החזק ומהולל מכולם היה הרקולס. הוא היה דמות בעלת כוח וקואורדינציה משכמה ומעלה, ועל כן היה מסוגל לבצע מעשי גבורה על-אנושיים. אלא שהדבר אינו מפליא, שכן הוא היה בנו של זאוס, וזאוס קבע שבאחד הימים יהפוך הרקולס לאל. הוא היה לבני האדם למגן, לחבר וליועץ, וגם האלים נהנו משירותיו. הוא סייע להם להביס את הענקים והציל אתת פרומתיאוס מעונשו בקווקז. הרקולס זכה לכבוד ולהערכה בכל רחבי יוון, וכונן את המשחקים האולימפיים כדי להעלות על נס את הכישרון האתלטי.
בת התמותה האחרונה ששכבה עם זאוס הייתה אלקמנה, אשת אמפיטריון, שנודע בזכות יושרה, יופייה, וחכמתה. זאוס בחר בה לא רק למען הנאתו, אלא בראש וראשונה בשל היותה הבחירה ההולמת ביותר ללדת את הגיבור המהולל בכל הזמנים. הוא רצה שפרשיית האהבים האחרונה הזאת תהיה מיוחדת במינה. כשהיה אמפיטריון בשדה הקרב, בא זאוס לאלקמנה כשהוא מחופש לבעלה, ושכב עמה כל הלילה, לילה ארוך זאוס לאלקמנה כשהוא מחופש לבעלה, ושכב עמה כל הלילה, לילה ארוך במיוחד, תוך שהוא מרנין את לבה בסיפורים על ניצחונותיו. זמן קצר לאחר מכן, הגיע אמפיטריון האמיתי לביתו, והופתע מחוסר ההתלהבות של אשתו ומן השיעמום שהפגינה לנוכח סיפורי הצלחותיו בשדה הקרב. גם כששכב אתה ניבט השיעמום מעיניה.
כעבור תשעה חודשים עמדה אלקמנה ללדת תאומים. ביום שבו אמור היה הרקולס להיוולד, נשבע זאוס כי הרך עומד להיוולד לפרסאוס, ישלוט ביוון. הרה, בפרץ של קנאה, הצליחה באמצעות קסמיה לעכב את הלידה של אלקמנה ולזרז לידה אחרת של אישה הנושאת ברחמה צאצא אחר של פרסאוס. כתוצאה מכך, הפעוט אאוריסתאוס יועד לשלוט ביוון, במקומו של הרקולס. אך זאוס כעס וכפה על הרה להסכים לכך שאם הרקולס יבצע שתים עשרה מטלות בעבור אאוריסתאוס, הוא יהפוך להיות אל.
אלקמנה ילדה את הרקולס, בנו של זאוס, ואת איפיקלס, בנו של אמפיטריון. כשהיו התאומים בני שנה לערך, שלחה הרה שני נחשים להרוג את הרקולס בעריסתו. איפיקלס צרח וניסה להימלט, ואילו הרקולס חנק את שני הנחשים בכל אחת מידיו. כתלמיד, הרקולס העדיף את מקצועות האתלטיקה, שבהם הצטיין בקלות, אך הוא מעולם לא היה טיפוס חושב. באחת מהתפרצויות הזעם שלו הוא רוצץ את גולגולתו של המורה לנגינה שלו באמצעות לירה. בעקבות שמונה עשרה היה הרקולס לאישה החזק בעולם, וכן לאתלט המוכשר ביותר, גיבור העשוי ללא חת. אף שבדר כלל היה הרקולס מסביר פנים, הוא נטה להגיב בהתפרצויות זעם אלימות כאשר התגרו בו, ולפעמים התחרט על התפרצויותיו הנמהרות.
אריה טבח בעדר הבקר של אמפיטריון, והרקולס נסע לחפש אחריו. במסע הציד הראשון מצא סיפור וקורת-רוח במיטותיהן של חמישים בנותיו של המלך תספיוס, בהסכמת האב. יחסי אישות אלה הולידו חמישים ואחד בנים. כעבור זמן קצר הרג הרקולס את האריה. הוא פשט את עורו והכין ממנו שכמייה וכיפה. הוא מוצג בדרך כלל כשהוא לבוש באותו בגד עשוי מעור האריה ובידו אלה העשויה מעץ הזית, שבאמצעותה הרג את האריה.
