המיתולוגיה היוונית


מבוא
מיתוסים ואגדות יוונים מהווים את אווסף הסיפורים העשיר ביותר והפורה ביותר בתרבות המערבית, אם נוציא מכלל חשבון את התנ"ך. ובכל זאת, למרות המגוון העשיר הם חולקים בדרך כלל השקפה משותפת על החיים. היוונים אהבו לחיות והאמינו בניצול מרבי של החיים, משום שהמוות היה בלתי נמנע. אמנם היו כתות מסתוריות שקיבלו את רעיון תחיית המתים, אך אלה היו בגדר מיעוט. הומרוס התייחס למוות כאל מצב קודר, ולחיים כאל מסוכנים, מרטיטים ומהוללים אם האדם הפשוט נדון לכליה, הרי שגם השושלות המפוארות והגיבורים החזקים ביותר נדונו לגורל דומה. אך רעיון זה לא הפתיע את היוונים כפי שהפתיע את הסופרים הבבליים שכתבו על עלילות גילגמש. תגובתם של היוונים הייתה נלהבת. הם חשו כי התשובה היחידה למוות הראוי לאדם היא חיקוק אגדה בת-קיימא באמצעות מעשים מפוארים. היוונים השקיעו אנרגיה עצומה המרדף אחר התהילה בחמש מאוד השנים שבין הומרוס לאלכסנדר מוקדון. הם היו עם חזק, שלא ידע מנוח, שאפתני, למוד סבל ויצירתי. אך תאוות התהילה שלהם העלתה את סף רגישותם לכבוד, משום שנוסף לכול הם היו בעלי מזג רע ואף נקמניים. כל התכונות הללו באות לידי ביטוי בסיפוריהם.


האלים האולימפיים היו בבואה נאמנה של כל אותן תכונות יווניות, בהיותם אלוהיות שוחרות ריב ומדון, ובלתי פשרניות, שהתענגו על מלחמות, משתאות ונאפופים. האלים תמיד הופיעו בדמויות אנושיות בעלות גוף חסון ויפה. באופן זה הם היו לא רק אנושיים ומוחשיים, אלא אף מרהיבי עין. היוונים העריצו מאוד כוח, יופי ותבונה. ולדידם, הכול נמדד על פי אמת המידה האנושית.

מעט מאוד מיתולוגיות הניבו שפע גיבורים שכזה. זו הייתה תוצאה טבעית של הדחף היווני לתהילה. גיבורי המיתולוגיה נוטים להיות הרפתקניים ולוחמים - אמיצים, מנוסים, אכזריים, חזקים, ולעתים קרובות חכמים. מעשי הגבורה שלהם היו מעל ומעבר למעשי גבורה של האדם הפשוט. עם זאת, היו להם גם כישלונות צורבים, שלעתים הביאו לאבדנם: פגמים כגון יהירות רברבנית, פזיזות, אכזריות, שנבעו מתוך אותו מקור שהביא להצלחתם - שאפתנות. השאפתנות בערה בעצמותיהם של הגיבורים היוונים, ולעתים עד כדי שאיפה לעצמה אלוהית. בהיותם מודלים למצוינות אנושית הם קבעו את אמות המידה ששימשו דגמי חיקיו בעבור בני הנוער.

האגדות על אודות שושלות טרגיות הציגו בדיוק את אותה דו-ערכיות. על אף עצמתם הגשמית לא היו משפחות המלוכה בכרתים, במיקני, בתביי ובאתונה נקיות מפגמים, והם חשפו אותן לאסונות: שיכרון הכוח, נקמנות חסרת רחמים, דבקות חסרת פשרות במטרה, וסכסוכים על רקע מיני. שום אומה לא הבינה טוב יותר מהיוונים כיצד האופי הוא גורל, או כיצד יכולים הישיגינו לנבוע בדיוק מאותו המקור לפשע.

בסיפור על מלחמת טרויה משמשים בערבוביה מרכיבים הרואיים וטרגיים. זו כנראה האגדה היפה ביותר בתרבות יוון. הגיבורים הראשיים בסיפור זה, אכילס והקטור, נדונו למות מוות אכזרי, בטרם עת, אך הייתה מידה מסוימת של אצילות נפש בכללי המוסר שלהם ובהתרסתם נגד הגורל. גם מרבית הניצולים, גורלם נחרץ או שנידונו לחיי סבל קשים. הייתה זו מלחמה ללא מנצחים.

בסופו של דבר, זכו אנשי יוון העתיקה בתהילת העולם, שהייתה משאת נפשם. המיתולוגיה שלהם הפכה לאחת מאשיות הספרות המערבית במשך יותר מאלפיים שנה.


8 תגובות:

  1. זה לא אתנה?

    השבמחק
  2. חסרים לכם לא מעט אלים. כדאי לכם להוסיף גם את אלי הרוח, איאולוס ובניו.

    השבמחק
  3. אני מציעה גם להוסיף את: נמסיס, הרה, גאיה, טרטרוס, אוראנוס, האדס, ארוס, הסטיה, ניקס, היפנוס, תנטוס, סטיגס, קראטוס, ביה, מטיס, הפייסטוס, הליוס, ארס, הקטה, סלנה, אסקלפיוס, אאוס, מנמוסינה, ליסה, הבה, אריס, מניס, דיקה, אניאו ופובוס.

    השבמחק
  4. אתם חבורה של משועממים\

    השבמחק
  5. גם אתה דודי

    השבמחק
  6. היי, האם קיימים סיפורים על רצח ילדים על ידי הוריהם (מלבד מדיאה והטיטנאים) במיתולוגיה? אשמח למידע :)

    השבמחק
    תשובות
    1. ליקאון הגיש לזאוס למאכל את בנו

      מחק