מלחמת טרויה

הכנות למלחמה


המלך פריאם שלט בעיר טרויה העשירה והמבוצרת. לא זו בלבד שזכה לשגשוג, למלך היו כחמישים ילדים, ונראה היה כי עושרו הרב יכול היה לכלכל אותו ואת ילדיו במשך שנים רבות. אולם לילה אחד חלמה אשתו של פריאם, הקובה, שהיא ילדה לפיד אש קטלני. החוזים פתרו את החלום באמרם כי הבן שיוולד לה יהרוס את העיר טרויה על יושביה. כשנולד הילד, היא נטשה אותו על הר אידה, אך דובה שנקלעה למקום היניקה אותו, והוא שרד וגדל להיות רועה צאן ושמו אלכסנדר, או פריס. פריס לוקח לו מאהבת, הנימפה אוינונה.

בליל כלולותיהם של פלאוס ותטיס, נכחו האלים ובילו בנעימים, כאשר לפתע אריס, אלת המדון, השליכה תפוח מזהב במרכז האולם, שעליו כתוב, "ליפה ביותר". הרה, אתינה, ואפרודיטה ביקשו כל אחת את התפוח לעצמה, ופנו לזאוס שיכריע ביניהן. אך זאוס החכם נמנע מלהכריע, ובמקום זאת הפנה אותן אל הרועה שעל הר אידה, כדי שיכריע מי היפה משלושתן. האלות הגיעו אל פריס, וכל אחת מהן הציעה לו שוחד בתמורה לבחירה בה. הרה הבטיחה לו שיהיה מלך עשיר שישלוט באסיה. אתינה הציעה לו חכמה ואומץ לב, שיהפכו אותו לבלתי מנוצח. אך אפרודיטה זכתה בתפוח, לאחר שהבטיחה לפריס את האישה היפה בתבל - כלילת היופי, הלנה. בחירתו הייתה נמהרת, בלשון המעטה, משום שקנה לו שתי אויבות מושבעות, הרה ואתינה, שנשבעו לחסל אותו ואת העיר טרויה.

כשהין פריס כי הוא עתיד לזכות בהלנה היפה, הלך לטרויה וביסס את מעמדו כנסיך אמיתי, בנם החוקי של פריאם והקובה. מעתה לא היה לו כל צורך באוינונה, והוא נטש אותה. לאחר מכן הפליג לספרטה, פיתה שם את הלנה, בזמן שבעלה נעדר מהבית, ולקח אותה עמו לטרויה.

בינתיים, קסנדרה, אחותו של פריס, נקלעה לצרות. אפולו העניק לה את מתנת הנבואה בזמן שניסה להתנות עמה אהבים, אך היא נשבעה לשמור על צניעותה, ודחתה אותו. אפולו כעס, והפך את מתנתו לקללה, בכך שגזר עליה שלא יאמינו לה. כששב פריס לארמון ועמד מול פריאם יחד עם הלנה, כדי לקבל את ברכת אביו, נכנסה קסנדרה, החלה לתאר את אשר יקרה בגלל פריס ובגלל תאוותו, השמיעה צווחות של ייאוש, והתמרמרה על אחיה הבלתי מוסרי. פריאם סבר כי נטרפה עליה דעתה, וכלא את קסנדרה באחד התאים שבארמון.

כאשר שב מנלאוס לספרטה ולא מצא את הלנה אשתו בבית, הזמין את שליטי יוון לצאת ולכבוש אתו את טרויה ולהשיב את הלנה. מנהיגים אלה התחייבו לסייע למנלאוס, משום שבשעתם הם חיזרו אחרי הלנה ונשבעו לנקום בכל בעל שיפגע בכבודה של הלנה בעתיד. כך החל פריס להיערך למלחמת טרויה, שתגשים את החלום הנבואי שחלמה אמו על אודות לפיד האש שעתיד להחריב את טרויה.

מנהיגי יוון התכנסו באאוליס בחסות הנהגתו של אגממנון, אחיו של מנלאוס. מרבית הלוחמים שמחו לצאת למלחמה, והשתוקקו לשרוף ולבזוז את טרויה. אך שני גיבורים סירבו לצאת למלחמה. אודיסאוס שמע מפיו של אורקל אם הוא יצא למלחמה הוא ישוב לביתו רק כעבור עשרים שנה, ולכן כשפנו אליו המנהיגים היוונים הוא העמיד פני משוגע. פלמדס חשף את תחבולתו ואודיסאוס נאלץ לצאת למלחמה. מאחר שלא ניתן היה לכבוש את טרויה ללא עזרתו של אכילס, יצאו היוונים לסקירוס כדי להביאו. למעשה היה אכילס לוחם חסין מפני פגיעה, משום שאמו, הנימפה תטיס, הטבילה אותו בלידתו בנהר סטיקס, והפכה כל חלק בגופו לאלמותי, פרט לעקבו, שבו אחזה. הוא אמון על ידי כירון, ונעשה לוחם מיומן ומעורר אימה. תטיס ידעה כי אם יצא בנה האמיץ למלחמה, יהיו חייו קצרים אך עטורי תהילה, ולכן הלבישה אותו בבגדי אישה בארמןו שבסקירוס. אלא שאודיסאוס גילה את אכילס בעזרת תכסיס, וגם הוא הסכים לצאת למלחמה.

בהתחלה הפליגו היוונים למיסיה, משום שחשבו שהיא טרויה. מלך מיסיה, טלפוס, נפצע בקרב שניהל אכילס. כשגילו את טעותם, הפליגו היוונים חזרה לאאוליס. האורקל אמר כי לא ניתן יהיה לכבוש את טרויה ללא עצתו של טלפוס, ולכן נאלץ אכילס לרפא את קרבנו. קלכס, החוזה הטרויאני העריק, צידד ביוונים, וכשהחלו מנשבות רוחות חזקות שמנעו מהיוונים מלהפליג, הכריס קכלס שהאלה ארטמיס רוצה שיקריבו לפניה נערה בתולה. אגממנון בחר בבתו איפיגניה, ושלח לקרוא לה בתואנה כי היא נישאת לאכילס. אולם היא התנדבה לעלות על המזבח למען הניצחון היווני. יש אומרים כי ארטמיס הניחה אייל במקום איפיגניה, ונשאה אותה לארץ הטאורים. בכל אופן, הצי היווני הצליח להגיע לטרויה.

מהלך המלחמה


האורקל אמר כי האדם הראשון שיקוץ לחוף בשטח הטרויאני יהיה הראשון למות. פרוטסילאוס קיבל עליו את המשימה הזאת, ולאחר שנהרג בהתכתשות עם הקטור, הנסיף הטרויאני, זכה לכבוד רב מן האלים. הקטור, הלוחם האדיר, היה עמוד התווך של טרויה במלחמה שנמשכה עשר שנים. אולם הקטור ידע  שגורלו וגורל עירו נחרצו למוות. לו זכה אחיו טרוילוס להגיע לגיל עשרים, ייתכן שטרויה הייתה נחלצת בשלום מן המלחמה, אך אכילס הרג את הנער הצעיר. לטרויה היה גיבור נוסף שהגן עליה, אינאס, בעל ברית מהמדינה השכנה. אולם הצבא היווני היה משופע בגיבורים. פרט לאגממנון, מנלאוס, נסטור, אודיסאוס, ואכילס, היו גם דיומדס, ושני ה"איסים".

גם האלים נטלו חלק במלחמה, והשפיעו על תוצאותיהם של קרבות שונים. לצד הטרויאנים עמדו אפולו, ארטמיס, ארס ואפרודיטה, ואילו הרה, אתינה, פוסידון, הרמס והפיסטוס סייעו ליוונים. זאוס התערב באירוע אחד, אך לרוב נמנע מלתמוך במי מהצדדים, משום שהיה מודע היטב להשלכות הצפויות.

לאחר תשע שנות לחימה הצליחו היוונים להחריב רבות מן הממלכות באסיה הקטנה, שהיו בעלות בריתה של טרויה, אך בחזית הטרויאנית עצמה לא ניכרה כל התקדמות משמעותית. במחנה היווני התפתח סכסוך. אודיסאוס עוד נטר בלבו טינה לפלמדס, על שחשף ללא רחם את זהותו של אודיסאוס שהתחזה למשוגע. כשהוקיע פלמדס את אודיסאוס על פשיטה כושלת שערך, הפליל אותו אודיסאוס, והציג אותו כבוגד. בעקבות זאת הוצא פלמדס להורג בסקילה.