העיר תביי חויבה לשלם מס למלך המינאי. הוא פגש בשליחי המלך הבאים לאסוף את המס וזכה ליחס מעליב מהם. בתגובה הוא קיצץ את אפיהם ואת אוזניהם ושלח אותם חזרה לביתם. הייתה זו עילה למלחמה, שבה היה למינאים יתרון. אך בזכות עזרתה של אתינה ואומץ לבו, סייע הרקולס לאנשי תביי להביס את אויביהם. כפרס על ניצחונו, העניק לו המלך קראון את בתו מגרה לאישה. אך לא היה בנישאוי כדי למתן את פזיזותו של הרקולס. גם האחריות הכרוכה בגידול בנים לא ריסנה אותו. הרה הטריפה עליו את דעתו, והוא רצח את אשתו ואת ילדיו באכזריות. כשהתעשת אחזו אותו חלחלה ורגשי אשמה. למרות הניחומים הדלים שהציעו לו חברו תזאוס ואחרים, הוא שקל לשלוח יד בנפשו. לבסוף הוא פנה לאורקל שבעיר דלפי כדי לשמוע מפיה מה עליו לעשות על מנת לכפר על פשעיו. האורקל הודיעה לו כשיהיה עליו למסור את עצמו כעבד למלך המיקני, אאוריסתאוס, ולמלא כל מטלה שיטיל עליו דודנו המלך.
למרות נחיתותו הרבה מול הרקולס, הן באומץ והן בעצמה, אאוריסתאוס ניחן בעורמה, והוא תכנן סדרת מטלות שהיו כמעט בלתי ניתנות לביצוע. היו אלה "שתים עשרה המטלות של הרקולס", שאותן נטל הגיבור עליו בתקופת שירותו את המלך המרושע.
המטלה הראשונה הייתה להרוג את האריה הנמאי, חיה שעורה היה חסין בפני כל כלי נשק. לאחר ניסיונות כושלים לתקוף את האריה בחצים, הוא חנק את החיה בידיו ונשא אותה חזרה למיקני. בעקבות זאת קבע אאוריסתאוס נחרצות כי על הרקולס להישאר מחוץ לעיר.
המטלה השנייה שהוטלה עליו הייתה לקטול את ההידרה מלרנה, נחש בעל תשעה ראשים ולחישה ארסית שחי בביצות והמיט חורבן על היבולים ועל הבקר. לאחר שהניס אותו ממאורתו, ניסה הרקולס לכרות את ראשיו, אך כל אימת שכרת ראש אחד, צמחו במקומו שניים אחרים. בעזרת אחיינו איולאוס, שצרב כל צוואר שנגדע, הצליח הרמס להרוג את המפלצת. הוא הרעיל את חציו בדמה של המפלצת.
המטלה השלישית הייתה ללכוד איילה בעלת קרני זהב שחיה בהר קיניה, ולהביאה למלך בלי פגע. מבצע זה נמשך שנה שלמה.
המטלה הרביעית שהוטלה עליו הייתה ללכוד את חזיר-הבר האימנתי שעה שמות באזורים שבקרבתו. במהלך מסע זה התקבל הרקולס בסבר פנים יפות אצל הקנטאור פולוס, שפתח לכבודו חבית יין. אך קנטאורים אחרים דרשו ממנו בפראות לתת להם אותה, והוא נאלץ להניסם בחציו. כששב הביתה, הראה הרקולס את חזיר-הבר לאאוריסתאוס, וזה חיפש בבהלה מקום מסתור מפניו.
המטלה החמישית הייתה לנקות את אורוותיו של אאוגאס ביום אחד. לאאוגאס היו אלפי ראשי בקר שאורוותיהם לא נוקו זה שנים רבות, ולכן נראה היה כי המשימה הייתה בלתי אפשרית. אך הרקולס הטה שני נהרות אל תוך האורוות, והם ניקו חיש קל את כל הזוהמה.
במטלה השישית נדרש הרקולס להניס מספר עצום של ציפורים שהטרידו את תושבי סטימפלוס. בעזרתה של אתינה הוא הבריח את הציפורים אוכלות הבשר הללו מן השיחים, וירה בהן למוות בחציו.
המטלה השביעית הייתה ללכוד פר משתולל מכרתים, שאותו העניק פוסידון למלך מינוס. הרקולס לכד את הבהמה והביאה לאאוריסתאוס.
המטלה השמינית הייתה ללכוד את סוסותיו אוכלות האדם של דיומדס. כדי לעשות זאת היה עליו להרוג תחילה את השומרים שלהן ולהדוף צבא שלם. לאחר מכן הוא האכיל את דיומדס בבשר סוסותיו. באותה שעה הוא גם הציל את המלכה אלקסטיס, על ידי הדיפת המוות בשעה שבא ליטול את נשמתה בבית בעלה.
המטלה התשיעית הייתה להביא את החגורה היפהפייה של היפוליטה, מלכת האמזונות. היפוליטה קידמה את פני הרקולס, ואף ניאותה להיפרד מחגורתה. אלא שהרה הפיצה שמועה לפיה מתכוון הרקולס לחטוף את היפוליטה, ואז נטלו האמזונות את כלי נשקן. הרקולס חשב כי המלכה עמדה מאחורי המתקפה, הרג אותה וחיסל רבות מהאמזונות.
