הבה, בתם של זאוס ושל הרה, הייתה אלת הנעורים ושימשה כנושאת גביע האלים.
כשהיה נער, נחטף גנימדס על ידי זאוס, שהפך לעיט ונשא את הנער אל האולימפוס. באולימפוס העניק לו זאוס חיי נצח, הפך אותו למאהבו, ומינה אותו לנושא הגביע.
איריס הייתה אלת הקשת בענן ולעתים שימשה כשליחת האלים.
שלוש האלילות הגרציות, בנות החן, ניהלו את המשתאות ואת החגיגות. הן התגלמויות של יופי, של שמחה, ושל עליצות.
תשע המוזות היו מבנות לווייתו של אפולו, והיו בנותיה של מנמוסינה, טיטנית הזיכרון. ואלה שמותיהן של אלון ההשראה: קליאו, מוזת ההיסטוריה; מלפומני, מוזת הטרגדיה; אורניה, מוזת האסטרונומיה; תליה, מוזת הקומדיה; טרפסיכורי, מוזת הריקודים; קליאופי, מוזת השירה האפית; ארטו, מוזת השירה הארוטית; אוטרפי, מוזת הליריקה; ופולהמניה, מוזת שירת הקודש.
פרספונה, אלת האביב, הייתה בתם היפה של זאוס ודמטר. לאחר שהדס חטף אותה היא נעשתה למלכת השאול. פרוסרפינה היה שמה הלטיני.
דיוניסוס, אל הפריון ואל היין, היה בנם של זאוס וסמלה. הוא שימש כמשחרר הריגושים וכמעורר השמחה. בדומה לגפן, הוא טעם את טעם המוות, אך קם לתחייה. מעריצותיו היו המינדות המטורפות. עם זאת, מתוך החגיגה שלו נולד התיאטרון הטרגי. הוא נודע גם בשם בכחוס, ובלטינית, ליבר, אל השכרות.
פאן, בנו של הרמס, היה אל העדרים. היו לו גוף וראש של אדם ורגליים של תיש. בהיותו מוזיקאי בחסד עליון, הוא ניגן בחליל ורדף אחר נימפות, אך הן כולן דחו אותו בשל כיעורו.
הסטירים היו במקורם גברים בעלי אחוריים וזנבות של סדוסים, ושתי רגליים, בניגוד לקנטאורים, בעלי ארבע הרגליים. אך בתקופה הרומית זיהו אותם כפאונים, או "אנשי התיש", ששוטטו ביערות.
הקנטאורים היו ביסודם חיות פרא, יצורי כלאיים שחציים סוס וחציים אדם. יוצא מן הכלל היה כירון, קנטאור שהתפרסם בזכות חכמתו.
הדריאדות היו נימפות העצים, והן בורכו בגזרה נשית נאה. עמן נמנו גם נימפות ההרים, נימפות היער, נימפות הנחלים, ונימפות הים.
הגורגונות היו שלוש אחיות מבחילות ודרקוניות אשר היו מסוגלות להפוך אדם לאבן בכוח מבטן. המפורסמת שבהן הייתה מדוזה.
הסירנות היו אחיות שנהגו לשבת על סלעים לחוף הים ובשירתן הן פיתו מלחים אל מותם.
הליוס היה אל השמש, אך הוא לא נטל חלק חשוב במיתולוגיה היוונית.
איאולוס היה ממונה על ארבעת הרוחות.
קסטור ופולידאוקס (או פולקוס) היו תאומים מפורסמים שהגנו על מלחים. מסירותו של פולידאוקס לאחיו על ערש דוויי הפכו את שמותיהם לשם נרדף לאחוות אחים.
פרוטאוס, בנו או משרתו של פוסידון, יכול היה להתנבא וכן לשנות את צורתו כרצונו.
טריטון היה חצוצרן הים והוא מתואר כמי שתקע בקונכייה ענקית.
בנות הגורל היו שלוש אלות חזקות שחתכו גורלם של בני אדם. קלוטו טוותה את חוט החיים; לכסיס מדדה אותו; ואטרופוס גזרה אותו במספרי המוות שלה.
כשהיה נער, נחטף גנימדס על ידי זאוס, שהפך לעיט ונשא את הנער אל האולימפוס. באולימפוס העניק לו זאוס חיי נצח, הפך אותו למאהבו, ומינה אותו לנושא הגביע.
