אודיסאוס היה היווני היחיד מבין השבים שנגזר עליו לנדוד תקופה ארוכה - עשר שנים תמימות - בטרם הגיע לביתו, והוא היה מודע לגזרה זו. מבין כל הנשים הטרויאניות שנשבו, נפלה בחלקו הקובה, מרשעת שהזדקנה, ולא יכלה לסלוח לאודיסאוס על כך שהשליך את נכדה אסטיאנקס, אל מעבר לחומות טרויה. ספינותיו של אודיסאוס נפגעו מן הסופה שחוללה אתינה, והן נסחפו אל חופי תרקיה. משנקעה נפשו של אודיסאוס מעלבונותיה של הקובה, רגם אותה באבנים, יחד עם אנשיו.
בתרקיה בזז אודיסאוס את עיר הקיקונים, וחמל רק על אחד מכוהניו של אפולו, וזה גמל לו בנאד יין חזק. הקיקונים שגרו בשכנות לעיר השיבו מלחמה, הרגו רבים מאשניו של אודיסאוס, ואת היתר הניסו חזרה לספינותיהם. סופות נשאו את הספינות לעבר לוב ולארץ אוכלי-הלוטוס. מלחים ששלח אודיסאוס לסייר במקום אכלו מפרות הלוטוס שהגישו להם המקומיים. כל געגועיהם הביתה היו כלא היו, והם רצו להישאר במקו. אודיסאוס נאלץ להוציאם משם בכוח.
בהמשך מסעם הם הגיעו לאי הקיקלופים, ענקים מפלצתיים בעלי עין אחת הקבועה במרכז מצחם. אודיסאוס יצא לסייר במקום עם קבוצה מאנשיו, ובלא יודעין ישבו הם לסעוד במערה של פוליפמוס, בנו של פוסידון. כששבו הקיקלופים למערה, חסמו את פי המערה בעזרת סלע ענקי, ואכלו שנייים מהאנשים לארוחת בוקר ושניים לארוחת ערב. לבסוף הגה אודיסאוס תכנית מילוט. הוא ואנשיו ניקרו את עינו של הקיקלופ השתוי במוט מחודד. לאחר מכן, כשהוציא פוליפמוס את כבשותיו, אחת לאחת, מן המערה אל המרעה, הצליחו אודיסאוס ואנשיו לצאת מן המערה כשהם קשורים כל אחד לבטנה של כבשה. כשהגיעו לספינותיהם החל אודיסאוס ללעוג לפוליפמוס, באמרו כי הוא, אודיסאוס, ניקר את בבת עינו. הענק התפלץ מזעם, השליך שני צוקים גדולים לעבר הספינה, וכמעט גרם לטביעתה. לאחר מכן פנה פוליפמוס בתפילה לאביו, פוסידון, שיביא על ראש אודיסאוס צרות רבות.
אודיסאוס המשיך בדרכו והגיע אלי של איאולוס, אל הרוחות. איאולוס אירח את המלחים במשך חודש ימים וצייד את אודיסאוס בחמת מלאה בכל רוחות השמים, פרט לרוח המערב, שנשאה את ספינותיו הביתה. אודיסאוס הגיע סמוך מאוד לאיתקה, עיר הולדתו, באפיסת כוחות, ונרדם. אנשיו פתחו את החמת המלאה ברוחות, בחשבם כי יש בה יין, וכל הספינות נסחפו ברוח, חזרה לאיאולוס, שסירב להושיט להם עזרה נוספת.
אודיסאוס הפליג משם לארץ הליסטריגונים, עם של ענקים אוכלי אדם. כל הספינות, פרט לזו של אודיסאוס, עגנו בנמל התחום בצוקים. הליסטריגונים תקפו את אנשי הסיור, הפגיזו את הספינות במטר סלעים, והטביעו אותן. רק אודיסאוס ואנשי ספינתו שרדו. כל היתר נאכלו.