המטלה העשירית כרוכה הייתה בגנבת בקרו של גריון, מפלצת בעלת שלושה גופים, שחיה באי המערבי. במסעו הקים הגיבור את "עמודי הרקולס", כדי להנציח את מסעו. היו אלה שני סלעים עצומים, ואחד מהם היה גילברלטר. הרקולס הרג את גריון, ולאחר אינספור קשיים, שב הביתה עם הבקר.
המטלה האחת עשרה הייתה להשיג את תפוחי הזהב של ההספרידות. הללו חיו בארץ מופלאה במערב הרחוק, ונהנו מהגנת האלות. בדרכו פגש הרקולס בשודד הענק, אנטיאוס, שאילץ עוברי אורח להיאבק עמו ושאב כוחות עצומים ממגע באדמה. הרקולס לפת את צווארו והרימו באוויר. לבסוף הגיע הגיבור לאטלס, אביהם של ההספרידות, שנשא על כתפיו את השמים. אטלס ניאות את השמים, והרקולס הסכים לכך. לאחר שהביא אטלס את תפוחי הזהב, החליט להשאיר את השמים על כתפיו של הרקולס לעד. הרקולס ביקש לקבל כר שיקל עליו את הנטל. אטלס הטיפש הרים לרגע את המשא מעל הרקולס, והרקולס אסף את התפוחים והלך לדרכו.
המטלה השתים עשרה הייתה לתפוס את קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים ששמר על שערי העולם התחתון. הרמס הוביל אותו אל תוך השאול, ושם חילץ הרקולס את חברו תזאוס מכיסא השכחה. הוא קיבל רשות להחזיר את קרברוס הביתה, בתנאי שיעשה זאת בעזרת ידיו בלבד. הרקולס תקף את הכלב המפלצתי, וגרר אותו אתו אל אאוריסתאוס. אאוריסתאוס הורה להשיבו להדס. במעשה זה סיים הרקולס את שירותו בעבור אאוריסתאוס, וההכאה על חטא שלאחר רצח אשתו וילדיו באה אף היא אל קצה. בנוסף, הרקולס הרוויח ביושר את מעמדו כחצי אל, לאחר שמילא אחר דרישתו של זאוס.
רוב הגיבורים היו מבקשים להגיע אל המנוחה ואל הנחלה לאחר מסכת חיים שכזו, אך לא כן הרקולס. הנמלך אאוריטוס הציע לתת את בתו איולה לאיש שיצליח לגבור עליו בתחרות קשתות. כשניצח הרקולס, לא עמד האיש בדיבורו, והגיבור נשבע לנקום. נוסף על כך, בנו הגדול של אאוריטוס, איפיטוס, ביקש מהרקולס לסייע לו בחיפושיו אחר בקר שנגנב. הרקולס רצח אותו בחמת זעם, ושוב מצא את עצמו עומד לפני האורקל ומבקש דרך לטהר את פשעו. אלא שהפעם סירבה הכוהנת ממקדש דלפי להשיב לו, ואז הוא אחז בחצובה שלה ואיים להחריב את האורקל שלו עצמו. אפולו זעם על כך וביקש להילחם עם הרקולס, אך התערבותו של זאוס מנעה זאת. זאוס אילץ את הרקולס להשיב את החצובה על כנה, וציווה על הכוהנת להשיב להרקולס על שאלתו. הכוהנת אמרה להרקולס שעליו להימכר לעבד למשך שלוש שנים, ואת שכרו להעביר למלך אאוריטוס, אבי הנרצח.
הרקולס קיבל את הדין בהכנעה, ונמכר במכירה פומבית, תחת שם בדוי, לאומפאלה מלכת לידיה, שהטילה על הגיבור השרירי מטלות נשיות. אך למרות הכול, הרקולס הוליד שלושה בנים מאומפאלה, טיהר את ארצה מהשודדים, לכד קבוצה של רוחות רעות, רצח שני מלכים אכזריים שכפו עבדות על זרים, והרג נחש ענקי שהמיט חורבן על הארץ. באותו זמן לבה של אומפאלה כבד הגיד לה את זהותו של העבד שלה. היא שילחה אותו לחופשי.
הגיבור מעולם לא סלח למי שפגע בו. כשסירב המלך לאומדון לגמול לו על הצלת בתו הסיון, תקף הרקולס את טרויה, הרג את לאומדון, והשיא את הסיון לחברו טלמון. בעקבות יחסם המנוכר של תושבי האי קוס כלפיו הוא בזז את המקום ורצח את המלך. גם את המלך אאגוס, שסירב לשלם לו בעבור ניקיון אורוותיו, לא שכח הרקולס. בזמן שהפך הרקולס את ממלכתו לעיי חורבות, היה עליו להילחם גם במולידנים, בניו של פוסידון, שהיו בעלי גוף אחד, שני ראשים, ארבע ידיים, וארבע רגליים. איש לא נותר בחיים לאחר שפגע בהרקולס, הונה אותו או נלחם נגדו.
