בהרגו ושלושת האלים

פעם אחת שלח החכם של הודו את בהרגו החכם לגלות מי מבין האלים ראוי יותר לסגידת הכוהנים: ברהמה, וישנו, או שיוה. בהרגו עמד לפני האל ברהמה והשמיט את אחד מכינויי הכבוד הראויים לו. הוא ננזף על ידי ברהמה, אך התנצלותו התקבלה ונסלח לו. לאחר מכן פנה בהרגו לבקר את האל שיוה, ושוב, התעלם מאחד מכינויי הכבוד הראויים לאל. שיוה כמעט שרף אותו באמצעות עינו השלישית. חייו של בהרגו ניצלו רק בזכות שפע התנצלויות נדיבות שהביע. ואז פנה בהרגו ללכת לביתו של וישנו, ומצא אותו ישן על הרצפה. בהרגו בעט בחזהו של וישנו והלה התעורר משנתו, שאל את בהרגו אם כף רגלו נפגעה מן הבעיטה, והמשיך לעסות את כף רגלו של בהרגו. מיד הכריז בהרגו על וישנו כאל גדול מכולם, וזאת משום שמשל ברוחב יד וברוחב לב.


פרשנות
ניתן לראות בפולחן האלים הוודים אלמנטים רבים של הטבע ושל ניסיון לשלוט בטבע. אך אפילו כאן קיימת נטייה למופשטות פילוסופית. המיתוס על אודות אינדרה והדרקון מתרחש בעולם שבו החזק והערום גובר, ובעולם שבו די בכוחם של הכוהנים כדי לאיים על האל האדיר ביותר, אינדרה. מיתוסים שבהם אל השמים מכניע נחש איום שכיחים, אך כאן ניכרת תערובת חזקה של יהירות כוהנית.

ברעיונות ובאלים של ההינדו מתעצמת הנימה הפילוסופית, ותפקידו של המוות בא לידי מימוש. במיתוס של בהרגו ושלושת האלים מתגלה עולם שבו רוחב לב ונדיבות עדיפים על פני תוכחה, או כוח נקמני.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה