אתינה

בהיותה אלה לוחמת, תוארה אתינה כמי שעוטה גלימות ארוכות, חושבת קסדה לראשה ואוחזת חנית ביד אחת ואת אלת הניצחון המכונפת בידה השנייה. היא הייתה לוחמת אימתנית ונטלה חלק פעיל במלחמה נגד הגיגנטים ובמלחמת טרויה. בשונה מארס, שהיה איש מדון נמהר ולעתים היה מוג לב בשדה הקרב, אתינה ניחנה באומץ ובקור רוח, שסייעו לה במגוון משימותיה. כמיגנת הגיבורים, היא סייעה לפרסאוס,  להרקולס, לבלרופון, לאכילס ולאודיסאוס במעשי גבורתם השונים. אף על פי כן, אתינה לא חשה מעולם את כאב האהבה, והיא נותרה בתולה. פעם אחת ניסה הפיסטוס לאנוס אותה, אך היא הצליחה להתגונן מפניו. הפיסטוס שפ את זרעו על הארץ, ומן הזרע נולד אריכתוניוס. אתינה טיפלה ברך הנולד, ולבסוף הוא נעשה מלך אתונה, ועל אתינה הוא הכריז כאלה הראשית של העיר. בפעם אחרת ראה טירסיס במקרה את אתינה בעת שהייתה מתרחצת, ובתגובה היא עיוורה אותו. אך בשל תחנוני אמו היא ניאותה להעניק לו את מתת הנבואה כפיצוי על עיוורונו.

מקדש האלה

כאלת האומנויות תרמה אתינה תרומה עצומה לאנושות. בין ההמצאות שהמציאה היו החצוצרה, החליל, הסיר, המגרפה, המחרשה, העול, הרסן, הספינה והמרכבה. היא המצאיה גם את המתמטיקה והצטיינה באומנויות הבישול, הטווייה והאריגה. במיוחד התפארה בכישורי האריגה שלה, וכשהנסיכה ארכנה מקולופון ארגה שטיח קיר ללא רבב, התרגזה האלה והפכה אותה לעכביש. אף על פי שאתינה המציאה את החליל, היא סלדה ממנו כאשר הרה ואפרודיטה לעגו על לחייה הנפוחות בשעה שניגנה בו, ולכן השליכה אותו מעליה והטילה עליו קללה. הסטיר מרסיס הרים את החליל ורכש מיומנות רבה בנגינה בו. אפולו קינא בכישורי הנגינה של מרסיס והזמין אותו להתחרות בו. כשניצח, אפולו פשט את עורו של הסטיר המסכן ונעץ אותו בעץ.

בהחלט לא מומלץ להתעסק עם האלה אתינה, זאת למד ארס על בשרו. פעם אחת הסתער ארס על אתינה בחמת זעם, והכה אותה בשריון החזה הבלתי מנוצח שלה, האיגיס. אתינה הרימה סלע ענק, הטילה אותו על אל המלחמה, והוא התמוטט ונפל ארצה. למרות אופייה הגברי משהו, היא גילתה רחמנות בסכסוכים משפטיים, ותמיד העדיפה ליישב סכסוכים בדרכי שלום.