אולם את הטינה הגדולה ביותר נטר הרקולס למלך אאוריטוס, שסירה לתת לו את בתו איולה כפרס על זכייתו בתחרות קשתות. הרקולס נשא לאישה את דיאנירה, אך נאלץ להימלט על נפשו לאחר שרצח בשגגה את אחיה. כשניסה לחצות נהר, הרכיב הרקולס את אשתו על גבו של הקנטאור נסוס. באמצע הדרך לגדה השנייה של הנהר, ניסה נסוס לאנוס את דיאנירה, והרקולס ירה בו חץ והרגו. אך בטרם נפח את נשמתו, נתן נסוס לדיאנירה מעט מדמו, באמרו כי שיקוי אהבה הוא, ובאמצעותו תוכל לזכות באהבתו של הרקולס. כעבור זמן-מה הרג הרקולס את אאוריטוס ואת בניו, ושבה את איולה היפה. כשהבינה דיאנירה שלבו של הרקולס נתון לאיולה, נטלה חולצה אחת מחולצותיו וטבלה אותה בדמו של נסוס, בתקווה לזכות באהבתו. אך כשלבש הרקולס את החולצה, מיד החל להתייסר ייסורי מוות. נסוס, כמובן, הערים על דיאנירה, ובכף ביקש לנקום באיש שהרגו. הרקולס נאנק מכאבים, ובלהט ייסוריו הטיל אדם אל הים. לאחר מכן החל לעקור עצי אורן על מנת להקים לו מדורת קבורה. כשסיים, טיפס על ערמת העצים וציווה להבעירה באש. כשחלו הלהבות ללחץ את גופו הוא נעלם במפגן ברקים שמימי. הוא התקבל באולימפוס כבנו של זאוס. באולימפוס נשא הרקולס את הבה, נושאת הגביע, ונהנה מן החיים במחיצת האלים.
פרשנות
בסיפורי פרסאוס, בלרופון והרקולס אנו פוגשים שלושה אלים שזכו לתהילה על הרג מפלצות. פרסאוס הרג את הגורגונה מדוזה; בלרופון הרג את כימרה; והרקולס הרג מספר מפלצות, ובכללן ההידרה. אלא שיש לעשות הבחנה ביניהם. פרסאוס ניכר באלגנטיות ובקלות דעת, אדם הנאמן למשפחתו ולחבריו, אויב מסוכן לאלה המתנגדים לו, ואישיות שקיבלה את ברכת האלים לעשות מעשה כבר אחד. בלרופון הוא אדם אלים ונמהר, רוצח שהתמזל מזלו, והצליח לאלף את פגסוס ולהשיג באמצעותו את כל הצלחותיו. אלא שמקור הצלחותיו הוא גם מקור נפילתו, משום שפגסוס שומט אותו אל הארץ בניסיונו להעפיל אל האולימפוס. גם הרקולס ניכר באלימות ובנמהרות, אך גם ביכולת להתחרט על מעשיו ולכפר עליהם באמצעות עבודה קשה. הרקולס הוא חסר אינטליגנציה, ולכן עליו לרכוש את גבורתו בכוח הזרוע ובמיומנות. זכריותו פרצה גבולות; הוא הוליד כשמונים בנים מנשים שונות, הרג ללא הבחנה מפלצות, עריצים, ואנשים רגילים, השתלט על יצורי פרא, ושילם על פשעיו בשנים של עבודה קשה.
המאפיין המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שכל גיבור מחויב למלך כלשהו בשעה שהוא מבצע את פעולותיו הנועזות. פרסאוס, בלרופון והרקולס זוכים בתהילתם שלא במתכוון, משום שהם מחויבים למשימתם ומשום שהם נחלצים לשמירה על כבודם. הכבוד, באופן טבעי, הוא הכוח המניע מאחורי מעשי הגבורה, אך הוא עלול גם להניע את האדם לבצע פשעים. בלרופון המעפיל לאולימפוס והרקולס הרוצח את איפיטוס הם דוגמאות לגיבורים המפירים גדרי הצניעות האנושית מכוח רדיפת הכבוד העצמי. היוונים היו תמיד מודעים לדואליות של הגיבור, שכן היא מופיעה פעמים רבות במיתוסים שלהם.
בת התמותה האחרונה ששכבה עם זאוס הייתה אלקמנה, אשת אמפיטריון, שנודע בזכות יושרה, יופייה, וחכמתה. זאוס בחר בה לא רק למען הנאתו, אלא בראש וראשונה בשל היותה הבחירה ההולמת ביותר ללדת את הגיבור המהולל בכל הזמנים. הוא רצה שפרשיית האהבים האחרונה הזאת תהיה מיוחדת במינה. כשהיה אמפיטריון בשדה הקרב, בא זאוס לאלקמנה כשהוא מחופש לבעלה, ושכב עמה כל הלילה, לילה ארוך זאוס לאלקמנה כשהוא מחופש לבעלה, ושכב עמה כל הלילה, לילה ארוך במיוחד, תוך שהוא מרנין את לבה בסיפורים על ניצחונותיו. זמן קצר לאחר מכן, הגיע אמפיטריון האמיתי לביתו, והופתע מחוסר ההתלהבות של אשתו ומן השיעמום שהפגינה לנוכח סיפורי הצלחותיו בשדה הקרב. גם כששכב אתה ניבט השיעמום מעיניה.
