארתור הייתה אחותו החורגת, מורגן לה פיי. היא הייתה מכשפה, שלא חסכה במאמצים להפיל את ארתור. יום אחד יצא ארתור למסע ציד בווילס, ואתו היו שניים מאביריו, סר אורינס וסר אקולון. הם רדפו אחר צבי עד שמתו סוסיהם מאפיסת כוחות, והצבי התמוטט אף הוא ומת על שפת הים. שלושת הרוכבים התשושים הבחינו בספינה העושה דרכה בכיוונם. הם עלו לאנייה וזכו לשירותן של עלמות חן יפות, שהגישו להם מעדנים. כשהקיץ ארתור משנתו גילה שהוא נמצא בצינוק, יחד עם אבירים נוספים. כדי לשחרר את האבירים היה עליו להילחם נגד אביר זר. סר אקולון התעורר בקרבת באר עמוקה, והנה הופיע גמד ואמר לו כי עליו להילחם באביר זר. הגמד נתן לסר אקולון את חרב הקסמים של ארתור ואת הנדן. הייתה זו, כמובן, מזימתה של מורגן לה פיי, שרצתה במותו של ארתור. שני הרעים ניצבו, חמושים מכף רגל ועד ראש, זה מול זה, וארתור נפצע קשות בטרם הצליח להשיב אליו את חרבו. איש מהם לא הסכים להיכנע, ושניהם היו נכונים למות מות גיבורים. במהלך הקרב, כשעמד ארתור להרוג את אקולון, גילה כי ידידו הוא העומד מולו, וכי מורגן לה פיי כישפה את שניהם. האביר השלישי, סר אורינס, היה בעלה של המכשפה, והוא התעורר באותו בוקר לצד אשתו, בביתם אשר בקמלוט. מורגן לה פיי קמה, וניצוץ הקשע בעיניה, וניסתה לרצוח את בעלה. חייו ניצלו תודות לתושייתו של אביר אמיץ לב. מורגן לה פיי חששה מנקמת ארתור, והחליטה להתגנב אל חדרו. המלך ישן בחדרו ומורגן לה פיי נכנסה בלאט וגנבה את הנדן אשר העניק לארתור את חסינותו. מאז לא העזה לשוב ולהראות את פניה בקמלוט. אולם מורגן לה פיי שלחה לארתור גלימה יפה, מתנת פרידה. חשדו של ארתור התעורר, והוא ציווה על הנערה השליחה להתעטף בגלימה כדי לנסותה, ומיד בלבשה את הגלימה פרצה אש שכילתה את כל גופה.

אין תגובות:

פרסום תגובה