אך לאחר מכן פרצה מריבה הרת אסון עוד יותר, הפעם בין אגממנון לאכילס. אגממנון לקח את בתו של אחד מכוהני אפולו כשלל מלחמה. כשבא אביה לפדותה שלח אותו אגממנון בידיים ריקות. הכוהן ביקש מאפולו לנקום את נקמתו, ואפולו שילח מגפה ביוונים שהמיתה רבים מהם. אכילס כינס את המהיגים ותבע מאגממנון להחזיר את הנערה, בריסאיס, לאביה. בלית ברירה הסכים אגממנון להחזיר אותה, אך תבע במקומה את שלל המלחמה של אכילס, בריסאיס. לולי התערבותה של אתינה, היה הסיפור מסתיים ברצח. אכילס ויתר על בריסאיס, אך ברוב גאוותו החליט לפרוש מן המלחמה. היה זה אסון למחנה היווני, מאחר שניצחונות היוונים באותה עת הושגו בזכות גבורתו של אכילס. אכילס ביקש מאמו תטיס להפציר בזאוס שיביא לניצחונות הטרויאניים, וכך אכן עשתה.

עד מהרה הבחינו הטרויאנים בפרישתם של אכילס וקבוצת המירמידונים שלו, ופתחו במתקפה מלאת התלהבות. אגממנון הסכים להפסקת אש, שקבעה כי פריס ומנלאוס ייאבקו על הלנה בדו-קרב. אך הדו-קרב הסתיים ללא הכרעה, משום שאפרודיטה, בראותה כי פריס נוטה להפסיד, העלתה אותו על ענן ונשאה אותו בחזרה לטרויה. מנלאוס חיפש אחר פריס בשורות הצבא הטרויאני, ואגממנון תבע מטרויה להסגיר לידיו את הלנה, והם הסכימו, מהלך שיכול היה להביא לסיום המלחמה. אלא שהרה רצתה לראות בחורבנה של טרויה, ולכן שלחה את אתינה להפר את הפסקת האש. אתינה ביקשה מפנדרוס, האוחז בקשת, לירות חץ לעבר מנלאוס, והלחימה התחדשה ביתר שאת.

איס הגדול ודיומדס לחמו בהתלהבות, וטבחו בטרויאנים בהמוניהם. דיומדס הרג את פנדרוס ופצע את אינאס. אפרודיטה מחלצה לעזרת בנה אינאס, אולם דיומדס פצע אותה בפרק כף ידה, והיא נמלטה. אך אפולו נשא את אינאס אל מחוץ לשדה הקרב, שם ריפאה אותו ארטמיס. דיומדס נתקל בהקטור, שהיה מלווה בארס, אל המלחמה. דיומדס חש מאוים, היוונים נסוגו, אך אתינה הכניסה בלבו אומץ לתקוף את ארס. ארס נפצע, נאנק מכאב, ונס אל האולימפוס.

הקטור נאלץ לסגת, והוצע לו לשוב לטרויה, ולהפציר באמו, הקובה, שתציע את גלימתה היפה ביותר לאתינה העוינת, בבקשת מחילה. אך מחווה זו לא הצליחה לפייס את האלה. לאחר שיחה נוקבת עם אשתו, אנדרומאכי, ולאחר שנפרד מבנו התינוק, אסטיאנקס, חזר הקטור לשדה הקרב והזמין את אכילס לדו-קרב. אכילס סירב. איס נענה לאתגר, והביס את הקטור. השניים נפרדו תוך חילופי מתנות.

זאוס עמד בהבטחתו לתטיס, שביקשה ממנו לסייע לטרויה, ופק על יתר האלים לצאת משדה הקרב. התוצאה הייתה הרסנית ביותר ליוונים. לנוכח התקפות המחץ של הקטור, היוונים כמעט שבו לספינותיהם לעת ערב. ידיו של אגממנון רפו, והוא שקל להסיר את המצור מעל טרויה. אלא שנסטור הזקן והחכם הציע להתפייס עם אכילס, ולהחזיר לו את בריסאיס בתוספת ממון רב. אכילס קיבל את המשלחת מטעם אגממנון בסבר פנים יפות, אך סירב להצעה. גאוותו הייתה מונחת על כף המאזניים, והוא החליט כי יצא להילחם רק אם הוא או המירמידונים שלו יותקפו. המצב נראה חסר תקווה. עם זאת, באותו לילה פשטו אודיסאוס ודיומדס על המחנה הטרויאני, הרגו רבים מחייליו, ובכללם המלך ראה, וגנבו כמה סוסים.