כעבור תשעה חודשים עמדה אלקמנה ללדת תאומים. ביום שבו אמור היה הרקולס להיוולד, נשבע זאוס כי הרך עומד להיוולד לפרסאוס, ישלוט ביוון. הרה, בפרץ של קנאה, הצליחה באמצעות קסמיה לעכב את הלידה של אלקמנה ולזרז לידה אחרת של אישה הנושאת ברחמה צאצא אחר של פרסאוס. כתוצאה מכך, הפעוט אאוריסתאוס יועד לשלוט ביוון, במקומו של הרקולס. אך זאוס כעס וכפה על הרה להסכים לכך שאם הרקולס יבצע שתים עשרה מטלות בעבור אאוריסתאוס, הוא יהפוך להיות אל.
אלקמנה ילדה את הרקולס, בנו של זאוס, ואת איפיקלס, בנו של אמפיטריון. כשהיו התאומים בני שנה לערך, שלחה הרה שני נחשים להרוג את הרקולס בעריסתו. איפיקלס צרח וניסה להימלט, ואילו הרקולס חנק את שני הנחשים בכל אחת מידיו. כתלמיד, הרקולס העדיף את מקצועות האתלטיקה, שבהם הצטיין בקלות, אך הוא מעולם לא היה טיפוס חושב. באחת מהתפרצויות הזעם שלו הוא רוצץ את גולגולתו של המורה לנגינה שלו באמצעות לירה. בעקבות שמונה עשרה היה הרקולס לאישה החזק בעולם, וכן לאתלט המוכשר ביותר, גיבור העשוי ללא חת. אף שבדר כלל היה הרקולס מסביר פנים, הוא נטה להגיב בהתפרצויות זעם אלימות כאשר התגרו בו, ולפעמים התחרט על התפרצויותיו הנמהרות.
אריה טבח בעדר הבקר של אמפיטריון, והרקולס נסע לחפש אחריו. במסע הציד הראשון מצא סיפור וקורת-רוח במיטותיהן של חמישים בנותיו של המלך תספיוס, בהסכמת האב. יחסי אישות אלה הולידו חמישים ואחד בנים. כעבור זמן קצר הרג הרקולס את האריה. הוא פשט את עורו והכין ממנו שכמייה וכיפה. הוא מוצג בדרך כלל כשהוא לבוש באותו בגד עשוי מעור האריה ובידו אלה העשויה מעץ הזית, שבאמצעותה הרג את האריה.
העיר תביי חויבה לשלם מס למלך המינאי. הוא פגש בשליחי המלך הבאים לאסוף את המס וזכה ליחס מעליב מהם. בתגובה הוא קיצץ את אפיהם ואת אוזניהם ושלח אותם חזרה לביתם. הייתה זו עילה למלחמה, שבה היה למינאים יתרון. אך בזכות עזרתה של אתינה ואומץ לבו, סייע הרקולס לאנשי תביי להביס את אויביהם. כפרס על ניצחונו, העניק לו המלך קראון את בתו מגרה לאישה. אך לא היה בנישאוי כדי למתן את פזיזותו של הרקולס. גם האחריות הכרוכה בגידול בנים לא ריסנה אותו. הרה הטריפה עליו את דעתו, והוא רצח את אשתו ואת ילדיו באכזריות. כשהתעשת אחזו אותו חלחלה ורגשי אשמה. למרות הניחומים הדלים שהציעו לו חברו תזאוס ואחרים, הוא שקל לשלוח יד בנפשו. לבסוף הוא פנה לאורקל שבעיר דלפי כדי לשמוע מפיה מה עליו לעשות על מנת לכפר על פשעיו. האורקל הודיעה לו כשיהיה עליו למסור את עצמו כעבד למלך המיקני, אאוריסתאוס, ולמלא כל מטלה שיטיל עליו דודנו המלך.
למרות נחיתותו הרבה מול הרקולס, הן באומץ והן בעצמה, אאוריסתאוס ניחן בעורמה, והוא תכנן סדרת מטלות שהיו כמעט בלתי ניתנות לביצוע. היו אלה "שתים עשרה המטלות של הרקולס", שאותן נטל הגיבור עליו בתקופת שירותו את המלך המרושע.
