לונסלוט

האביר הטוב ביותר בממלכת לוגרס ה יה לונסלוט, "לונסלוט מן האגם", שהיה בלתי מנוצח בקרב. לונסלוט התחנך בטירתה של גבירת האגם ששכנה מתחת למים. הוא הגיע לארמונו של המלך ארתור בהיותו בן שמונה עשרה. המלך והמלכה הכירוהו מיד כאביר שעל אודותיו דיבר מרלין, כאביר שאין שני לו. לונסלוט וגווינביר התאבו זה בזה ממבט ראשון. לימים התניע אהבה זו את לונסלוט לבצע מעשי גבורה עילאיים, אך תוביל גם לנפילתה של לוגרס.

סר לונסלוט וסר ליונל רכבו יום אחד במסע חיפוש אחר הרפתקאות, אך בדרך חש לונסלוט בלאות המתפשטת באיבריו, וביקש לנמנם קמעה מתחת לאחד העצים. ליונל הבחין באביר רב-כוח מכה בעצמה שלושה אבירים אחרים. הוא ביקש לקנות את תהילתו ברגע, התגרה באביר החזק, הובס בקרב, והושלך אל הצינוק, בחברת אבירים אחרים. ארבע מלכות חלפו על פניו של לונסלוט בשעה שישן, ואחת מהן הייתה מורגן לה פיי. המלכה חטפה את האביר בשנתו, והביאה אותו לטירה, שבה אילצו אותו המלכות לבחור באחת מהן להיות לו למאהבת, או להירקב בבית הסוהר. לונסלוט שמר אמונים לגווינביר, ובחר באפשרות השנייה. אך הוא ניצל מבור כלאו בעזרת עלמה צעירה שחילצה אותו, לאחר שהבטיח לסייע לאביה בתחרות לחימה. לונסלוט הנחיל תבוסה מוחצת לריבי אביה, ופנה לחפש את האביר החזק ששבה את סר ליונל. הוא הזמין את האביר החזק לקרב, ולאחר התמודדות עזה הרג אותו ושלח את שותפו לשחרר את ליונל ואת יתר אבירי המלך ארתור הכלואים. במהלך הלילה חילץ  את סר קיי מידם של שלוהש תוקפים לאחר שאילץ אותם לסגת. גבירה אחת ביקשה ממנו להיחלץ לעזרתו של בז שנלכד בסבך העץ, ובזמן שטיפס לונסלוט על העץ ניצל בעלה של הגבירה את פגיעותו וניסה להרגו. אך לונסלוט הכה את הפחדן בענף והרגו. בסוף מסעו הראשון לבש את שריונו של סר קיי ושב לקמלוט. בדרך תקפו אותו ארבעה מאביריו של ארתור, והוא הביסם. בהגיעו לקמלוט קיבלו את פניו המון מריעים שהכריזו כי הוא האביר הגדול בכל הממלכה בשל מעשיו הראויים.

סר מליגראונס נתן עינו במלכה גווינביר וביקש לזכות בה. בעזרת שמונים גברים הוא שבה אותה יחד עם מספר איביםר שיצאו לסעוד בחיק הטבע. היא שלחה לקרוא ללונסלוט שיציל אותה מידיו של מליגראונס, אך מליגראונס המתין לבואו של האביר במארב שהכין לו, והצליח ללכוד את סוסו. הדרך לגווינביר הייתה רצופת מכשולים, ולונסלוט נאלץ לרכוב על מרכבת עץ, הושפל והשם ללעג על ידי חברים וזרים, נפל במלכודת אהבים שטמנו לו, הותקף על ידי בריונים, נאסר באורח פלאי, והותקף על ידי חיות טרף. לאחר כך אלה הגיע לונסלוט לטירתו של מליגראונס. על אף תשישותו מכל התלאות שעבר, הוא קרא תיגר על האביר שטוף הזימה. לולי הקניטה גווינביר את לונסלוט על חוסר כשירותו להגן עליה, היה מליאגורס לבטח מנצחו בקרב. הערתה של גווינביר העלתה את חמתו של לונסלוט. הוא הנחית מכה ניצחת על מליגראונס והרגו במקום. כך השיב לעצמו את אמונה של גווינביר.

במשך שנים רבות שמרו לונסלוט וגווינביר את אהבתם בצנעה ובכבוד, אך לונסלוט נגרר אל החטא בכוח כישוף אשר הוטל עליו. לאחר שהציל את "הגבירה העצובה" מכישוף מרושע והרג את הדרקון המפלצתי, הגיע לונסלוט לאחוזות החרבות, ולטירת קרבונק, מקום מושבו של המלך פלס. שנים אחדות קודם לכן הגיע בלין, אחד מאביריו של ארתור, לטירת קרבונק ופצע את המלך בחרב מסתורית, פציעה שממנה לא החלים. גם קללה רבצה על הארץ, ורק הקדוש מבין אביריו של ארתור יכול היה להסירה, לרפא את המלך פלס, או לזכות ב"גביע הקדוש". לונסלוט חזה בתהלוכת הגביע שבה נשאו שלוש עלמות שרידים קדושים מייסורי ישו הקדוש - הגביע, הטס, והרומח.

מכל מקום, למלך פלס הייתה בת ושמה אילין, ולבה נטה אחרי לונסלוט, שהיה מחויב לגווינביר. במאמץ נואש לזכות באהבתו, פנתה אילין למכשפה, וזו שינתה את מראה כך שתיראה כמו גווינביר. בתחפושת זו הצליחה אילין לפתות את לונסלוט ולהרות ממנו. כשגילה לונסלוט את התרמית, יצא מדעתו, משום שחש כי כתם עצום הוטל בכבודו, והפך לנזיר. המלך ארתור שלח איברים רבים לחפשו אך הוא לא שב, וגווינביר הוציאה סכומי עתק בחיפושים אחריו. סר בורס רכב לקרבונק, ומצא שם את אילין עם בנו הפעוט של סר לונסלוט, גלהד. היא סיפרה לו את כל אשר קרה, והחיפושים נמשכו.

חלפו מספר שנים ונזיר בא אל בית אילין. היה זה לונסלוט המטורף, כחוש ומותש. הנזיר הקדוש נסיינס נשא את האביר הישן אל תוך הכנסייה והתפלל למענו, בעוד סר בורס וסר פרסויל צופים בו ונושאים תפילה חרישית. באורח פלא הופיע הגביע הקדוש ונעלם מעבר למזבח, וכשפקח לונסלוט את עיניו הוא היה מפוכח. אולם הוא נזקק לאילין שתעמוד לצדו לסעדו, עד אשר ישוב לאיתנו, לאחר כל התלאות שעבר בתקופת נזירותו. אך כששב לאיתנו הוא נפרד מאילין ללא כל היסוס. מאוחר יותר נמצאה דוברה שחורה צפה במורד הנהר בכיוון קמלוט, ובתוכה נמצאה גופתה של אילין. היא מתה מאהבתה הנכזבת ללונסלוט וזכתה להיקבר בכבוד רב. בנה גלהד גודל על ידי נזירים ונעשה לאביר קדוש, שלימים יביא ללוגרס את הגביע הקדוש.

אין תגובות:

פרסום תגובה