אחד מן האמיצים, המכובדים והחזקים ביותר מבין אבירי המלך ארתור היה סר גווין, אך הוא היה גם חם מזג. במסעו הראשון הרג גווין אישה שהתחננה על נפשו של אהובה שסרח. הוא עשה זאת בשעת כעס, לאחר שהאיש התחנן על נפשו. גווין התחרט על המעשה המביש שעשה, וביקש לצאת למסע הרפתקני מסוכן, כדי לכפר על מעשהו.
בשערי קמלוט נכנס אביר עצום מדיות, מראהו נורא, כולו ירוק מכף רגל ועד ראש, רכוב על סוס ירוק, וידו אוחזת בגרזן ענק. הוא פנה לנאספים והזמין כל אחד מהם לחכות בו מכה ניצחת בגרזן. האיש אשר יעשה כן יספוג מכה תחת מכה מידי האביר הירוק כעבור שנה ויום אחד, בכנסייה הירוקה, הממוקמת באזור נידח בווילס. מלבד ארתור, רק גווין היה אמיץ דיו כדי להיענות לאתגר. גווין נטל את הגרזן וכרת במכה אחת את ראשו של האביר הירוק. האביר קם חיש קל על רגליו, אחז בשערות הירוקות של ראשו הכרות, ויצא לדרכו, לאחר שהזכיר לגווין את מועד פגישתם הבאה, כעבור שנה.
חלפו ימים וחודשים הגיעה שעתו של גווין לצאת לדרך ולפגוש את האביר הירוק. הוא ידע שהמוות ממתין לו בסוף הדרך, אך גמר אומר לעמוד בהבטחתו. גווין חיפש בכל מקום את הכנסייה הירוקה, אך לא מצאה. הוא עבר בתוך יער מלא ליסטים. שבוע לפני מועד הפגישה הצפוי, הוא נקלע לטירה, נכנס לתוכה וזכה לקבלת פנים חמימה מבעל הטירה ומרעייתו. כעבור ארבעה ימים, סיפר גווין למארחיו על מסע החיפוש שלו, ושמע מהם שהכנסייה הירוקה נמצאת במרחק שעתיים מן הטירה. המארח, גבר גבוה ושחום-עור, הזמין את גווין לשהות במחיצתם שלושה ימים נוספים כדי לאגור כוחות לקראת נסיעתו המפרכת. המארח אף הציע לו משחק הימורים: גווין ייתן למארחו את כל אשר ייקרה לידו בטירה, וזה בתמורה ייתן לו את כל שלל הציד היומי שלו. גווין הסכים להצעה.
למחרת בבוקר באה המארחת היפה אל מיטתו של גווין וניסתה לפתותו, אך גווין עמד בפיתוי הסכים לקבל ממנה אך נשיקה. לאחר ששב בעלה הביתה מן הציד, ובאמתחתו כמה צבאים, נשק גווין על לחיו של המארח, כדי לקיים את חלקו בהסכם. ביום השני לציד, ניסתה המארחת לפתותו בשנית, אך כל שהצליחה לחלץ מגווין היו שתי נשיקות על לחיו, שאותן העביר בערבו של יום למארחו בתמורה לראש של חזיר-בר. ביום האחרון הרבתה המארחת בשידולים ובחנופה. וכשראתה כי לא תוכל לפתותו, נתנה לו שלוש נשיקות ופיסת תחרה ירוקה מאבנטה, שתציל את חייו, כך הבטיחה, מכל סכנה. אך היא ביקשה ממנו שיסיר את הבד מעיני בעלה. כששב המארח הביתה לעת ערב, העניק לו גווין שלוש נשיקות בתמורה לעור השועל.
לבסוף הגיעה שעתו של גווין לפגוש באביר הירוק. הוא נפרד לשלום ממארחיו ורכב אל הכנסייה הירוקה, אל המקום שבו ציפה לו המוות. כשהגיע לכנסייה מצא את האביר הירוק, עסוק בהשחזת להב הגרזן הקטלני. גווין הרכין את ראשו, נכון למות, אך נרתע לאחור לקול שריקת הגרזן מעל ראשו. האביר הירוק נזף בו על כך. הוא ניגש להכות בו בפעם השנייה, אך השהה את ידו ברגע האחרון. בניסיון השלישי חתך האביר הירוק בעורפו של גווין, ודם החל לרדת מן החתך. גווין ניתר ממקומו באחת ונערך להשיב מלחמה ליריבו, אך האביר הירוק סיפר לגווין בקול רך את כל אשר קרה בין גווין למאחרת, וכן כיצד חחש גווין לחייו, והסתיר את פיסת הבד הירוקה מעיני המארח. גווין חשב כי ראוי הוא למות בגין פחדנותו, והבין כי האביר הירוק לא היה אלא המארח מהטירה. ואולם האביר הירוק הכתיר תא גווין כאביר האמיץ ביותר עלי אדמות. "גבירת האגם" הטילה כישוף באביר הירוק כדי שיעמיד במבחן את ממלכת לוגרס של המלך ארתור.