המטלה הראשונה הייתה להרוג את האריה הנמאי, חיה שעורה היה חסין בפני כל כלי נשק. לאחר ניסיונות כושלים לתקוף את האריה בחצים, הוא חנק את החיה בידיו ונשא אותה חזרה למיקני. בעקבות זאת קבע אאוריסתאוס נחרצות כי על הרקולס להישאר מחוץ לעיר.
המטלה השנייה שהוטלה עליו הייתה לקטול את ההידרה מלרנה, נחש בעל תשעה ראשים ולחישה ארסית שחי בביצות והמיט חורבן על היבולים ועל הבקר. לאחר שהניס אותו ממאורתו, ניסה הרקולס לכרות את ראשיו, אך כל אימת שכרת ראש אחד, צמחו במקומו שניים אחרים. בעזרת אחיינו איולאוס, שצרב כל צוואר שנגדע, הצליח הרמס להרוג את המפלצת. הוא הרעיל את חציו בדמה של המפלצת.
המטלה השלישית הייתה ללכוד איילה בעלת קרני זהב שחיה בהר קיניה, ולהביאה למלך בלי פגע. מבצע זה נמשך שנה שלמה.
המטלה הרביעית שהוטלה עליו הייתה ללכוד את חזיר-הבר האימנתי שעה שמות באזורים שבקרבתו. במהלך מסע זה התקבל הרקולס בסבר פנים יפות אצל הקנטאור פולוס, שפתח לכבודו חבית יין. אך קנטאורים אחרים דרשו ממנו בפראות לתת להם אותה, והוא נאלץ להניסם בחציו. כששב הביתה, הראה הרקולס את חזיר-הבר לאאוריסתאוס, וזה חיפש בבהלה מקום מסתור מפניו.
המטלה החמישית הייתה לנקות את אורוותיו של אאוגאס ביום אחד. לאאוגאס היו אלפי ראשי בקר שאורוותיהם לא נוקו זה שנים רבות, ולכן נראה היה כי המשימה הייתה בלתי אפשרית. אך הרקולס הטה שני נהרות אל תוך האורוות, והם ניקו חיש קל את כל הזוהמה.
במטלה השישית נדרש הרקולס להניס מספר עצום של ציפורים שהטרידו את תושבי סטימפלוס. בעזרתה של אתינה הוא הבריח את הציפורים אוכלות הבשר הללו מן השיחים, וירה בהן למוות בחציו.
המטלה השביעית הייתה ללכוד פר משתולל מכרתים, שאותו העניק פוסידון למלך מינוס. הרקולס לכד את הבהמה והביאה לאאוריסתאוס.
המטלה השמינית הייתה ללכוד את סוסותיו אוכלות האדם של דיומדס. כדי לעשות זאת היה עליו להרוג תחילה את השומרים שלהן ולהדוף צבא שלם. לאחר מכן הוא האכיל את דיומדס בבשר סוסותיו. באותה שעה הוא גם הציל את המלכה אלקסטיס, על ידי הדיפת המוות בשעה שבא ליטול את נשמתה בבית בעלה.
המטלה התשיעית הייתה להביא את החגורה היפהפייה של היפוליטה, מלכת האמזונות. היפוליטה קידמה את פני הרקולס, ואף ניאותה להיפרד מחגורתה. אלא שהרה הפיצה שמועה לפיה מתכוון הרקולס לחטוף את היפוליטה, ואז נטלו האמזונות את כלי נשקן. הרקולס חשב כי המלכה עמדה מאחורי המתקפה, הרג אותה וחיסל רבות מהאמזונות.
המטלה העשירית כרוכה הייתה בגנבת בקרו של גריון, מפלצת בעלת שלושה גופים, שחיה באי המערבי. במסעו הקים הגיבור את "עמודי הרקולס", כדי להנציח את מסעו. היו אלה שני סלעים עצומים, ואחד מהם היה גילברלטר. הרקולס הרג את גריון, ולאחר אינספור קשיים, שב הביתה עם הבקר.
המטלה האחת עשרה הייתה להשיג את תפוחי הזהב של ההספרידות. הללו חיו בארץ מופלאה במערב הרחוק, ונהנו מהגנת האלות. בדרכו פגש הרקולס בשודד הענק, אנטיאוס, שאילץ עוברי אורח להיאבק עמו ושאב כוחות עצומים ממגע באדמה. הרקולס לפת את צווארו והרימו באוויר. לבסוף הגיע הגיבור לאטלס, אביהם של ההספרידות, שנשא על כתפיו את השמים. אטלס ניאות את השמים, והרקולס הסכים לכך. לאחר שהביא אטלס את תפוחי הזהב, החליט להשאיר את השמים על כתפיו של הרקולס לעד. הרקולס ביקש לקבל כר שיקל עליו את הנטל. אטלס הטיפש הרים לרגע את המשא מעל הרקולס, והרקולס אסף את התפוחים והלך לדרכו.