ביום המחרת נאלצו היוונים לסגת אל החוף, ואגממנון, אודיסאוס ודיומדס נפצעו. הרה התמידה בנחישותה ללבות את אש הקרב. היא השתמשה בחגורת הקסם של אפרודיטה כדי לפתות את זאוס להתנות עמה אהבים, ובכך להשכיח ממנו את המלחמה. בזמן שהיה זאוס עסוק, נכנס פוסידון לשדה הקרב וגרם ללוחמי טרויה לסגת. איס השליך סלע לעברו של הקטור ופצע אותו, ואז התחילו חיילי טרויה שועטים בטרוף לעבר העיר. זאוס התעשת מהתאהבותו הרגעית, ראה את המהומה שהתחוללה, איים להכות את הרה, ופקד על פוסידון לצאת משדה הקרב.

אפולו חש לעזרתו של הקטור וניסה להנשימו במרץ. שוב הייתה ידה של טרויה על העליונה, בפיקודו של הקטור החלו לוחמי טרויה להרוס את המתרסים שהקימו היוונים להגנת ספינותיהם. פטרוקלוס נחרד מאוד וניסה לשכנע את חברו הטוב, אכילס, להילחם, אך אכילס עמד בסירובו. פטרוקלוס שאל מאכילס את שריונו, וחזר לשדה הקרב. הוא החל להרוג בחיילי טרויה מימין ומשמאל, וחיילי טרויה נתפסו לבהלה, בחשבם כי אכילס חזר לשורות היוונים. פטרוקלוס התקדם אל חומות טרויה, אך זאוס המם אותו בשעה שניסה לטפס על החומה. הקטור גילה אותו והרגו, ואז פשט מעליו את השריון המופלא.

כששמע אכילס את החדשות על אודות מות פטרוקלאוס, לא ידע נפשו מרוב צער; הוא נפל על הארץ, והחל להשתולל כאחוז טרוף. אמו תטיס הביאה לו שריון חדש שהוכן על ידי הפיסטוס, אך הזהירה אותו כי אם יהרוג את הקטור, ימות הוא עצמו זמן קצר לאחר מכן. אך אכילס היה נחוש בדעתו לרצוח את הקטור, ואתו טרויאנים רבים אחרים. למחרת בבוקר הוא ערך התפייסות רשמית עם אגממנון ויצא מיד אלי קרב.

זעקות הקרב באותו היום היו נוראות. הקטור ואינאס הרגו יוונים רבים, אך הם לא מצאו מענה לבולמוס שפיכות הדמים של אכילס. למעשה, שניהם נזקקו לעזרת האלים כדי להיחלץ. בהסתערוות הנוראה, מילא אכילס את נהר אכילס. גם האלים עסקו במלחמה, מלחמת האלים; אתינה פצעה את הרס, הרה הלמה באוזנה של הרמס, ופוסידון התגרה באפולו.

לבסוף נתקל אכילס בהקטור מחוץ לחומות טרויה. הקטור נתקף פחד וברח מפני יריבו, תוך שהוא מקיף את העיר שלוש פעמים. אתינה בערמתה גרמה לו לנוח, ובמקום מנוחתו מצא את מותו, לאחר שרומח שהטיל בו אכילס פילח את צווארו. לפני שמת, התחנן הקטור בפני אכילס לאפשר להוריו לפדות את גופתו, אך אכילס דחה את בקשתו בלגלוג. אכילס לקח את גופתו של הקטור, קשר אותה מאחורי מרכבתו, וגרר אותה כל הדרך חזרה ליוון, לעיני אשתו של הקטור שהציצו מבעד לחומות טרויה.

רוחו של פטרוקלוס לא מצאה לה מנוח, ואכילס ערך לו הלוויה מפוארת. הוא שיסף את גרונותיהם של שנים עשר בני אצולה טרויאנים, והקריבם קרבן על מדורת הקבורה של פטרוקלוס. בתום הטקס ניתן האות לפתיחת תחרויות האתלטיקה. אכילס גרר את גופת הקטור סביב למדורה במשך אחד עשר יום, אך אפולו שמר על הגופה מפני ריקבון. זאוס הנחה את תטיס לשכנע את אכילס לקבל את הכופר שהציע לו המלך פריאם  בעבור גופת הקטור. זאוס גם שלח את הרמס להנחות את המלך פריאם הקשיש כיצד להגיע אל מחנהו של אכילס ולמסור לו אתת דמי הכופר תמורת הגופה. אכילס נהג במלך בנימוס, משום שפריאם הזכיר לו את אביו הקשיש, פלאוס. אכילס קיבל ממנו זהב כמשקל גופתו של הקטור, ומסר את הגופה למלך. פריאם הסיע את הגופה לטרויה, ובין הצדדים הוכרזה הפסקת אש, שבמהלכה הכריזו תושבי טרויה על אחד עשר ימי אבל על מות הקטור, שנשרף ונקבר.

בקרבות שניטשו לאחר מכן, הצליח אכילס להרוג את מלכת האמזונות, פנתסילאה. כשקיבלו הטרויאנים תגבורת מנסיך אתיופיה, ממנון, חלה הרעה במצבם של היוונים, והם סבלו אבדות כבדות. אך כשהרג ממנון את אנטילוכוס, חברו של אכילס, נקם בו אכילס והרגו בדו-קרב. ואולם ימיו של אכילס היו ספורים, ואף הוא ידע זאת. באחד מימי הקרבות, ירה פריס חץ באכילס, ואפולו הנחה את החץ אל עקבו הימני של אכילס, המקום היחיד בגופו שהיה פגיע. היוונים התקשו מאוד לפנות את גופתו משדה הקרב. רק מאמציהם של איס ושל אודיסאוס הצילו את גופת אכילס מידי הטרויאנים. הגיבור זכה להלוויה מפוארת.

איס ואודיסאוס נאבקו על הזכות לרשת את השריון המופלא של אכילס. נערכה הצבעה בקרב מפקדי הצבא היוווני, והשריון ניתן לאודיסאוס. איס חש עלבון ופגיעה בכבודו, והחליט להרוג כמה ממפקדי הצבא, ובכללם אודיסאוס. אך אתינה הכניסה טירוף לראשו, ובאתו הלילה טבח איס כמה ראשי בקר, בחשבו כי היו אלה האנשים שפגעו בכבודו. כשאתינה הסירה ממנו את הטירוף, ראה איס את מעשה האיוולת, הבין כי אין תקנה לשמו הטוב, ושלח יד בנפשו.

נפילת טרויה


משנותרו היוונים ללא שני הלוחמים הנועזים שלהם, החלו לחשוש שמא כיבוש טרויה הוא משימה בלתי אפשרית. בכוח הזרוע לא השיגו דבר, ולכן פנו היוונים להיוועץ באורקלים. קלכס החוזה אמר להם כי כדי לנצח במלחמה עליהם להשתמש בקשת ובחצים של הרקולס. פריטים אלה היו בידיו של הנסיך פילוקטטס, לוחם שהיוונים נטשו בעבר, בדרכם לטרויה. הוא ננטש על האי למנוס, בשל פציעה חמורה שלא נמצא לה מזור. אודיסאוס ודיומדס נשלחו להשיג את כלי הנשק הללו. בלמנוס, הצליח אודיסאוס להוציא מפילוקטטס במרמה את הקש ואת החצים, ופנה לעזוב את האי. אך דיומדס הציע לקחת את פילוקטטס אתם בחזרה לטרויה, כדי לרפא את פצעו. פילוקטטס הבליג על מרירותו רבת השנים, הפליג אתם לטרויה, והרג את פריס בחציו של הרקולס. פריס יכול היה להינצל, לו הסכימה פילגשו לשעבר, הנימפה אוינונה, לרפא אותו. אך היא סירבה לעשות זאת, ואז תלתה את עצמה.