לאחר שכל ספינותיו טבעו, הפליג אודיסאוס מזרחה אל האי של אלת השחר, משכנה של המכשפה קירקה. קירקה הזינה את עיניה בקבוצת הגברים שנשלחה לסייר באי, והפכה אותם לחזירים. כששמע על כך אודיסאוס, יצא לחפש את קירקה, ובדרך קיבל מהאל הרמס צמח מכושף, שנקרא "מולי", שיעניק לו חסינות מפני כשפיה של קירקה. קירקה הזמינה אותו לסעוד, אך הסם שהגישה לו הכוח כלא יעיל, והוא כפה עליה להשיב את החזירים לקדמותם. הוא נשאר אתה באי שנים אחדות ונולדו לו ממנה שלושה בנים. אודיסאוס החל להתגעגע הביתה, וקירקה יעצה לו לצאת במסע אל השאול, להיכנס למשכנו של הדס, להיוועץ בטירסיס החוזה באשר לעתידו לקבל ממנו עצה כיצד לפייס את פוסידון. בשאול, סיפר טירסיס לאודיסאוס את מסכת התלאות שעברו עליו, והנחה אותו כיצד לפייס את פוסידון. אודיסאוס ראה בשאול את כל הגיבורים שמתו, וביניהם גם כמה מאחיו לנשק מטרויה. מצויד במידע הדרוש, חזר אודיסאוס לקירקה, והיא הורתה לו כיצד לעבור בבטחה על פני הסירנות.
כאשר קרב אודיסאוס לאי הסירנות, פקד על אנשיו לפקוק את אוזניהם בדונג, משום ששירת הסירנות פיתתה מלחים להתנפץ על הסלעים. הוא קשר את עצמו לתורן, כדי שיוכל לשמוע את שירתן ולשרוד. כשחלפה הסכנה, המשיכה הספינה בדרכה ונאלצה לעבור בין שני צוקים במצר שבמרכזו פעפעה המערבולת כריבדיס. כשניסה אודיסאוס לעקוף את המערבולת, הוא נדחק קרוב מדיי לצוק המפלצתי, סקילה, והיא שלפה מסיפונו שישה מלחים. התחנה הבאה במסעו הייתה אי השמש, של הליוס, שכלכל את הבקר הקדוש של האלים. כשנרדם אודיסאוס, שחטו אנשיו המורעבים כמה מראשי הבקר שהיו שם. בעטיו של חילול הקודש הזה שילח זאוס את חזיז הברק שלו בספינתו של אודיסאוס. רק אודיסאוס ניצל משברי הספינה הטובעת. הוא נאחז באחת מקורות הספינה והחל להיסחף לעבר המערבולת כריבדיס, אך הצליח לאחוז בענף עץ והתרומם מעל למים. הוא המתין עד שקורות הספינה התחילו נפלטות מן המעמקים, ונסחף על אחת מהן לאי אוגיגיה הסמוך.
באי אוגיגיה שכנה הנימפה קליפסו, שקיבלה את פני אודיסאוס והפכה אותו למאהבה. הוא חי אתה שבע שנים, אך געגועיו לביתו התעצמו והלכו, ומדי יום הוא נהג לשבת, מדוכדך, על חוף הים. כאשר יצא פוסידון לביקור באתיופיה, ניצל זאוס את העדרו, וסייע לאודיסאוס לעזוב את האי. הוא שלח את הרמס להפציר בקליפסו לשחררו, וקליפסו נענתה לו וציידה את אודיסאוס בגרזן, שבאמצעותו בנה רפסודה.