איריס הייתה אלת הקשת בענן ולעתים שימשה כשליחת האלים.
שלוש האלילות הגרציות, בנות החן, ניהלו את המשתאות ואת החגיגות. הן התגלמויות של יופי, של שמחה, ושל עליצות.
תשע המוזות היו מבנות לווייתו של אפולו, והיו בנותיה של מנמוסינה, טיטנית הזיכרון. ואלה שמותיהן של אלון ההשראה: קליאו, מוזת ההיסטוריה; מלפומני, מוזת הטרגדיה; אורניה, מוזת האסטרונומיה; תליה, מוזת הקומדיה; טרפסיכורי, מוזת הריקודים; קליאופי, מוזת השירה האפית; ארטו, מוזת השירה הארוטית; אוטרפי, מוזת הליריקה; ופולהמניה, מוזת שירת הקודש.
פרספונה, אלת האביב, הייתה בתם היפה של זאוס ודמטר. לאחר שהדס חטף אותה היא נעשתה למלכת השאול. פרוסרפינה היה שמה הלטיני.
דיוניסוס, אל הפריון ואל היין, היה בנם של זאוס וסמלה. הוא שימש כמשחרר הריגושים וכמעורר השמחה. בדומה לגפן, הוא טעם את טעם המוות, אך קם לתחייה. מעריצותיו היו המינדות המטורפות. עם זאת, מתוך החגיגה שלו נולד התיאטרון הטרגי. הוא נודע גם בשם בכחוס, ובלטינית, ליבר, אל השכרות.
פאן, בנו של הרמס, היה אל העדרים. היו לו גוף וראש של אדם ורגליים של תיש. בהיותו מוזיקאי בחסד עליון, הוא ניגן בחליל ורדף אחר נימפות, אך הן כולן דחו אותו בשל כיעורו.
הסטירים היו במקורם גברים בעלי אחוריים וזנבות של סדוסים, ושתי רגליים, בניגוד לקנטאורים, בעלי ארבע הרגליים. אך בתקופה הרומית זיהו אותם כפאונים, או "אנשי התיש", ששוטטו ביערות.
הקנטאורים היו ביסודם חיות פרא, יצורי כלאיים שחציים סוס וחציים אדם. יוצא מן הכלל היה כירון, קנטאור שהתפרסם בזכות חכמתו.
הדריאדות היו נימפות העצים, והן בורכו בגזרה נשית נאה. עמן נמנו גם נימפות ההרים, נימפות היער, נימפות הנחלים, ונימפות הים.
הגורגונות היו שלוש אחיות מבחילות ודרקוניות אשר היו מסוגלות להפוך אדם לאבן בכוח מבטן. המפורסמת שבהן הייתה מדוזה.
הסירנות היו אחיות שנהגו לשבת על סלעים לחוף הים ובשירתן הן פיתו מלחים אל מותם.
הליוס היה אל השמש, אך הוא לא נטל חלק חשוב במיתולוגיה היוונית.
איאולוס היה ממונה על ארבעת הרוחות.
קסטור ופולידאוקס (או פולקוס) היו תאומים מפורסמים שהגנו על מלחים. מסירותו של פולידאוקס לאחיו על ערש דוויי הפכו את שמותיהם לשם נרדף לאחוות אחים.
פרוטאוס, בנו או משרתו של פוסידון, יכול היה להתנבא וכן לשנות את צורתו כרצונו.
טריטון היה חצוצרן הים והוא מתואר כמי שתקע בקונכייה ענקית.
בנות הגורל היו שלוש אלות חזקות שחתכו גורלם של בני אדם. קלוטו טוותה את חוט החיים; לכסיס מדדה אותו; ואטרופוס גזרה אותו במספרי המוות שלה.
כל הכבוד על הידע
השבמחקכל הכבוד על הידע
השבמחקרק מדוזה יכלה להפוך אנשים לאבן בכיעורה. אתנה הפכה אותה לכזו מפני שהיא מצאה אותה ואת פוסידון במקדש שלה (של אתנה) והטילה עליה (על מדוזה) קללה. על אחיותיה היא הטילה קללה שעשתה אותן סתם מכוערות, מפני שעזרו למדוזה להיכנס.
השבמחקתפרגני....
מחקזה לא בנות הגורל, זה אלות הגורל. כל הכבוד על הידע. מאוד מעניין
השבמחק