מותו של פריס והבעלות על כלי הנשק של הרקולס לא חולל מפנה בקיפאון, וקלכס אמר ליוונים שרק הלנוס, החוזה והנסיך הטרויאני, יודע כיצד ניתן להפיל את טרויה. אודיסאוס תפס את הלנוס על הר אידה. הלנוס נטר טינה אישית לטרויה, משום שלאחר מות פריס הוא נלחם על לבה של הלנה, אך היא שלחה יד בנפשה. עתה היה מוכן לבגוד בטרויה. ראשית היו היוונים צריכים להחזיר את עצמותיו של פלופס מיוון לאסיה. אגממנון ביצע זאת. שנית היה עליהם להביא את בנו של אכילס, נאופטולמוס, ולזמנו לקרב. מיד נשלחה קבוצת יוונים להביאו מהאי סקירוס. שלישית, היוונים היו צריכים לגנוב את הפלדיום, הפסלון המקודש של האלה אתינה, ממקדשה שבטרויה. דיומדס ואודיסאוס נטלו עליהם את המשימה המסוכנת הזאת. כשהגיעו השניים לטרויה, זיהתה הלינה את אודיסאוס המחופש, אך לא הסגירה אותו. שני הגיבורים לקחו את הפסלון המקודש של אתינה, ונמלטו ללא פגע.

אודיסאוס זקף לזכותו את הרעיון של בניית סוס ענק מעץ, אך למעשה, אתינה נתנה את הרעיון למישהו אחר. עם זאת, אודיסאוס סייע להצלחתה של התכנית. היוונים בנו סוס עצום ממדים מעץ, שהיה חלול מבפנים, כדי שיוכל להכיל בתוכו מספר לוחמים. לילה אחד הובא הסוס אל ערבות טרויה, ומספר לוחמים יוונים טיפסו ונכנסו אל תוכו תחת עינו הפקוחה של אודיסאוס. יתר היוונים הרימו עוגן והפליגו אל מקום מסתור, מאחורי האי הסמוך טנדוס.

למחרת בבוקר ראו הטרויאנים שהיוונים נעלמו, והבחינו בסוס המסתורי שעומד אל מול טרויה. הם גם שבו יווני אחד בשם סינון. אודיסאוס הכין את האיש מראש, ושם בפיו סיפורים משכנעים על אודות עזיבתם של היוונים, על סוס העץ, ועל נסיבות הימצאותו במקום. סינון סיפר לפריאם ולאחרים שאתינה נטשה את היוונים משום שאלה גנבו את הפלדיום. הוא אמר להם שללא עזרתה של אתינה לא היה ליוונים כל סיכוי לנצח, ולכן הם עזבו את המקום. הוא אף סיפר כי נבחר להיות הקרבן שיישאר בחוף, כדי לערוב לשיבתם הביתה בשלום, אך הוא נמלט והסתתר. לדבריו, הסוס הושאר שם כדי לפייס את האלה אתינה. אנשי טרויה, ובראשם המלך פריאם, השתכנעו משקריו. אולם קסנדרה ולאוקואון הכוהן התריעו שהסוס מלא בחיילים. עם זאת, איש לא שעה לאזהרותיה של קסנדרה. לאחר שנעץ לאוקואון חנית בסוס, כעס אחד האלים, ושלח שני נחשים ענקיים שחנקו אותו ואת בניו למוות. הטרויאנים ראו בזה אות משמים: הם משכו פנימה את הסוס דרך שערי העיר וביקשו לכבד בו את האלה אתינה.

באותו הלילה יצאו החיילים חרש מבטן הסוס, הרגו את הזקיפים, ופתחו את שערי העיר בפני חיילי הצבא היווני. היוונים נכנסו לתוך העיר, העלו אותה באש, והחלו לטבוח בתושביה לשלוח ידם בביזה. ההתנגדות הטרויאנית  כמעט שלא הורגשה. המלך פריאם נרצח בידי נאופטולמוס, וכשעלה השחר היו כל תושבי העיר הרוגים, למעט בודדים ששרדו. אינאס, אביו ובנו היו הגברים הטרויאניים היחידים שהצליחו להימלט. בנו הצעיר של הקטור, אסטיאנקס, הושלך מבעד לחומת העיר. הנשים שנו רו נלקחו שלל ושימשו כפילגשים. הנסיכה פוליקסנה, שהייתה אהובתו של אכילס, הועלתה באכזריות כקרבן על קברו של הגיבור המת. טרויה הוחרבה כליל. הרה ואתינה השלימו את נקמתן בפריס ובעיר המקלט שלו.

פרשנות


-סיפור זה אופייני למיתולוגיה היוונית ומוצגים בו גיבורים הרואיים אשר הקריבו את עצמם למען הניצחון ותהילת העולם.