פוסידון שב ממסעו לאתיופיה ומצא את אודיסאוס חותר לו ברפסודה. אל הים שטף אותו בגלי הים שכמעט טבע, אך האלה אינו חשה לעזרת אודיסאוס, ונתנה לו את צעיף הקסם, שאותו הוא קשר סביב מותניו. לאחר ששחה במשך יומיים הגיע אודיסאוס לחוף שבו יכול היה לישון. בבוקר העירו אותו שתי עלמות ששיחקו בכדור לאחר שרחצו בים. אודיסאוס פנה בנימוס אל נאוסיקאה, בתו של המלך אלקינואוס, והיא הביאה אותו לביתה, אל אביה. בתחילה זכה אודיסאוס ליחס צונן מן הפיאקים המקומיים,, אך הוא הביס אותם בתחרות השלכת אבנים, והם נהגו בו בכבוד. המלך אלקינואוס האזין לסיפור נדודיו של אודיסאוס, העניק לו מתנות מפוארות וסיפק לו ספינה שבה יוכל להגיע לביתו שבאיתקה. המלחים הפיאקים, בראותם את אודיסאוס רדום, הניחו אותו על החוף באיתקה, ומיהרו להסתלק. אך פוסידון כעס על העזרה שהושיטו לאודיסאוס, והפך את הספינה על יושביה לאבן.
בעשרים שנות היעדרותו של אודיסאוס מן הבית, הייתה אשתו פנלופה מוקפת במחזרים שעברו לגור בארמונה והמשיכו לכלות את כל עושרו של אודיסאוס. פנלופה הבטיחה לבחור באחד מהם לכשתסיים לרקום שטיח קיר שעליו עמלה, אך היא נהגה לפרום בלילה את מה שרקמה ביום. המצב באי החל להיות מסוכן בעבור בנו הצעיר של אודיסאוס, טלמכוס, לכן שלחה אותו אמו אל ארמונו של המלך נסטור. משם הוא המשיך לספרטה, אל ארמונו של מנלאוס, שם קיווה לקבל מידע על אביו. מנלאוס קיבל אותו בכבוד מלכים, והבטיחו כי אביו חי. טלמכוס שב הביתה, ושם הציעה לו אתינה ללכת לבקתה של אומיוס, רועה החזירים. הוא מצא שם קבצן שהזדהה בפניו, להפתעתו, כאודיסאוס. האב והבן התחבקו בעיניים דומעות. לאחר מכן הם ישבו לתכנן כיצד לסלק את המחזרים השחצנים מן הארמון.
אודיסאוס נכנס לארמון, מחופש לקבצן. כלבו הזקן - ארגוס - זיהה אותו ומיד מת. ראש המחזרים, אנטינואוס, הכה את הקבצן. פנלופה נכנסה כדי לקבל מתנות מן המחזרים, וביקשה שיכניסו את הקבצן לחדרה. אודיסאוס לא חשף בפניה את זהותו, וסיפר לה צרור שקרים על אודות הרפתקאותיו. אך האומנת הישישה של אוריקלאוס, אוריקליאה, רחצה אותו ומיד זיהתה אותו, על פי צלקת שנותרה כמזכרת מאחד ממסעות הציד שערך שנים קודם לכן. הוא היסה אותה מיד לבל תגלה את הסוד. אודיסאוס הורה לטלמכוס להסיר את כלי הנשק מאולם הנשפים הגדול. למחרת היום הודיעה פנלופה כי תינשא לאיש אשר יצליח לדרוך את הקשת הענקית של אודיסאוס ולירות חץ שיעבור דרך שתים עשרה טבעות המוצבות בשורה אחת. לאחר שניסו כל המחזרים וכשלו, ביקש הקבצן לנסות את מזלו. המחזרים מחו, אך טלמכוס גונן על הקבצן, שדרך את הקשת והשחיל את החץ דרך כל הטבעות.
הקבצן שאג שאגת ניצחון, חשף את זהותו האמיתית, והחל לירות חצים בזה אחר זה אל תוך קבוצת המחזרים. המחזרים חיפשו את כלי הנשק שלהם, והחלו להשיב מלחמה שערה, וכשנגמרו לאודיסאוס החצים, הגיש לו טלמכוס שריון, חניתות וחרבות. האב ובנו נעמדו בפתח והרגו את כל מי שניסה להימלט החוצה, עד חיסול אחרון המחזרים. אודיסאוס הרג את הכוהן, אך חס על חיי המשורר. לאחר מכן אילץ את משרתות הארמון ששכבו עם המחזרים לנקות ולסדר את כל המהפכה, ואז תלה אותן. לאחר ששב הסדר על כנו גילה אודיסאוס את זהותו לפנלופה, שהסתגרה בחדרה, והשניים התאחדו מחדש.