בשערי קמלוט נכנס אביר עצום מדיות, מראהו נורא, כולו ירוק מכף רגל ועד ראש, רכוב על סוס ירוק, וידו אוחזת בגרזן ענק. הוא פנה לנאספים והזמין כל אחד מהם לחכות בו מכה ניצחת בגרזן. האיש אשר יעשה כן יספוג מכה תחת מכה מידי האביר הירוק כעבור שנה ויום אחד, בכנסייה הירוקה, הממוקמת באזור נידח בווילס. מלבד ארתור, רק גווין היה אמיץ דיו כדי להיענות לאתגר. גווין נטל את הגרזן וכרת במכה אחת את ראשו של האביר הירוק. האביר קם חיש קל על רגליו, אחז בשערות הירוקות של ראשו הכרות, ויצא לדרכו, לאחר שהזכיר לגווין את מועד פגישתם הבאה, כעבור שנה.
חלפו ימים וחודשים הגיעה שעתו של גווין לצאת לדרך ולפגוש את האביר הירוק. הוא ידע שהמוות ממתין לו בסוף הדרך, אך גמר אומר לעמוד בהבטחתו. גווין חיפש בכל מקום את הכנסייה הירוקה, אך לא מצאה. הוא עבר בתוך יער מלא ליסטים. שבוע לפני מועד הפגישה הצפוי, הוא נקלע לטירה, נכנס לתוכה וזכה לקבלת פנים חמימה מבעל הטירה ומרעייתו. כעבור ארבעה ימים, סיפר גווין למארחיו על מסע החיפוש שלו, ושמע מהם שהכנסייה הירוקה נמצאת במרחק שעתיים מן הטירה. המארח, גבר גבוה ושחום-עור, הזמין את גווין לשהות במחיצתם שלושה ימים נוספים כדי לאגור כוחות לקראת נסיעתו המפרכת. המארח אף הציע לו משחק הימורים: גווין ייתן למארחו את כל אשר ייקרה לידו בטירה, וזה בתמורה ייתן לו את כל שלל הציד היומי שלו. גווין הסכים להצעה.
למחרת בבוקר באה המארחת היפה אל מיטתו של גווין וניסתה לפתותו, אך גווין עמד בפיתוי הסכים לקבל ממנה אך נשיקה. לאחר ששב בעלה הביתה מן הציד, ובאמתחתו כמה צבאים, נשק גווין על לחיו של המארח, כדי לקיים את חלקו בהסכם. ביום השני לציד, ניסתה המארחת לפתותו בשנית, אך כל שהצליחה לחלץ מגווין היו שתי נשיקות על לחיו, שאותן העביר בערבו של יום למארחו בתמורה לראש של חזיר-בר. ביום האחרון הרבתה המארחת בשידולים ובחנופה. וכשראתה כי לא תוכל לפתותו, נתנה לו שלוש נשיקות ופיסת תחרה ירוקה מאבנטה, שתציל את חייו, כך הבטיחה, מכל סכנה. אך היא ביקשה ממנו שיסיר את הבד מעיני בעלה. כששב המארח הביתה לעת ערב, העניק לו גווין שלוש נשיקות בתמורה לעור השועל.
לבסוף הגיעה שעתו של גווין לפגוש באביר הירוק. הוא נפרד לשלום ממארחיו ורכב אל הכנסייה הירוקה, אל המקום שבו ציפה לו המוות. כשהגיע לכנסייה מצא את האביר הירוק, עסוק בהשחזת להב הגרזן הקטלני. גווין הרכין את ראשו, נכון למות, אך נרתע לאחור לקול שריקת הגרזן מעל ראשו. האביר הירוק נזף בו על כך. הוא ניגש להכות בו בפעם השנייה, אך השהה את ידו ברגע האחרון. בניסיון השלישי חתך האביר הירוק בעורפו של גווין, ודם החל לרדת מן החתך. גווין ניתר ממקומו באחת ונערך להשיב מלחמה ליריבו, אך האביר הירוק סיפר לגווין בקול רך את כל אשר קרה בין גווין למאחרת, וכן כיצד חחש גווין לחייו, והסתיר את פיסת הבד הירוקה מעיני המארח. גווין חשב כי ראוי הוא למות בגין פחדנותו, והבין כי האביר הירוק לא היה אלא המארח מהטירה. ואולם האביר הירוק הכתיר תא גווין כאביר האמיץ ביותר עלי אדמות. "גבירת האגם" הטילה כישוף באביר הירוק כדי שיעמיד במבחן את ממלכת לוגרס של המלך ארתור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה