זאוס היה האלוהות העליונה של היוונים, והוא תואר כגבר חסון ובוגר עם זקן שופע. בתחילה היה זאוס אל הסופה אשר אחז בחזיז הברק, אך עד מהרה הפך להיות אבי המין האנושי, שאלכס את השמים ואת הארץ על ידי קשריו המופקרים עם נשים; ולבסוף הפך להיות מפיץ הצדק הגדול. ארמונו שכן על ההר אולימפוס, יחד עם משכנם של אלים אולימפיים אחרים. יופיטר ויוביס היו שמותיו הלטיניים.
הרה הייתה אשתו הקנאית ואחותו של זאוס, מגינת הנישואים והלידה. בחלק מן המיתוסים היא מתוארת כמי שנוקמת בנשים שבהן התאהב זאוס. שמה הלטיני הוא יונו.
פוסידון, אחיו של זאוס, היה אל הים ואל הסוסים. הוא תואר כחם מזג וקודר, ותמיד נשא אתו את תלת-הקלשון כשנסע בחברתן של נימפות ושל מפלצות המעמקים. שמו הלטיני היה נפטון.
דמטר הייתה אחותו של זאוס מאב ומאם, אלת הפריון והצמיחה. היו לה מאהבים שונים ומגוונים, ובכללם זאוס. בתה, פרספונה, נחטפה על ידי הדס. מרוב יגונה, חדלה האדמה מתת פרי, ורק לאחר שובה של בתה אליה, לתקופה של שמונה חודשים בשנה, שבה האדמה לתת פרייה. שמה הלטיני היה קרס.
אפולו, בנו של זאוס, היה אל האור והזוהר, הנבואה, הרפואה, והאמנויות. המקדש החשוב ביותר שלו היה בעיר דלפי, היכן שהתנבאה האורקל. לאפולו היו מספר אהבות וגם כמה נשים שסירבו לחיזוריו, ואותן העניש. הוא נקרא גם "פבוס אפולו".
ארטמיס הייתה אחותו התאומה של אפולו, ובתו של זאוס. היא הייתה אלת הצניעות, ציידת בתולה המתוארת כנושאת קשת ואשפת חצים. באופן מוזר היא גם הייתה הפטרונית של הילודה והיא מזוהה עם הירח. שמה הלטיני היה דיאנה.
אפרודיטה הייתה אלת האהבה והיופי. יש אומרים כי נוצרה מקצף גלי הים, ויש המתארים אותה כבתו של זאוס. היא מייצגת את המין, את החיבה, ואת כוח המשיכה המחבר בין אנשים. לפי כמה מיתוסים, אפיסטוס היה בעלה, ארס היה מאהבה, וארוס היה בנה. ונוס, אלה ארוטית יותר, הייתה האלה הלטינית המקבילה של אפרודיטה.
אתינה הייתה אלת החכמה הבתולה, לוחמת שהגיחה, חמושה מכף רגל ועד ראש, מראשו של זאוס, לאחר שבלע את הטיטנית מטיס. היא הייתה גם אלת האמנויות ואלת הגיבורים מגיני אתונה. לעתים כונתה פלס אתינה. שמה של אתינה היה מינרוה.
הסטיה הייתה האלה הבתולה והרכה של האח המבוערת, של המשפחה, ושל השלווה. היא הייתה אחותו של זאוס. שמה הלטיני היה וסטה.
ארס, אל המלחמה האימתני, היה בנם של זאוס והרה. אל אכזרי, שהתענג על רצח וביזה, אך היה גם מוג לב. בעת ניאופו עם אפרודיטה, נתפס ארס בשעת מעשה והושם ללעג ולקלס עלידי בעלה, הפיסטוס. שמו הלטיני היה מרס.
הפיסטוס היה אל הנפחים וחרשי המתכת הפיסח ומכוער, אמן מיומן שיצר דברי אמנות מופלאים. הוא נפצע בעת שניסה להגן על אמו, הרה, מפני זאוס אביו בעת מריבה. הוא היה מזוהה עם האל הלטיני וולקן, אל אש הגעש.
הרמס, החכם ביותר מבין אלי האולימפוס, היה אל העושר והמזל הטוב, וכן פטרון המסחר והגנבה, ומגינם של עוברי הדרכים. הוא היה שליח האלים, ליווה את הנשמות אל השאול, וכן היה אל השינה. הרמס היה בנו של זאוס והוא מתואר כמי שחובש קסדה, נועל סנדלים מכונפים, ואוחז במטה שסביבו מתפתלים שני נחשים. מרקורי היה שמו הלטיני.
הדס היה שליטו של העולם התחתון, עולם המתים. בהיותו אחיו של זאוס, נמנה לעתים עם האלים האולימפיים. הוא היה חמור סבר, מרושע, והחלטי, וממלכתו הייתה אפורה וחסרת חיים. הוא חטף את פרספונה, בתה של דמטר, והפך אותה למלכה. שמותיו הלטיניים היו דיס ופלוטון.