אולם בזאת לא תמו נדודיו של אודיסאוס. הוא נלאץ להילחם בקרובי המשפחה של המחזרים. אתינה הציעה הפסקת אש, ומסרה את הטיפול במחלוקת למלך איי אפירוס. המלך קבע שאודיסאוס יגלה מאיתקה לתקופה בת עשר שנים, שבנו טלמכוס יתפוס את כיסאו, ושקרובי המשפחה ישלמו בעד כל הנזק שגרמו המחזרים. אודיסאוס נשמע לעצת טירסיס, וקיבל עליו לפייס את פוסידון. באפירוס הוא הלך למקום שהילידים בו לא ראו מעולם משוט, ואת המשוט שהיה בידו הם חשבו בטעות לאלה לזריית התבואה. כשהגיע, הוא העלה קרבן לכבוד פוסידון, והאל מחל לו על שעיוור את פוליפמוס.
כעבור עשר שנים, שב אודיסאוס לאיתקה, ומת שם על שפת הים, כשנאבק בטלגונוס, בנו מנישואיו לקירקה.
פרשנות
מרבית האגדות הגיעו אלינו מן האודיסאה של הומרוס. אחת הנקודות המעניינות ביחס לסיפורים הללו היא ששני האלים שחשו יותר מכולם עלזרת היוונים במלחמת טרויה, אתינה ופוסידון, ודווקא הם נעשו אויביהם המושבעים לאחר השיבה הביתה. מובן שהאלים היו עסוקים בכבוד העצמי שלהם, בדיוק כמו הגיבורים עצמם, וכל פגיעה בגאוותם או באהובים עליהם, כמוה כהזמנת אסון.
עם זאת, אודיסאוס הגיבור מוכיח את אומץ לבו כאשר הוא נתקל בהתנגדות מצד האלים. אודיסאוס הוא אדם ממולח, קשוח, מפוכח, בעל ניסיון וערוך תמיד לקדם פני רעה. בדומה לכמה גיבורים אחרים, הוא עצמאי לחלוטין, ובוטח בכוחותיו נגד המהלומות שמזמן לו גורלו.
אודיסאוס חי כשישים שנה, ואת כל חייו הבוגרים - שלושים שנה - מבלה הוא מחוץ לארצו. הוא יוצא מאיתקה כבחור נועז כדי להשתתף במלחמת טרויה, שנמשכת עשר שנים. את יתר שנות גלותו הוא נושא באי-רצון. בשנות הארבעים לחייו הוא שב הביתה, לאחר שאחז עשר שנים נוספות במקל הנדודים שהועידו לו האלים. אך זמן קצר לאחר שובו הוא נאלץ לגלות מארצו בשנית, ובתום עשר שנות גלות הוא שב הביתה, לעת זקנה. אין ספק, הרפתקאותיו של אודיסאוס הן תקופת פריחה בעבורו, שבה הוא מעמיד למבחן את גבורתו ואת כישוריו. אך כאשר הוא מתפנה להרהורים, כפי שקרה באי של קליפסו, לבו נקרע מגעגועים הביתה. האלים לא יכלו למצוא דרך טובה יותר להעניש אדם שנפשו יוצאת אל ביתו.
היוונים חשו חיבה מיוחדת כלפי אודיסאוס משום שהוא שיקף מספר תכונות יווניות. הוא היה נווד מתוחכם, שהשתתף במלחמה גדולה למען עמו, נדד בכל מקום, נתקל במצבי חירום ועמד בהם בקור-רוח, נכסף למולדתו, ובעבור כל אלה הוא נחקק בתודעה כטיפוס יווני. אך מעבר לכך, הוא הטיפוס השורד, זה העובר מסלול ייסורים מפרך, ונחלץ ממנו בזכות שנינותו, כוחו, גבורתו, וקורטוב של מזל. אודיסאוס מסמל את הנחישות ואת העיקשות שבאמצעותן התגברו היוונים על הגורל, ויצרו תרבות שבמרכזה עומד האדם. הרומאים, שכינו אותו אוליסס, לא חיבבו אותו, בגלל בוגדנותו וערמתו. היו בו גם התכונות הללו, אך הן היו זניחות לעומת התכונות שאפשרו לו לשרוד ולשמור על כבודו כאדם.