האגדה על מלחמת טרויה הגיעה מכמה מקורות אחרים, פרט להומרוס. האיליאדה עוסקת בחלק המרכזי של הסיפור, החל מהסכסוך שפרץ בין אגממנון לאכילס ועד הלווייתו של הקטור. זהו לבו של הסיפור, אך לאגדה כמכלול יש אחדות משל עצמה. החפירות הארכיאולוגיות שניהל שליימן בטרויה, והמחקים שבאו בעקבות ממצאיו מאששים במידת מה את קיומו של מצור בעידן המיקני. אולם למרות העובודת ההיסטוריות הממשיות ועל אף אי ההתאמות שבין הגרסאות השונות של האגדה, אמיתותו ועקביותו של סיפור זה ראויות לציון.

האלוהי והאנושי בסיפור זה שזורים זה בזה ויוצרים שלמות. ברמה האנושית גרידא, הסיפור מתקבל על הדעת. כך למשל פריס, הנסיך שטוף הזימה, חוטף את הלנה. היוונים נכנעים תכתיבי הכבוד העצמי שלהם, ומבקשים נקמה הן בפריס והן  בעיר המשמשת לו מקלט. חולפות להן עשר שנות מלחמה, ואותו הכבוד שהעלה את קרנם של היוונים מביא לידי מלחמות הרסניות ומרירות. שני הצדדים נלחמים באומץ, אך הלחימה לא מובילה לכיבוש טרויה. היוונים פונים לאורקלים, וגם זה לא מניב תוצאות. לבסוף הם פונים אל תבונתם שלהם, ובעזרת תחבולה הם זוכים בניצחון.

גם במישור השמימי הסיפור מתקבל על הדעת. הרה ואתינה שונאות את פריס על שהעדיף את אפרודיטה, והן שונאות את העיר שבה גדל. בהיותן אלות הכוח והאומץ, הן מסייעות ליוונים בכל דרך אפשרית, אפילו באמצעות הכנת תכנית להפלת טרויה. אך כל מה שקרה היה ידוע מראש. גורל המלחמה הוכרע עוד בטרם נולד פריס. התסריט כולו נכתב על ידי עיקרון גורלי ובלתי נמנע.

האינטראקציה בין האנושי ובין האלוהי נעשית באמצעות חלומות, אורקלים, והשראה בשעת קרב. לעתים מופיעים האלים עצמם בדמות אדם כדי לסייע לחביבים עליהם. חלומות ואורקלים חושפים את רצון האלים, אך לחימה בכוח ההשראה העל-טבעית היא אות לחסדי האלים. מובן שהחסד הזה אינו קבוע ויציב, אך באמצעותו זוכה הגיבור לקבל את הדבר הראוי ביותר בחייו - תהילה, תהילת עולם. היוונים התרפקו בערגה על תקופת מלחמת טרויה ועל זו שקדמה לה וראו בהן עידן של גדלות אמיתית.

ניתן לחשוב שעם המייחס חשיבות רבה לגבורה בקרב, כפי שעשו היוונים, הוא עם העוצם את עיניו לנוכח עליבותה של המלחמה. אך אגדה זו אינה מעידה כלל על התנהגות מעין זו. טבח אכזרי, רשעות והונאה, ההשפלה שבמוות - כל אלה מוצגים באור ריאליסטי, ללא כחל וסרק. הקטור ואכילס הם דמויות טרגיות ביסודן, משום שהשניים מודעים לגורל היום והבלתי נמנע המצפה להם; ובכל זאת אינם נרתעים מלהילחם בגבורה בשדה הקרב, קרי, להתגרות בגורלם.

אחד האירועים הבולטים ביותר בסיפור מתרחש כאשר הקטור עומד מול אכילס. לאכילס אין מה להפסיד, ואילו הקטור נושא על כתפיו את כל כובד משקלה של טרויה. כשמבחין הקטור, לוחם העשוי ללא חת, ברוח האלוהית האופפת את אכילס, דעתו נחלשת, והוא נס על נפשו. אתינה צריכה להערים עליו כדי שינוח, ואז אכילס הורג אותו. ברגעיו האחרונים, הקטור מתחנן בפני רוצחו שיתיר להוריו לשלם כופר בעד גופתו, והדבר האחרון ששומעות אוזניו הוא הסירוב הלגלגני. אכילס נעץ את הרומח בהקטור, ובעצם מעשה זה קירב את מותו שלו. המאורע הזה מייצג באופן קורע לב את נפילתה של טרויה. הגיבור הטרויאני הראשון במעלה נרצח על ידי הגיבור היווני הראשון במעלה, שחייב למות זמן קצר לאחר הרצח. הבחירה האנושית והכורח האלוהי שזורים זה בזה במונחים טרגיים. אך כל כולה של האגדה על מלחמת טרויה נושאת את החותם הטרגי הזה.