הרה הייתה אשתו הקנאית ואחותו של זאוס, מגינת הנישואים והלידה. בחלק מן המיתוסים היא מתוארת כמי שנוקמת בנשים שבהן התאהב זאוס. שמה הלטיני הוא יונו.
פוסידון, אחיו של זאוס, היה אל הים ואל הסוסים. הוא תואר כחם מזג וקודר, ותמיד נשא אתו את תלת-הקלשון כשנסע בחברתן של נימפות ושל מפלצות המעמקים. שמו הלטיני היה נפטון.
דמטר הייתה אחותו של זאוס מאב ומאם, אלת הפריון והצמיחה. היו לה מאהבים שונים ומגוונים, ובכללם זאוס. בתה, פרספונה, נחטפה על ידי הדס. מרוב יגונה, חדלה האדמה מתת פרי, ורק לאחר שובה של בתה אליה, לתקופה של שמונה חודשים בשנה, שבה האדמה לתת פרייה. שמה הלטיני היה קרס.
אפולו, בנו של זאוס, היה אל האור והזוהר, הנבואה, הרפואה, והאמנויות. המקדש החשוב ביותר שלו היה בעיר דלפי, היכן שהתנבאה האורקל. לאפולו היו מספר אהבות וגם כמה נשים שסירבו לחיזוריו, ואותן העניש. הוא נקרא גם "פבוס אפולו".
ארטמיס הייתה אחותו התאומה של אפולו, ובתו של זאוס. היא הייתה אלת הצניעות, ציידת בתולה המתוארת כנושאת קשת ואשפת חצים. באופן מוזר היא גם הייתה הפטרונית של הילודה והיא מזוהה עם הירח. שמה הלטיני היה דיאנה.
אפרודיטה הייתה אלת האהבה והיופי. יש אומרים כי נוצרה מקצף גלי הים, ויש המתארים אותה כבתו של זאוס. היא מייצגת את המין, את החיבה, ואת כוח המשיכה המחבר בין אנשים. לפי כמה מיתוסים, אפיסטוס היה בעלה, ארס היה מאהבה, וארוס היה בנה. ונוס, אלה ארוטית יותר, הייתה האלה הלטינית המקבילה של אפרודיטה.
אתינה הייתה אלת החכמה הבתולה, לוחמת שהגיחה, חמושה מכף רגל ועד ראש, מראשו של זאוס, לאחר שבלע את הטיטנית מטיס. היא הייתה גם אלת האמנויות ואלת הגיבורים מגיני אתונה. לעתים כונתה פלס אתינה. שמה של אתינה היה מינרוה.
הסטיה הייתה האלה הבתולה והרכה של האח המבוערת, של המשפחה, ושל השלווה. היא הייתה אחותו של זאוס. שמה הלטיני היה וסטה.
ארס, אל המלחמה האימתני, היה בנם של זאוס והרה. אל אכזרי, שהתענג על רצח וביזה, אך היה גם מוג לב. בעת ניאופו עם אפרודיטה, נתפס ארס בשעת מעשה והושם ללעג ולקלס עלידי בעלה, הפיסטוס. שמו הלטיני היה מרס.
הפיסטוס היה אל הנפחים וחרשי המתכת הפיסח ומכוער, אמן מיומן שיצר דברי אמנות מופלאים. הוא נפצע בעת שניסה להגן על אמו, הרה, מפני זאוס אביו בעת מריבה. הוא היה מזוהה עם האל הלטיני וולקן, אל אש הגעש.
הרמס, החכם ביותר מבין אלי האולימפוס, היה אל העושר והמזל הטוב, וכן פטרון המסחר והגנבה, ומגינם של עוברי הדרכים. הוא היה שליח האלים, ליווה את הנשמות אל השאול, וכן היה אל השינה. הרמס היה בנו של זאוס והוא מתואר כמי שחובש קסדה, נועל סנדלים מכונפים, ואוחז במטה שסביבו מתפתלים שני נחשים. מרקורי היה שמו הלטיני.
הדס היה שליטו של העולם התחתון, עולם המתים. בהיותו אחיו של זאוס, נמנה לעתים עם האלים האולימפיים. הוא היה חמור סבר, מרושע, והחלטי, וממלכתו הייתה אפורה וחסרת חיים. הוא חטף את פרספונה, בתה של דמטר, והפך אותה למלכה. שמותיו הלטיניים היו דיס ופלוטון.
עוזר מאוד אני משתמש\ת בזה לעבודה על האלים היוונים
השבמחקאני גם עושה עבודה על האלים ואני עושה על הרמס
השבמחקכותבים אתנה לא אתינה אבל חוץ מזה מאוד יעיל
השבמחקאני קוראת פרסי גקסון אז אני מתעניינת מאוד במיטולוגיה היוונית.
השבמחקכותבים האדס לא הדס
השבמחק