בתרקיה בזז אודיסאוס את עיר הקיקונים, וחמל רק על אחד מכוהניו של אפולו, וזה גמל לו בנאד יין חזק. הקיקונים שגרו בשכנות לעיר השיבו מלחמה, הרגו רבים מאשניו של אודיסאוס, ואת היתר הניסו חזרה לספינותיהם. סופות נשאו את הספינות לעבר לוב ולארץ אוכלי-הלוטוס. מלחים ששלח אודיסאוס לסייר במקום אכלו מפרות הלוטוס שהגישו להם המקומיים. כל געגועיהם הביתה היו כלא היו, והם רצו להישאר במקו. אודיסאוס נאלץ להוציאם משם בכוח.
בהמשך מסעם הם הגיעו לאי הקיקלופים, ענקים מפלצתיים בעלי עין אחת הקבועה במרכז מצחם. אודיסאוס יצא לסייר במקום עם קבוצה מאנשיו, ובלא יודעין ישבו הם לסעוד במערה של פוליפמוס, בנו של פוסידון. כששבו הקיקלופים למערה, חסמו את פי המערה בעזרת סלע ענקי, ואכלו שנייים מהאנשים לארוחת בוקר ושניים לארוחת ערב. לבסוף הגה אודיסאוס תכנית מילוט. הוא ואנשיו ניקרו את עינו של הקיקלופ השתוי במוט מחודד. לאחר מכן, כשהוציא פוליפמוס את כבשותיו, אחת לאחת, מן המערה אל המרעה, הצליחו אודיסאוס ואנשיו לצאת מן המערה כשהם קשורים כל אחד לבטנה של כבשה. כשהגיעו לספינותיהם החל אודיסאוס ללעוג לפוליפמוס, באמרו כי הוא, אודיסאוס, ניקר את בבת עינו. הענק התפלץ מזעם, השליך שני צוקים גדולים לעבר הספינה, וכמעט גרם לטביעתה. לאחר מכן פנה פוליפמוס בתפילה לאביו, פוסידון, שיביא על ראש אודיסאוס צרות רבות.
אודיסאוס המשיך בדרכו והגיע אלי של איאולוס, אל הרוחות. איאולוס אירח את המלחים במשך חודש ימים וצייד את אודיסאוס בחמת מלאה בכל רוחות השמים, פרט לרוח המערב, שנשאה את ספינותיו הביתה. אודיסאוס הגיע סמוך מאוד לאיתקה, עיר הולדתו, באפיסת כוחות, ונרדם. אנשיו פתחו את החמת המלאה ברוחות, בחשבם כי יש בה יין, וכל הספינות נסחפו ברוח, חזרה לאיאולוס, שסירב להושיט להם עזרה נוספת.
אודיסאוס הפליג משם לארץ הליסטריגונים, עם של ענקים אוכלי אדם. כל הספינות, פרט לזו של אודיסאוס, עגנו בנמל התחום בצוקים. הליסטריגונים תקפו את אנשי הסיור, הפגיזו את הספינות במטר סלעים, והטביעו אותן. רק אודיסאוס ואנשי ספינתו שרדו. כל היתר נאכלו.
