המלך אקריסיוס שלט בארגוס, אך לא היה לו בן שיוכל לרשת את כיסאו לאחר מותו. הייתה לו רק בת אחת, דנאי, אך בנות לא היו שוות ערך באותם הימים. אקריסיוס פנה לאורקל, וזה הודיעו כי לא ייוולד לו בן בעתיד, ואילו נכדו עתיד להמיתו. המלך נחרד מן הבשורה ובנה חדר תת-קרקעי, עם אשנב, וכלא בו את בתו, כדי למנוע ממנה להרות וללדת ילדים. אך זאוס ראה את דנאי היפה בחדרה העשוי מברונזה וביקר אותה בדמות של גשם זהוב. כעבור תשעה חודשים היא ילדה את בנה, פרסאוס. משנודע הדבר לאקריסיוס, נמלך בדעתו להרוג את שניהם, אך החליט לבסוף להכניס את בתו ואת נכדו לתוך תיבה אטומה, שאותה השליך לים.
כעבור זמן מה נסחפה התיבה והגיעה לאי, שם נמצאה על ידי דייג ושמו דיקטיס. דיקטיס היה אדם טוב-לב, והוא לקח את דנאי הנטושה ואת בנה הביתה אל אשתו. בני הזוג היו חשוכי ילדים, והחליטו לדאוג לדנאי ולגדל את פרסאוס כבן. כך זכה פרסאוס לגדול ולהתבגר בסביבה ידידותית ונעימה.
יופייה של דנאי לא הועם עם השנים, ואחיו של דיקטיס, המלך הרודן פולידקטס, ביקש לשאת אותה לאישה. אך פולידקטס ראה בפרסאוס מכשול לתכניותיו. לפיכך הכריז קבל עם ועדה כי הוא עומד לשאת אישה אחרת, ומשמעות הדבר הייתה שכל אחד היה צריך לתת לו מתנה. בערב הסעודה היה פרסאוס היחיד מבין כל המוזמנים שהגיע בלי מתנה למלך. פרסאוס הנבוך נחפש להבטיח למלך שהוא יביא לו את ראשה של מדוזה, אחת הגורגונות, במתנה. פולידקטס היה מרוצה, משום שידע שפרסאוס ימות בניסיון להרוג את מדוזה, שהרי די במבט אחת של המפלצת הנוראית, בעלת ראש הנחש, כדי להפוך אדם לאבן. אם יצליח פרסאוס במשימה, חשב פולידקטס, אזי אזכה אני בפרס נחמד.
פרסאוס עזב את הארמון מיד והפליג ליוון, נסער מכדי להיפרד לשלום מאמו ומהוריו המאמצים. הוא הלך לעיר דלפי כדי להתחקות אחר עקבותיהם של הגורגונות, והיות שהאורקל לא ידע את מקומן, הוא הפנה אותה לדודונה, ארץ האלונים הלוחשים. כשהגיע לשם לא הצליח פרסאוס לדלות כל מידע, פרט לכך שלמד שהאלים מגוננים עליו. אך בסופו של דבר פגש פרסאוס את האל הרמס, וזה אמר לו שעליו להשיג מעט ציוד מהניפות שבנהר סטיקס. כדי להצליח, יהיה עליו להשתמש בזוג סנדלים מעופפים, תיק פלא, וכיפה שתהפוך אותה לרואה-ואינו-נראה. אלא שרק הגריות, שלוש הנשים האפורות, ידעו את הדרך לנימפות שעל הנהר סטיקס. הזקנות הללו חיו במערב הרחוק, מעבר לנהר אוקיאנוס, והייתה להם רק עין אחת, משותפת לשלושתן. הרמס הנחה את הגיבור הצעיר כיצד להגיע אליהן, ובזמן שאחת מהנשים האפורות העבירה את העין היחידה לאישה אחרת, זינק עליה פרסאוס מאחור וחטף את העין. כדי לקבל את העין חזרה נאלצו הגריות לספר לו היכן גרות הנימפות. גם הפעם הדריך אותו הרמס כיצד להגיע, וכשמצא את הנימפות, הן השאילו לו את הסנדלים, את התיק ואת הכיפה. הרמס אף נתן לפרסאוס חרמש חד מאוד שבאמצעותו יכרות את ראשה של מדוזה.
