המיתולוגיה הרומאית


מבוא


בניגוד למיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה הרומאית נראית צחיחה ומדולדלת. ככלל, הרומאים לא הצטיינו ביצירת מיתוסים, והמיתוסים שהיו להם היו לרוב מיובאים. האלים הרומאיים היו תועלתניים, בדומה לרומאים עצמם, שהיו פרקטיים וחסרי דמיון. הרומאים ציפו מן האלים לשרת את האדם ולהגן עליו, וכשהאלים הפכו לחסרי תועלת, קוצץ הפולחן שלהם. אין ללמוד מכך שהרומאים היו נטולי רגשות דתיים. הם זיהו את האלוהיות שלהם עם הטבע. אך תחושותיהם הדתיות העמוקות ביותר התרכזו במישור המשפחתי ובמישור הממלכתי. כשהחלו הרומאים לאמץ אל חיקם את האלים היוונים, למן המאה השלישית לפני הספירה ואילך, עברו אלים אלה תהליך פישוט והתאמה לדת הרומאית. מרס היה האל הראשי באימפריה הרומאית, וזכה לכבוד רב יותר מיופיטר, משום שהוא סייע לכיבושים הרומאים והיה סמל להם.

הסופרים שכתבו על נושאי המיתולוגיה עסקו בעיקר באגדות פטריוטיות שפיארו את העבר ובסיפורי אהבה. על כן, כשחלקו שבחים למדינה או לאה בה, שהיא הבסיס למשפחה, הם עשו זאת תוך שימוש במונחים השאובים מן המיתולוגיה היוונית. לעתים קיבלו מיתוסים שאולים אלה מקוריות אמיתית משל עצמם, כמו שקרה באפוס השירה של ורגיליוס, אינאיס, או כפי שעה אובידיוס באוסף הפואטי שלו, מטמורפוזות. ראשית נבחן את האגדות הפטריוטיות של ורגיליוס ושל ליויוס, כדי לראות מה שמר על קיומה של התרבות הרומאית, ולאחר מכן נלמד על סיפורי האהבה המיתולוגייים שחיברו אובדיוס, אפוליוס, ומוסיוס, כדי ללמוד מהי אהבה בעיניהם של הרומאים.

6 תגובות:

  1. המיתולוגיה מלאה בסיפורים שונים, לעיתים מרתקים ולעיתים מצחיקים. הם מלאי תשוקה ואהבה והקריאה בהם משעשעת ומעניינת.

    השבמחק
  2. היופי במיתולוגיה היא הנושאים שלעתים מלאים בכוחות על טבעיים אך עוסקים בנושאים עכשוויים ורלוונטים להיום. אני נתקל בהרבה סיפורי ילדים, ספרים וסרטים ששואבים לעתים דמויות או סיפורים ממיתולוגיות שונות. זה פשוט מדהים איך המיתוסים האלא מחזיקים אלפי שנים.

    השבמחק
  3. שלום, תודה על המידע המעניין. האם ידוע לך היכן מופיע לראשונה הסיפור על רומס ורומלוס? מי הסופר שהזכירם לראשונה? הומרוס? תודה ואביב נפלא

    השבמחק
  4. היי אני צריך שמות של אלים יוונים רומים ומצרים אשמח עאם מישהו יעזור

    השבמחק
  5. בנתיים יש לי 57 אלים ברשימה

    השבמחק
  6. חסרי דימיון? הארכיטקטים הגאונים של רומי ההסטוריונים שלהם, והפילוסופים, בהם קיסרים (אנטוניוס פיוס, מרקוס אורליוס!) ואנשי מדעי הטבע, הנואמים (קיקרו ואחרים), והמצביאים עתירי הדימיון והשכל (יוליוס קיסר!) מתהפכים בקברם. וירגיליוס קם ושולח קללתו. הזהר

    השבמחק