לאחר שכל ספינותיו טבעו, הפליג אודיסאוס מזרחה אל האי של אלת השחר, משכנה של המכשפה קירקה. קירקה הזינה את עיניה בקבוצת הגברים שנשלחה לסייר באי, והפכה אותם לחזירים. כששמע על כך אודיסאוס, יצא לחפש את קירקה, ובדרך קיבל מהאל הרמס צמח מכושף, שנקרא "מולי", שיעניק לו חסינות מפני כשפיה של קירקה. קירקה הזמינה אותו לסעוד, אך הסם שהגישה לו הכוח כלא יעיל, והוא כפה עליה להשיב את החזירים לקדמותם. הוא נשאר אתה באי שנים אחדות ונולדו לו ממנה שלושה בנים. אודיסאוס החל להתגעגע הביתה, וקירקה יעצה לו לצאת במסע אל השאול, להיכנס למשכנו של הדס, להיוועץ בטירסיס החוזה באשר לעתידו לקבל ממנו עצה כיצד לפייס את פוסידון. בשאול, סיפר טירסיס לאודיסאוס את מסכת התלאות שעברו עליו, והנחה אותו כיצד לפייס את פוסידון. אודיסאוס ראה בשאול את כל הגיבורים שמתו, וביניהם גם כמה מאחיו לנשק מטרויה. מצויד במידע הדרוש, חזר אודיסאוס לקירקה, והיא הורתה לו כיצד לעבור בבטחה על פני הסירנות.
כאשר קרב אודיסאוס לאי הסירנות, פקד על אנשיו לפקוק את אוזניהם בדונג, משום ששירת הסירנות פיתתה מלחים להתנפץ על הסלעים. הוא קשר את עצמו לתורן, כדי שיוכל לשמוע את שירתן ולשרוד. כשחלפה הסכנה, המשיכה הספינה בדרכה ונאלצה לעבור בין שני צוקים במצר שבמרכזו פעפעה המערבולת כריבדיס. כשניסה אודיסאוס לעקוף את המערבולת, הוא נדחק קרוב מדיי לצוק המפלצתי, סקילה, והיא שלפה מסיפונו שישה מלחים. התחנה הבאה במסעו הייתה אי השמש, של הליוס, שכלכל את הבקר הקדוש של האלים. כשנרדם אודיסאוס, שחטו אנשיו המורעבים כמה מראשי הבקר שהיו שם. בעטיו של חילול הקודש הזה שילח זאוס את חזיז הברק שלו בספינתו של אודיסאוס. רק אודיסאוס ניצל משברי הספינה הטובעת. הוא נאחז באחת מקורות הספינה והחל להיסחף לעבר המערבולת כריבדיס, אך הצליח לאחוז בענף עץ והתרומם מעל למים. הוא המתין עד שקורות הספינה התחילו נפלטות מן המעמקים, ונסחף על אחת מהן לאי אוגיגיה הסמוך.
באי אוגיגיה שכנה הנימפה קליפסו, שקיבלה את פני אודיסאוס והפכה אותו למאהבה. הוא חי אתה שבע שנים, אך געגועיו לביתו התעצמו והלכו, ומדי יום הוא נהג לשבת, מדוכדך, על חוף הים. כאשר יצא פוסידון לביקור באתיופיה, ניצל זאוס את העדרו, וסייע לאודיסאוס לעזוב את האי. הוא שלח את הרמס להפציר בקליפסו לשחררו, וקליפסו נענתה לו וציידה את אודיסאוס בגרזן, שבאמצעותו בנה רפסודה.
פוסידון שב ממסעו לאתיופיה ומצא את אודיסאוס חותר לו ברפסודה. אל הים שטף אותו בגלי הים שכמעט טבע, אך האלה אינו חשה לעזרת אודיסאוס, ונתנה לו את צעיף הקסם, שאותו הוא קשר סביב מותניו. לאחר ששחה במשך יומיים הגיע אודיסאוס לחוף שבו יכול היה לישון. בבוקר העירו אותו שתי עלמות ששיחקו בכדור לאחר שרחצו בים. אודיסאוס פנה בנימוס אל נאוסיקאה, בתו של המלך אלקינואוס, והיא הביאה אותו לביתה, אל אביה. בתחילה זכה אודיסאוס ליחס צונן מן הפיאקים המקומיים,, אך הוא הביס אותם בתחרות השלכת אבנים, והם נהגו בו בכבוד. המלך אלקינואוס האזין לסיפור נדודיו של אודיסאוס, העניק לו מתנות מפוארות וסיפק לו ספינה שבה יוכל להגיע לביתו שבאיתקה. המלחים הפיאקים, בראותם את אודיסאוס רדום, הניחו אותו על החוף באיתקה, ומיהרו להסתלק. אך פוסידון כעס על העזרה שהושיטו לאודיסאוס, והפך את הספינה על יושביה לאבן.