השיבה הביתה


משנסתיימה מלאכת הביזה בטרויה, היה על היוונים להתמודד עם בעיית השיבה הביתה, אל הממלכות השונות. זאת הייתה בעיה, משום שהאלים ביקשו להיפרע מיוונים רבים. זמן קצר לאחר שהיוונים הרימו עוגן פרצה לפתע סופה עזה שסחפה ספינות רבות מן הצי היווני, והסיטה אותן ממסלולן.

אגממנון היה אחד האנשים הבודדים מבין אלה שחזרו הביתה בדרך הים, שהצליח להימלט מן הסופה ולהגיע הביתה בקלות. אך מיד עם הגיעו לביתו, נרצחו אגממנון ותומכיו בידי קליטמנסטרה ואיגיסתוס, אשת אגממנון ומאהבה, במהלך קבלת הפנים. קליטמנסטרה מעולם לא סלחה לבעלה על העלאת איפיגניה לקרבן.

מנלאוס גמר אומר לרצוח את הלנה כאשר מצא אותה מעורטלת בטרויה, אך כשראה את שדיה, התפוגגה נחישותו, והוא נשא אותה שוב לאישה. לאחר שפגעו בכבודה של אתינה, נלכדו מנלאוס והלנה בסערה, איבדו את מרבית ספינותיהם, ונסחפו לכרתים ולמצרים. מנלאוס לא הצליח לשוב לספרטה בשל הרוח הנגדית, ולכן החל לעסוק במסחר. כעבור שמונה שנים הצליח לחלץ את סוד השיבה הביתה מאל הים המתנבא, פרוטאוס, שניחן ביכולת לשנות את דמותו. לאחר שפייס את אתינה, יכול היה מנלאוס העשיר להפליג חזרה לספרטה יחד עם הלנה. לאחר מותם הםה זכו להיכנס ל"איי הבורכים", בשל קרבתם לזאוס.

איס הקטן טבע יחד עם ספינתו בים, לאחר שבמהלך הביזה אנס את קסנדרה בתוך מקדשה של אתינה בטרויה. הוא היה מאושר מכך שנחלץ מנקמת האלים, שעה שהצליח לטפס על הסלעים. אך פוסידון ביקע את הסלע שעליו הוא נתלה, והטביע אותו. אתינה תבעה שללוח למקדשה שבטרויה מדי שנה בשנה שתי עלמות מבנה לוקריס, עמו של איס.

נאופליוס התרעם על היוונים, וגרם לספינות רבות שלהם להתנפץ על הסלעים, בכך שהציב משואות דמה בסמוך לסלעים. פילוקטטס, שמר בלבלו טינה עמוקה כלפי היוונים, שנהגו בו בחוסר הגינות, ולא שב ליוון, אלא הפליג לאיטליה, שם הקים שתי ערים.

קלכס החוזה הצליח להגיע לקולופון, שם פגש בחוזה מופסוס. השניים התחרו ביניהם בתחרות נבואה, וקלכס הפסיד. לאחר מכן הלך קלכס לעולמו.

נאופטולמוס, בנו של אכילס, קנה לעמו שם של לוחם אמיץ במלחמת טרויה. הוא פנה לאפירוס, לאחר שהוזהר לבל ימשול בארצו, ונעשה למלך המולוסים. נאופטולמוס הלך לדלפי כדי לנקום באפולו, שסייע להריגת אביו. כשסירבה הכוהנת במקדש אפולו להניח לו להיכנס פנימה, שדד נאופטולמוס את המקדש והעלה אותו באש. מאוחר יותר חזר לדלפי, ושם נרצח בעקבות ויכוח על בשר הקרבן. מאמיניו של אפולו בנו מקדש חדש על קברו.

מבין כל היוונים, רק נסטור החכם זכה להפליג הביתה במהירות, לחיות חיים שלווים לעת זקנה, וליהנות מבנים חסונים סביב לשולחנו. בזכות פיקחותו ואדיקותו הוא זכה לראות בחייו שלושה דורות של גיבורים.