המטלה השתים עשרה הייתה לתפוס את קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים ששמר על שערי העולם התחתון. הרמס הוביל אותו אל תוך השאול, ושם חילץ הרקולס את חברו תזאוס מכיסא השכחה. הוא קיבל רשות להחזיר את קרברוס הביתה, בתנאי שיעשה זאת בעזרת ידיו בלבד. הרקולס תקף את הכלב המפלצתי, וגרר אותו אתו אל אאוריסתאוס. אאוריסתאוס הורה להשיבו להדס. במעשה זה סיים הרקולס את שירותו בעבור אאוריסתאוס, וההכאה על חטא שלאחר רצח אשתו וילדיו באה אף היא אל קצה. בנוסף, הרקולס הרוויח ביושר את מעמדו כחצי אל, לאחר שמילא אחר דרישתו של זאוס.
רוב הגיבורים היו מבקשים להגיע אל המנוחה ואל הנחלה לאחר מסכת חיים שכזו, אך לא כן הרקולס. הנמלך אאוריטוס הציע לתת את בתו איולה לאיש שיצליח לגבור עליו בתחרות קשתות. כשניצח הרקולס, לא עמד האיש בדיבורו, והגיבור נשבע לנקום. נוסף על כך, בנו הגדול של אאוריטוס, איפיטוס, ביקש מהרקולס לסייע לו בחיפושיו אחר בקר שנגנב. הרקולס רצח אותו בחמת זעם, ושוב מצא את עצמו עומד לפני האורקל ומבקש דרך לטהר את פשעו. אלא שהפעם סירבה הכוהנת ממקדש דלפי להשיב לו, ואז הוא אחז בחצובה שלה ואיים להחריב את האורקל שלו עצמו. אפולו זעם על כך וביקש להילחם עם הרקולס, אך התערבותו של זאוס מנעה זאת. זאוס אילץ את הרקולס להשיב את החצובה על כנה, וציווה על הכוהנת להשיב להרקולס על שאלתו. הכוהנת אמרה להרקולס שעליו להימכר לעבד למשך שלוש שנים, ואת שכרו להעביר למלך אאוריטוס, אבי הנרצח.
הרקולס קיבל את הדין בהכנעה, ונמכר במכירה פומבית, תחת שם בדוי, לאומפאלה מלכת לידיה, שהטילה על הגיבור השרירי מטלות נשיות. אך למרות הכול, הרקולס הוליד שלושה בנים מאומפאלה, טיהר את ארצה מהשודדים, לכד קבוצה של רוחות רעות, רצח שני מלכים אכזריים שכפו עבדות על זרים, והרג נחש ענקי שהמיט חורבן על הארץ. באותו זמן לבה של אומפאלה כבד הגיד לה את זהותו של העבד שלה. היא שילחה אותו לחופשי.
הגיבור מעולם לא סלח למי שפגע בו. כשסירב המלך לאומדון לגמול לו על הצלת בתו הסיון, תקף הרקולס את טרויה, הרג את לאומדון, והשיא את הסיון לחברו טלמון. בעקבות יחסם המנוכר של תושבי האי קוס כלפיו הוא בזז את המקום ורצח את המלך. גם את המלך אאגוס, שסירב לשלם לו בעבור ניקיון אורוותיו, לא שכח הרקולס. בזמן שהפך הרקולס את ממלכתו לעיי חורבות, היה עליו להילחם גם במולידנים, בניו של פוסידון, שהיו בעלי גוף אחד, שני ראשים, ארבע ידיים, וארבע רגליים. איש לא נותר בחיים לאחר שפגע בהרקולס, הונה אותו או נלחם נגדו.
אולם את הטינה הגדולה ביותר נטר הרקולס למלך אאוריטוס, שסירה לתת לו את בתו איולה כפרס על זכייתו בתחרות קשתות. הרקולס נשא לאישה את דיאנירה, אך נאלץ להימלט על נפשו לאחר שרצח בשגגה את אחיה. כשניסה לחצות נהר, הרכיב הרקולס את אשתו על גבו של הקנטאור נסוס. באמצע הדרך לגדה השנייה של הנהר, ניסה נסוס לאנוס את דיאנירה, והרקולס ירה בו חץ והרגו. אך בטרם נפח את נשמתו, נתן נסוס לדיאנירה מעט מדמו, באמרו כי שיקוי אהבה הוא, ובאמצעותו תוכל לזכות באהבתו של הרקולס. כעבור זמן-מה הרג הרקולס את אאוריטוס ואת בניו, ושבה את איולה היפה. כשהבינה דיאנירה שלבו של הרקולס נתון לאיולה, נטלה חולצה אחת מחולצותיו וטבלה אותה בדמו של נסוס, בתקווה לזכות באהבתו. אך כשלבש הרקולס את החולצה, מיד החל להתייסר ייסורי מוות. נסוס, כמובן, הערים על דיאנירה, ובכף ביקש לנקום באיש שהרגו. הרקולס נאנק מכאבים, ובלהט ייסוריו הטיל אדם אל הים. לאחר מכן החל לעקור עצי אורן על מנת להקים לו מדורת קבורה. כשסיים, טיפס על ערמת העצים וציווה להבעירה באש. כשחלו הלהבות ללחץ את גופו הוא נעלם במפגן ברקים שמימי. הוא התקבל באולימפוס כבנו של זאוס. באולימפוס נשא הרקולס את הבה, נושאת הגביע, ונהנה מן החיים במחיצת האלים.