בעשרים שנות היעדרותו של אודיסאוס מן הבית, הייתה אשתו פנלופה מוקפת במחזרים שעברו לגור בארמונה והמשיכו לכלות את כל עושרו של אודיסאוס. פנלופה הבטיחה לבחור באחד מהם לכשתסיים לרקום שטיח קיר שעליו עמלה, אך היא נהגה לפרום בלילה את מה שרקמה ביום. המצב באי החל להיות מסוכן בעבור בנו הצעיר של אודיסאוס, טלמכוס, לכן שלחה אותו אמו אל ארמונו של המלך נסטור. משם הוא המשיך לספרטה, אל ארמונו של מנלאוס, שם קיווה לקבל מידע על אביו. מנלאוס קיבל אותו בכבוד מלכים, והבטיחו כי אביו חי. טלמכוס שב הביתה, ושם הציעה לו אתינה ללכת לבקתה של אומיוס, רועה החזירים. הוא מצא שם קבצן שהזדהה בפניו, להפתעתו, כאודיסאוס. האב והבן התחבקו בעיניים דומעות. לאחר מכן הם ישבו לתכנן כיצד לסלק את המחזרים השחצנים מן הארמון.
אודיסאוס נכנס לארמון, מחופש לקבצן. כלבו הזקן - ארגוס - זיהה אותו ומיד מת. ראש המחזרים, אנטינואוס, הכה את הקבצן. פנלופה נכנסה כדי לקבל מתנות מן המחזרים, וביקשה שיכניסו את הקבצן לחדרה. אודיסאוס לא חשף בפניה את זהותו, וסיפר לה צרור שקרים על אודות הרפתקאותיו. אך האומנת הישישה של אוריקלאוס, אוריקליאה, רחצה אותו ומיד זיהתה אותו, על פי צלקת שנותרה כמזכרת מאחד ממסעות הציד שערך שנים קודם לכן. הוא היסה אותה מיד לבל תגלה את הסוד. אודיסאוס הורה לטלמכוס להסיר את כלי הנשק מאולם הנשפים הגדול. למחרת היום הודיעה פנלופה כי תינשא לאיש אשר יצליח לדרוך את הקשת הענקית של אודיסאוס ולירות חץ שיעבור דרך שתים עשרה טבעות המוצבות בשורה אחת. לאחר שניסו כל המחזרים וכשלו, ביקש הקבצן לנסות את מזלו. המחזרים מחו, אך טלמכוס גונן על הקבצן, שדרך את הקשת והשחיל את החץ דרך כל הטבעות.
הקבצן שאג שאגת ניצחון, חשף את זהותו האמיתית, והחל לירות חצים בזה אחר זה אל תוך קבוצת המחזרים. המחזרים חיפשו את כלי הנשק שלהם, והחלו להשיב מלחמה שערה, וכשנגמרו לאודיסאוס החצים, הגיש לו טלמכוס שריון, חניתות וחרבות. האב ובנו נעמדו בפתח והרגו את כל מי שניסה להימלט החוצה, עד חיסול אחרון המחזרים. אודיסאוס הרג את הכוהן, אך חס על חיי המשורר. לאחר מכן אילץ את משרתות הארמון ששכבו עם המחזרים לנקות ולסדר את כל המהפכה, ואז תלה אותן. לאחר ששב הסדר על כנו גילה אודיסאוס את זהותו לפנלופה, שהסתגרה בחדרה, והשניים התאחדו מחדש.