גם אתינה סייעה לפרסאוס, וגילתה לו כיצד להבחין בין שלוש הגורגונות האיומות, שרק אחת מבינהן, מדוזה, הייתה בת תמותה. האלה גם נתנה לפרסאוס מגן ראי, שיאפשר לו לראות את הגורגונות מבלי להתאבן מאימה. לאחר הכנה ממושכת זו היה הגיבור ערוך ומוכן לצאת ולחסל את מדוזה.
הוא עף בעזרת הסנדלים המכונפים אל ארץ ההיפרבוריאנים, ושם מצא את הגורגונות ישנות. פרסאוס התקרב אליהן תוך שהוא מביט במגן הראי שלו. אתינה הנחתה את ידו והוא כאת את הראש המפלצתי במכה אחת. מדמה של מדוזה זינק פגסוס, הסוס המכונף, ולוחם איום ונורא. פרסאוס מיהר להניח את הראש בתוך תיק הפלא, וחשב לראשו את הכיפה. הוא עשה זאת ברגע המכריע, משום ששתי הגורגונות האחרות בדיוק התעוררו. כשראו את גופת אחותן, קמו מיד לרדוף אחר הרוצח ולהרגו. אך פרסאוס היה כבר חבוש בכיפה שאפשרה לו להתחמק בקלות ולעוף, כשהוא רונה-ואינו-נראה.
הוא נסע דרומה לגיברלטר ואז פנה מזרחה מעל לוב ומצרים. על חופה של פלשת ראה אישה יפה ועירומה הכבולה לסלע. הייתה זו הנסיכה אנדרומדה, שהמתינה למותה בידי מפלצת הים, בגלל טיפשותה של אמה השחצנית, שטענה שבתה יפה מנימפות הים, הנראידות. פרסאוס התאהב בה, ונחפש לבקש את ידה של אנדרומדה מהוריה בתמורה להצלת חייה. כשהופיעה המפלצת כרת פרסאוס את ראשה ושחרר את אנדרומדה. אולם בניגוד לסיכום קודם, הוריה חזרו בהם וטענו כי המחזר שקדם לפרסאוס ראוי יותר לבתם. הם אף הזעיקו לוחמים שיהרגו את הגיבור. פרסאוס מצא עצמו עומד מול אויבים רבים מדיי, ולכן הוציא מתיקו את הראש המגואל בדם והפך את יריביו לאבנים. בין המאובנים היו גם הוריה של אנדרומדה, קיפאוס וקסיופיאה, שהפכו לקבוצת כוכבים, בשל בגידתם. אך לפרסאוס הייתה מעתה רעיה.
הוא שב עמה לאי מולדתו וגילה לאמו, דנאי, ואפוטרופסו, דיקטיס, נמלטו לאחד המקדשים, כדי למצוא מפלט מפני חיזוריו של המלך פולידקטס ומפני נקמתו. פרסאוס נכנס לאולם המשתאות שלל המלך, ומצא אותו ואת חבר מרעיו סועדים. הוא התקבל במטר עלבונות, שלף מתיקו את ראשה של מדוזה, מסר אותה כמתנה למלך, והפך את פולידקטס ואת האחרים לסלעים.
פרסאוס גמל לאתינה על העזרה שהושיטה לו, ונתן לה את ראש, שאותה הכיפה, להרמס כדי שיחזיר אותם לנימפות מהנהר סטיקס. לאחר שהמליך את דיקטיס למלך האי, הפליג פרסאוס עם אמו ועם אשתו לממלכתו של סבו, מלך ארגוס. הוא קיווה להתפייס עם המלך אקריסיוס, אלא שהמלך כבר לא שלט שם; הוא נס על נפשו לאחר ששמע על מעשי גבורתו של הנכד שעתיד להרגו. כעבור זמן מה שמע פרסאוס כי מלך לאריסה עורך תחרויות ספורט, והחליט להשתתף. במהלך תחרות לזריקת דיסקוס, הטיל פרסאוס את הדיסקוס, והרוח הסיטה אותה לעבר קבוצת אנשים שהיו בין הצופים בתחרות. הקרבן היה, מי אם לא, המלך אקריסיוס, ששנים רבות קודם לכן נעל את דנאי ואת פרסאוס בתוך תיבה, והשליכה אל הים. כך התגשמה הנבואה.