פרשנות
בסיפורי פרסאוס, בלרופון והרקולס אנו פוגשים שלושה אלים שזכו לתהילה על הרג מפלצות. פרסאוס הרג את הגורגונה מדוזה; בלרופון הרג את כימרה; והרקולס הרג מספר מפלצות, ובכללן ההידרה. אלא שיש לעשות הבחנה ביניהם. פרסאוס ניכר באלגנטיות ובקלות דעת, אדם הנאמן למשפחתו ולחבריו, אויב מסוכן לאלה המתנגדים לו, ואישיות שקיבלה את ברכת האלים לעשות מעשה כבר אחד. בלרופון הוא אדם אלים ונמהר, רוצח שהתמזל מזלו, והצליח לאלף את פגסוס ולהשיג באמצעותו את כל הצלחותיו. אלא שמקור הצלחותיו הוא גם מקור נפילתו, משום שפגסוס שומט אותו אל הארץ בניסיונו להעפיל אל האולימפוס. גם הרקולס ניכר באלימות ובנמהרות, אך גם ביכולת להתחרט על מעשיו ולכפר עליהם באמצעות עבודה קשה. הרקולס הוא חסר אינטליגנציה, ולכן עליו לרכוש את גבורתו בכוח הזרוע ובמיומנות. זכריותו פרצה גבולות; הוא הוליד כשמונים בנים מנשים שונות, הרג ללא הבחנה מפלצות, עריצים, ואנשים רגילים, השתלט על יצורי פרא, ושילם על פשעיו בשנים של עבודה קשה.
המאפיין המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שכל גיבור מחויב למלך כלשהו בשעה שהוא מבצע את פעולותיו הנועזות. פרסאוס, בלרופון והרקולס זוכים בתהילתם שלא במתכוון, משום שהם מחויבים למשימתם ומשום שהם נחלצים לשמירה על כבודם. הכבוד, באופן טבעי, הוא הכוח המניע מאחורי מעשי הגבורה, אך הוא עלול גם להניע את האדם לבצע פשעים. בלרופון המעפיל לאולימפוס והרקולס הרוצח את איפיטוס הם דוגמאות לגיבורים המפירים גדרי הצניעות האנושית מכוח רדיפת הכבוד העצמי. היוונים היו תמיד מודעים לדואליות של הגיבור, שכן היא מופיעה פעמים רבות במיתוסים שלהם.
מרשים. איזו השקעה. תודה רבה. קראתי כבר כמה ספרי מיתולוגיה יוונית ועניין תמיד לראות את ההבדלים הקטנים בכל הוצאה ובין מחבר למחבר. חבל שלא היו אז מצלמות והיינו יכולים לראות בדיוק במה היוונים האמינו בצפייה ישירה.
השבמחקמעניין שאת משקיעה בתגובה רק כדי לפרסם לינק שלא קשור לנושא אלא לטובת רווח אישי... בכל מקרה אני ישאיר את הלינק שלך אם את חושבת שזה מה שיקדם את האתר.
השבמחקהדף שכתבתם, מדבר על הרקולס, במיתולוגיה היוונית. לידיעתכם, הדמות הרקולס, נוצרה בתרבות היוונית בשם הרקלס (משמעות השם הוא תהילת הרה). רק כאשר באו הרומאים ואימצו לעצמם את התרבות היוונית אם מעט שינויים, הם שינו גם את שמו של הרקלס להרקולס. אני מקווה שתעדכנו...
השבמחקהדף שכתבתם, מדבר על הרקולס, במיתולוגיה היוונית. לידיעתכם, הדמות הרקולס, נוצרה בתרבות היוונית בשם הרקלס (משמעות השם הוא תהילת הרה). רק כאשר באו הרומאים ואימצו לעצמם את התרבות היוונית אם מעט שינויים, הם שינו גם את שמו של הרקלס להרקולס. אני מקווה שתעדכנו...
השבמחקהרקולס זה חיקוי של שמשון הגיבור,שמשון הגיבור נלחם באריה לפחות היו משנים את החיה שלא יראה כהעתק
השבמחקארוך מדי
השבמחקרשמת אתת במקום את
השבמחקארוך לא
השבמחקכן זה כן ארוך
מחקגם שלי ארוך
מחקגרוע
השבמחקמדהים
השבמחקכתבתם באחד המקומות הרמס במקום הרקולס
השבמחק