אולם בזאת לא תמו נדודיו של אודיסאוס. הוא נלאץ להילחם בקרובי המשפחה של המחזרים. אתינה הציעה הפסקת אש, ומסרה את הטיפול במחלוקת למלך איי אפירוס. המלך קבע שאודיסאוס יגלה מאיתקה לתקופה בת עשר שנים, שבנו טלמכוס יתפוס את כיסאו, ושקרובי המשפחה ישלמו בעד כל הנזק שגרמו המחזרים. אודיסאוס נשמע לעצת טירסיס, וקיבל עליו לפייס את פוסידון. באפירוס הוא הלך למקום שהילידים בו לא ראו מעולם משוט, ואת המשוט שהיה בידו הם חשבו בטעות לאלה לזריית התבואה. כשהגיע, הוא העלה קרבן לכבוד פוסידון, והאל מחל לו על שעיוור את פוליפמוס.
כעבור עשר שנים, שב אודיסאוס לאיתקה, ומת שם על שפת הים, כשנאבק בטלגונוס, בנו מנישואיו לקירקה.
פרשנות
מרבית האגדות הגיעו אלינו מן האודיסאה של הומרוס. אחת הנקודות המעניינות ביחס לסיפורים הללו היא ששני האלים שחשו יותר מכולם עלזרת היוונים במלחמת טרויה, אתינה ופוסידון, ודווקא הם נעשו אויביהם המושבעים לאחר השיבה הביתה. מובן שהאלים היו עסוקים בכבוד העצמי שלהם, בדיוק כמו הגיבורים עצמם, וכל פגיעה בגאוותם או באהובים עליהם, כמוה כהזמנת אסון.
עם זאת, אודיסאוס הגיבור מוכיח את אומץ לבו כאשר הוא נתקל בהתנגדות מצד האלים. אודיסאוס הוא אדם ממולח, קשוח, מפוכח, בעל ניסיון וערוך תמיד לקדם פני רעה. בדומה לכמה גיבורים אחרים, הוא עצמאי לחלוטין, ובוטח בכוחותיו נגד המהלומות שמזמן לו גורלו.
אודיסאוס חי כשישים שנה, ואת כל חייו הבוגרים - שלושים שנה - מבלה הוא מחוץ לארצו. הוא יוצא מאיתקה כבחור נועז כדי להשתתף במלחמת טרויה, שנמשכת עשר שנים. את יתר שנות גלותו הוא נושא באי-רצון. בשנות הארבעים לחייו הוא שב הביתה, לאחר שאחז עשר שנים נוספות במקל הנדודים שהועידו לו האלים. אך זמן קצר לאחר שובו הוא נאלץ לגלות מארצו בשנית, ובתום עשר שנות גלות הוא שב הביתה, לעת זקנה. אין ספק, הרפתקאותיו של אודיסאוס הן תקופת פריחה בעבורו, שבה הוא מעמיד למבחן את גבורתו ואת כישוריו. אך כאשר הוא מתפנה להרהורים, כפי שקרה באי של קליפסו, לבו נקרע מגעגועים הביתה. האלים לא יכלו למצוא דרך טובה יותר להעניש אדם שנפשו יוצאת אל ביתו.
היוונים חשו חיבה מיוחדת כלפי אודיסאוס משום שהוא שיקף מספר תכונות יווניות. הוא היה נווד מתוחכם, שהשתתף במלחמה גדולה למען עמו, נדד בכל מקום, נתקל במצבי חירום ועמד בהם בקור-רוח, נכסף למולדתו, ובעבור כל אלה הוא נחקק בתודעה כטיפוס יווני. אך מעבר לכך, הוא הטיפוס השורד, זה העובר מסלול ייסורים מפרך, ונחלץ ממנו בזכות שנינותו, כוחו, גבורתו, וקורטוב של מזל. אודיסאוס מסמל את הנחישות ואת העיקשות שבאמצעותן התגברו היוונים על הגורל, ויצרו תרבות שבמרכזה עומד האדם. הרומאים, שכינו אותו אוליסס, לא חיבבו אותו, בגלל בוגדנותו וערמתו. היו בו גם התכונות הללו, אך הן היו זניחות לעומת התכונות שאפשרו לו לשרוד ולשמור על כבודו כאדם.
אתם יכולים להוסיף את תכונותיו????
השבמחקאתם יכולים להוסיף את תכונותיו????
השבמחקצודק!!!!!
מחק