פרסאוס חש רגשי אשם על כך שהרג בן משפחה, וביקש לערוך חילופי ממלכות עם דודו. הוא קיבל את השלטון בטירינס, ומסר לדודו את השלטון בארגוס. כמלך, כבש פרסאוס מחדש שטחים אבודים, וביצר את עירו. הוא השתקע במקום, יחד עם אנדרומדה, והוליד מספר בנים. בניו אלה עשוהו ברבות הימים לאב הקדמון של הרקולס הגדול.
כעבור זמן מה נסחפה התיבה והגיעה לאי, שם נמצאה על ידי דייג ושמו דיקטיס. דיקטיס היה אדם טוב-לב, והוא לקח את דנאי הנטושה ואת בנה הביתה אל אשתו. בני הזוג היו חשוכי ילדים, והחליטו לדאוג לדנאי ולגדל את פרסאוס כבן. כך זכה פרסאוס לגדול ולהתבגר בסביבה ידידותית ונעימה.
יופייה של דנאי לא הועם עם השנים, ואחיו של דיקטיס, המלך הרודן פולידקטס, ביקש לשאת אותה לאישה. אך פולידקטס ראה בפרסאוס מכשול לתכניותיו. לפיכך הכריז קבל עם ועדה כי הוא עומד לשאת אישה אחרת, ומשמעות הדבר הייתה שכל אחד היה צריך לתת לו מתנה. בערב הסעודה היה פרסאוס היחיד מבין כל המוזמנים שהגיע בלי מתנה למלך. פרסאוס הנבוך נחפש להבטיח למלך שהוא יביא לו את ראשה של מדוזה, אחת הגורגונות, במתנה. פולידקטס היה מרוצה, משום שידע שפרסאוס ימות בניסיון להרוג את מדוזה, שהרי די במבט אחת של המפלצת הנוראית, בעלת ראש הנחש, כדי להפוך אדם לאבן. אם יצליח פרסאוס במשימה, חשב פולידקטס, אזי אזכה אני בפרס נחמד.
פרסאוס עזב את הארמון מיד והפליג ליוון, נסער מכדי להיפרד לשלום מאמו ומהוריו המאמצים. הוא הלך לעיר דלפי כדי להתחקות אחר עקבותיהם של הגורגונות, והיות שהאורקל לא ידע את מקומן, הוא הפנה אותה לדודונה, ארץ האלונים הלוחשים. כשהגיע לשם לא הצליח פרסאוס לדלות כל מידע, פרט לכך שלמד שהאלים מגוננים עליו. אך בסופו של דבר פגש פרסאוס את האל הרמס, וזה אמר לו שעליו להשיג מעט ציוד מהניפות שבנהר סטיקס. כדי להצליח, יהיה עליו להשתמש בזוג סנדלים מעופפים, תיק פלא, וכיפה שתהפוך אותה לרואה-ואינו-נראה. אלא שרק הגריות, שלוש הנשים האפורות, ידעו את הדרך לנימפות שעל הנהר סטיקס. הזקנות הללו חיו במערב הרחוק, מעבר לנהר אוקיאנוס, והייתה להם רק עין אחת, משותפת לשלושתן. הרמס הנחה את הגיבור הצעיר כיצד להגיע אליהן, ובזמן שאחת מהנשים האפורות העבירה את העין היחידה לאישה אחרת, זינק עליה פרסאוס מאחור וחטף את העין. כדי לקבל את העין חזרה נאלצו הגריות לספר לו היכן גרות הנימפות. גם הפעם הדריך אותו הרמס כיצד להגיע, וכשמצא את הנימפות, הן השאילו לו את הסנדלים, את התיק ואת הכיפה. הרמס אף נתן לפרסאוס חרמש חד מאוד שבאמצעותו יכרות את ראשה של מדוזה.
גם אתינה סייעה לפרסאוס, וגילתה לו כיצד להבחין בין שלוש הגורגונות האיומות, שרק אחת מבינהן, מדוזה, הייתה בת תמותה. האלה גם נתנה לפרסאוס מגן ראי, שיאפשר לו לראות את הגורגונות מבלי להתאבן מאימה. לאחר הכנה ממושכת זו היה הגיבור ערוך ומוכן לצאת ולחסל את מדוזה.
הוא עף בעזרת הסנדלים המכונפים אל ארץ ההיפרבוריאנים, ושם מצא את הגורגונות ישנות. פרסאוס התקרב אליהן תוך שהוא מביט במגן הראי שלו. אתינה הנחתה את ידו והוא כאת את הראש המפלצתי במכה אחת. מדמה של מדוזה זינק פגסוס, הסוס המכונף, ולוחם איום ונורא. פרסאוס מיהר להניח את הראש בתוך תיק הפלא, וחשב לראשו את הכיפה. הוא עשה זאת ברגע המכריע, משום ששתי הגורגונות האחרות בדיוק התעוררו. כשראו את גופת אחותן, קמו מיד לרדוף אחר הרוצח ולהרגו. אך פרסאוס היה כבר חבוש בכיפה שאפשרה לו להתחמק בקלות ולעוף, כשהוא רונה-ואינו-נראה.
הוא נסע דרומה לגיברלטר ואז פנה מזרחה מעל לוב ומצרים. על חופה של פלשת ראה אישה יפה ועירומה הכבולה לסלע. הייתה זו הנסיכה אנדרומדה, שהמתינה למותה בידי מפלצת הים, בגלל טיפשותה של אמה השחצנית, שטענה שבתה יפה מנימפות הים, הנראידות. פרסאוס התאהב בה, ונחפש לבקש את ידה של אנדרומדה מהוריה בתמורה להצלת חייה. כשהופיעה המפלצת כרת פרסאוס את ראשה ושחרר את אנדרומדה. אולם בניגוד לסיכום קודם, הוריה חזרו בהם וטענו כי המחזר שקדם לפרסאוס ראוי יותר לבתם. הם אף הזעיקו לוחמים שיהרגו את הגיבור. פרסאוס מצא עצמו עומד מול אויבים רבים מדיי, ולכן הוציא מתיקו את הראש המגואל בדם והפך את יריביו לאבנים. בין המאובנים היו גם הוריה של אנדרומדה, קיפאוס וקסיופיאה, שהפכו לקבוצת כוכבים, בשל בגידתם. אך לפרסאוס הייתה מעתה רעיה.
הוא שב עמה לאי מולדתו וגילה לאמו, דנאי, ואפוטרופסו, דיקטיס, נמלטו לאחד המקדשים, כדי למצוא מפלט מפני חיזוריו של המלך פולידקטס ומפני נקמתו. פרסאוס נכנס לאולם המשתאות שלל המלך, ומצא אותו ואת חבר מרעיו סועדים. הוא התקבל במטר עלבונות, שלף מתיקו את ראשה של מדוזה, מסר אותה כמתנה למלך, והפך את פולידקטס ואת האחרים לסלעים.
פרסאוס גמל לאתינה על העזרה שהושיטה לו, ונתן לה את ראש, שאותה הכיפה, להרמס כדי שיחזיר אותם לנימפות מהנהר סטיקס. לאחר שהמליך את דיקטיס למלך האי, הפליג פרסאוס עם אמו ועם אשתו לממלכתו של סבו, מלך ארגוס. הוא קיווה להתפייס עם המלך אקריסיוס, אלא שהמלך כבר לא שלט שם; הוא נס על נפשו לאחר ששמע על מעשי גבורתו של הנכד שעתיד להרגו. כעבור זמן מה שמע פרסאוס כי מלך לאריסה עורך תחרויות ספורט, והחליט להשתתף. במהלך תחרות לזריקת דיסקוס, הטיל פרסאוס את הדיסקוס, והרוח הסיטה אותה לעבר קבוצת אנשים שהיו בין הצופים בתחרות. הקרבן היה, מי אם לא, המלך אקריסיוס, ששנים רבות קודם לכן נעל את דנאי ואת פרסאוס בתוך תיבה, והשליכה אל הים. כך התגשמה הנבואה.
פרסאוס חש רגשי אשם על כך שהרג בן משפחה, וביקש לערוך חילופי ממלכות עם דודו. הוא קיבל את השלטון בטירינס, ומסר לדודו את השלטון בארגוס. כמלך, כבש פרסאוס מחדש שטחים אבודים, וביצר את עירו. הוא השתקע במקום, יחד עם אנדרומדה, והוליד מספר בנים. בניו אלה עשוהו ברבות הימים לאב הקדמון של הרקולס הגדול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה